אני מספר לכם את הדבר הבא כדי לנסות ״לתקוף״ את מושג הרוע. קהל היעד הוא ישראלי. אני זוכר שבאתי לבית הכנסת בפורים, כרגיל ישבתי במקום הקבוע לי ולמשפחה שלי, והחזן קורא במגילה. בין לבין ישנן הפוגות שבהם האנשים שאני מכיר מדברים אחד עם השני, דודים ודודות אני קורא להם. אבל היה רגע שבו פקחתי את עיניי ושמתי לב למשהו שלא ראיתי אותו לפני. הוא תמיד היה שם, אך חייתי את חיי לתקופה ממושכת בעיוורון. ראיתי הורים שמחבקים את הילדים שלהם. בשבילכם הקוראים.והקוראות זו אולי נורמה, אצלי זו היתה התגלות. מה הגבול שאותו עברתי, אני לא יודע להסביר אותו, למה באותו רגע, אני לא יודע. מהו מהלך האירועים שהובילו לכך, אני לא זוכר. אותה מציאות, שתי נקודות מבט שונות שמה שמבדיל ביניהן זו נקודה בזמן-מרחב. מלאכים? מי יודע, אני באופן אישי לא פגשתי אותם. עכשיו, היום, בנקודת הזמן הזאת ברור שאני מוצא אנשים שהם תקיפים, תקיפים בהפרדה. אני… פשוט כל הזמן לומד למלא את החלל שלי באנשים שהם בקטע של חיבור, או לכל הפחות ברגעים הטובים שלהם כאשר אני-הוא, אני-היא, שני אינדיבידואלים נפגשים. המגנוט שהרבה משוחחרים עליו ביו-טיוב, או לפני כן, בספרי ההדרכה שמשנות ה-70, 00, זה באמת, בנוסחת החיים של המגנוט, זה עניין של נקודת מבט, משקפיים, ובחירה, ואתה מתחיל לחבר בנוסחת החיים שלך את הטוב או את הרע… כלומר העולם לא בנוי על מושגים של טוב ורע, כמו ששינוי מזג האוויר, זה לא שכדור-הארץ משתנה לרעה, זה פשוט הפעולות שלנו כאנושות בעניין שימור כדור הארץ, זה בעצם הנוחות בתנאי המחייה, נכון? לא שזה משנה משהו לכדור הארץ. הרי אין לו לכאורה נשמה משל עצמו? הוא לא יישות. חח. או שתגידו לי שיש דבר כזה מלאכים, או שכדור הארץ שטוח ויש איזה אל גדול מימדים שמחזיק על כתפיו את העול שבמשקל כדור הארץ, זה היווני. בכל אופן, זה מוזר לי שמדברים איתי בצורה מאוד חדה על מפלגות, כאשר בחיים הנורמליים הם.הן שומרים על נורמטיביות, או רשמיות. ואז השיחה הזאת, שבה הייתי נוכח, של מי שבאמת אוהבת את ישראל, מברזיל, עם עובדת חדשה, סטודנטית, שלקחתי ממנה את ההזדמנות לבחור מדבקה של סטיצ׳, שהנחתי אותה דרך אגב על גב הטלפון שלי. אחת הדמוקרטים, השניה ביבי… שהיא צריכה להבין שיש רוע בין אנשים פה, שינסו להפיל אותה… אני מתחיל להבין מתוך נקודת מבט אחרת איך פוליטיקה זו הזדמנות להבדיל בין רע לטוב, או אם נדייק ונאמר, איך הרוע מתקיים כדמות במרקם, במארג של החוויה הישראלית. אני לא מכיר את כל העולם, ויכול להיות שאולי אני, או עיוור, או ממגנט, בסביבות של דיונים בחו״ל, שוויץ, נורבגיה, איסלנד, וייטנאם, האחרון הוא מיוחד בעיניי, ואולי הוא נפוץ יותר בתרבויות המזרח-הרחוק, אני לא חוויתי ״רוע״, לא בדיונים, ולא בשיחות שאני יכול להגדיר כפילוסופיות על כלכלה ועל ישראל בפרט. כמובן שאת ״הרוע״ בעולם אני יכול לראות בטלוויזיה הישראלית. מה את, מה אתה חושבים? בכל אופן, אני רואה שיש מקום שלא עוזרים לי, עדיין, להקל עלי להיות, (פחות מ-) מעולה במקום העבודה שלי, בעניין טכני, אבל, אני לא רואה בזה רוע. אני פשוט יכול לשנות את מקום העבודה שלי, וזה בסדר.
דגים מסוגלים לשחות בחצי הכוס המלאה, דגי סולומון לקפץ, דולפינים לשוחח. בחצי הכוס המלאה החיים נמצאים.
קרדיטים
- Photo: Common and Golden Carp (1935) by Ohara Koson @rawpixel.
