תגית: vietnam

נשאה אותי על הקטנוע שלה לסיבוב בשוק המקומי

Amir Pri-gal

נשאה אותי על הקטנוע שלה לסיבוב בשוק המקומי. בדלתא של וייטנאם. אני כבר מורגל לכך: צפונית לשם בהאנוי, ראיתי בנות משחקות עם הטלפון שלהן במושב האחורי של הטרקטורונים, תוך כדי נסיעה, ותוך כדי התנדנדות לכאן ולכאן, תוך כדי תנועה, יש כוחות G, ויש רוחַב-ים שונים לכל רכב כמו בכניסה למפרץ ימי, לאחר שעברו את המגדלור, האור היפה של העיר היפה והצפופה ועמוסת הפחם הבלתי-נראה הזה, ועמוסת פרחי-הנשמות שבהם הם מאמינים, הנראים הללו. אני מתגעגע לצבעים שלהם שמרחפים להם גם בנינו. אז שחררתי את הידיים ונקשתי קלות על הקסדה שלה. ראיתי דגים שמקפצים חיים על משטח הפלסטיק שמונח על האספלט. ואני לא יודע אם אני מורגל לזה – בפעם הראשונה שנכנסתי לסופרמרקט שם בצפון, ראיתי סרטנים חיים שכמעט כל תנועה לא מתאפשרת, כמו שמניחים רִתְמָה בפיו של הסוס, הסוסה, רק שהפעם זה למאכל אדם…. עבר לי בראשי המחשבה שאני אקנה את כל אותם הסרטנים באותה חבית מלאה בקרח ואשחרר אותם לחופשי באחד הנהרות. עצרתי את עצמי מלהמשיך לחשוב עוד על השלב הבא בחיים שלהם. אולי יום אחד יבואו לחיי כילדיי-ילדותיי. היא שאלה אותי אם אי-פעם שתיתי כך מי-קוקוס, וכמובן שלא. כל כך הרבה דברים ראשונים אני עושה כאן בווייטנאם. אפילו אוהב. אוהב לראשונה אישה. כל אישה שאוהבים זה כאילו אוהבים לראשונה. כי כל אחת היא כה מיוחדת במינה. וכל אחת בכוחה כוח-החיים. זו התנועה שכאן, גם אם יש אנשים בישראל ובמערב שמתקשים בכלל לקבל חופש שכזה. שיאכלו את הכובע שלהם במקום, הפילוסופיות האלה כבר הרסו חיים בישראל וטוב שאני לא נפלתי בפח שלהם, כי גם אם אתם נשארים לבד פגועים בכלכלת-הנפש, לאמונה יש את תאי-החזקה שלה שמבודדים או חופשיים ממה שגובל בתחומים של המציאות הנראית. לא שהם מודעים להשלכות שלהם באותו רגע ראשוני, אבל הם מספיק חכמים ועם מספיק אמצעים לדעת לאורך תקופת ההתפתחות של כולנו. הרי האחים-והאחיות שלי ההם לא נמצאים בטווח של השיגעון. בעל של בר בתל-אביב התחיל עם אישה שחבר כבר נמצא איתה בשיחה על זוגיות עתידית. בקֶשת-המחשבות של התרבות-הישראלית, אדם שמזדהה עם תרבויות אחרות, היה אומר שאם היה פועל כך בווייטנאם סופו היה לפגוש את נחת זרועם של העם העדין הזה שיצא למלחמה וחזר בשלום. העם הישראלי חוזר בשברים, כי המשבר התפתח מבפנים, ולא נח לרגע, מלבד באלה המעטים שממוקדים ברוחניות כזאת או אחרת. הרי בסופו של דבר החוק ביקום הוא אחד, חוק הטוב. תחת החוק הטוב הזה בסיומו של הסיבוב בשוק של הדלתא, היא מסרה לי שעלי להכין הרצאה של 10 דקות כי מחר היא לוקחת אותי לחברות שלה והן מביאות איתן את הילדים שלהן. ״מה? מה אני כבר אומר להן?״ פגשתי בדודות, ובעזרתה של חברתי אמרתי להן כמה שיפות הן. הילדים והילדות בטווח גילאים כזה וכזה שוחחו אתי לאחר שבתחילה קראו לי ״שלום teacher״. אולי… זה מי שאני, teacher בעיניהם של הילדים שסומכים על כולנו שנשמור עליהם מכל רע. ובגלל שאני מאוד אוהב להכיר תרבויות ששונות ממני, אז שאלתי אותם, שאלתי אותה לאן היא רוצה לטוס לראשונה: היא ענתה ״ישראל״. רק שהמערכת בישראל היא טיפשה, הם הפשיטו אותי כמעט מהכל, ולא רק אותי, אתם מרשים לי להיות גס? לא. הם עוד יקראו לי אויב, ולא רק לי, יכול להיות שזה כבר מה שקורה. ואם זה מה שקורה, האם אני צריך לשחרר את כולם מהרסן? לשלם כדי לשחרר את נשמות-הגוף שלהם לחופשי? למה שאני יעשה את זה, אם אני לא זכיתי בזה מהם? נעשה משהו אחר, ניתן לעולם לנוע, ואני יעשה את הטוב איפה שרק אני יכול. בדרכי. באינדיבידואליות שלי. וזהו. מישהו רוצה להצטרף אלי להפוך את העולם לטוב יותר? בואו תשתפו אותי באיך אתםן עושים או חולמים לעשות זאת. וזה יהיה נהדר.

קרדיטים

  1. Video: Justin Bieber – Love Yourself ( cover by J.Fla ) | Original @Youtube.

עלה מוֹתָר עם חָכמַת הסוד לאינדיבידואל, מהחיים שמעבר

Amir Pri-gal

ישנה סידרה דוקומנטרית, קולנוע עצמאי-אמריקאי, שיש לו את האכויות שלו, על המלחמה בווייטנאם. המלחמה עצמה לא היא היתה מרכז צומת הלב שלי, ושתי דברים לקחתי משם: הו צ׳י מין הדוד המכובד כתב מכתב לקנדי הנשיא, ובו הוא הביע רצון להשכין שלום עם המדינה שאותה הוא מנהיג. קנדי מעולם לא קיבל את המכתב, זה נאמר כעובדה. ב. ישנו שלב מסוים במלחמה בין הגוש הצפוני לדרומי שבו ממשל ארה״ב החל לשלוח חיילים משלו, ואחד המרואיינים מספר על קבלת הפנים בווייטנאם, בדרום. הוא חש שהוא פוגש במלאכיות. העם בווייטנאם הוא עם נדיב שבגלל מהותו הוא גם עם ביישן. זה מה שאמרתי לנציגה של גוגל באו״ם בשנת 2022. ואמרתי לה שאנחנו צריכים לעזור להם להתפתח. אני… גם אני הייתי יותר ביישן אז, אפילו עוד קצת זר במידה מסוימת, אז לא שמרתי איתה על קשר. אני מכיר 4 סוגי אהבות שמיימיות:

  1. זה שהתחלתי להכיר כאן, אנשים החלו לספר לי את מקורה, וזה מיוחד, ביום אחר אספר, לאחר שיתגבש לאיזושהי צורה פואטית. אולי תוכלו לקרוא עליה במקורות אחרים.
  2. אהבה שמיימית זו שנכתבה בפילוסופיה ההודית, כולל אומנות הקאמה סוטרה, והטאג׳ מהאל.
  3. האהבה השמיימית שלנו, זו שנכתבה במגילת שיר-השירים, והשושנה בזוהר
  4. האהבה השמיימית של הוליווד, טיטאניק

סוגי האהבות השמיימיות הללו מעניינות אותי, אולי בַּערוב יָמי אוכל לספר עליהם כסיפורים של מסעות-נפש לדורות שיבואו אחרינו. יש שתיים ועוד שמעניינות אותי:

  1. הנורדית. מה קורה שם? אני מרגיש מחובר לנופים ולקשיים ששם.
  2. של השבטים באפריקה שמשתמשים בדם של פר כדי לספר משהו על הגוף. ואולי על החיים.
  3. יש עוד, כולם ככולם מעניינים, מיוחדים.


חשבתי אולי לחזור וללמוד אנתרופולוגיה אבל מניסיון של חיים קודמים, קשה היה לאקדמיה לקבל אדם זר כמוני, שבעיניהם אני לא מדבר באותה השפה, בטח לא באותה השפה של האהבה. יש לי מספר חברים שקראו להם בשמות כמו ״החונטה״… אני… זה קצת… אני מבין אותם…. אז גם הם חשו את הכעס והבלבול שלי עם מה שעברתי…. זה…. אני אומר להם, עזבו, שחררו, המסע של האדם הוא לראות ולהבין את הקארמה שלו, ולעקוף אותה. הדרך שלי, ולקח לי שנים רבות להנגיש אותה, זה להיות בכאן ועכשיו, בווייטנאם. להתמודד עם אתגרים מסוגים אחרים ושונים, כולל רגשיים, רגשות אשמה, ביקורת, שעוד לא הנחתי להן, הדברים האלה. יצאתי למסע שהסוף שלו ידוע מראש והוא: המצבה. זה דבר שלא ניתן לערעור, אולי זוהי האמת היחידה שאנחנו יכולים עוד לאחוז בה. האמת שבאה אחריה, שהיא בעצם שאלה חיונית, נגזרת לשאלת המשמעות: איך אנחנו אוהבים לאורך הדרך?

האכזבה היא גדולה כאשר משתתפים בכלכלה של החיים הנצחיים.

אתם יודעים? ישנן תרבויות שלמות שחיות סביב פילוסופיית חיים. אני מניח שבישראל זה התגבש דרך הצורה של הדת, שיש לה תפיסת עולם מאוד מסוימת, שהיא לא נכונה לכולם, היא כן תומכת ברעיון שישנם דרכים נוספות, היהדות האורתודוקסית. חס וחלילה, אין אני יוצא כנגדה, אני אומר את זה, כי לאור מה שקורה בישראל, זה יכול להתפרש כך. אני פשוט מרחיב את הדרך. למשל: האם אתם זוכרים את ״האור״ שזכיתי לראות ביום שיש אחד? אז, מאז, קהלת היא דרך שבה ניתן לפרש את החיים, זו למעשה חיים על פי פילוסופיה. אתם מכירים אנשים שחיים ע״פ הדרך? ואם מצרפים את החלק הראשון בתקופה הראשונה לחייו של החכם באדם אז נמצא גם משקפי ראייה שבה נראה קשרי אהבה שנוגעים בנימים ואז בשורשים ואז באדמה של זו.ה שמבקש.ת. –> אהבה רוחנית. מעגל החיים.

אין זה מרתק אתכם?

בעיניי ״הישראלי״ אני נחוויתי כזר, בעיניי ״אישה״ בווייטנאם אני אולי נחווה כעז.

מניסיון עם אנשים בישראל, זו נטייה לא מועילה, חבל לאחוז בצד השלילי של התפיסה ואז לתאר אותה כהפרעה. כאילו הדובר, מרוב חוכמתם, נפל לפח. ההפרעה היא אינה בי כי… שוב חבל, זה סוגר להם את הקשרים החיוניים והם נחווים כבטלנים שעוסקים בשרידות (מכל המינים), אני רוצה להגיד להם שלא יהיו טיפשים אבל … האם אתם מכירים את המתח הזה של אדם שנמצא על הסף האגרסיבי, ופשוט… אין לי זמן לזה, באמת שאין לי. אני רוצה לעזור להם, אבל ברוב המקרים אני מגלה שזה תפקיד של אדם הרבה יותר רוחני/קורא נפשות, להיות שם בשבילם.

האישה היא מרתקת. היא זאת שמחברת. והיא היחידה שתוכל לפרש לי את החיים מהמקום של החיבור. אני בחיבור לא נמצא, עדיין. והחיבור בין תרבויות שתופסות אהבה בצורות שונות, בעיניי היא למעשה: קסם.

עכשיו כאן אני אסייג ואומר, שמי שינסה לפגוע או לפגום באותה אהבה, בויטנאם, בישראל, בצרפת, בברזיל, זה לא משנה איפה, שיסתכל על עצמו/ה ויביט על ההשלכות בחיים האישיים שלו. אז השאלה הבאה שלי אליך: מה נמצא בבסיסך? תעבדו על זה.

קרדיטים

  1. Video: THE VIETNAM WAR | Official Trailer: Remember | PBS @Youtube.

על הרצף של הקול

Amir Pri-gal

ישנם טקסטים שמספרים על חייו של האדם כרצף של אירועים שבסופם מתגבשים לתכלית האחרונה שממנו אנחנו נשפכים, ללא שבידנו השליטה, למרחבים של האוקיינוס, חופשיים מדמעות. ואילו אספר לכם שאולי המציאות הזאת היא תעתוע? שהמראות לעולמים בעלות דופי, שאנחנו מרכז החיים של הנפש הגדולה מאיתנו, שהיא אנחנו עצמנו? במידה רבה אנחנו מעצבים את בית הלגו שלנו, בתים שעשויים מקרטון שניתן בקלות להפוך לאפר מאפר. שאין משמעות לבית, שאין משמעות לקיר הביטון או מעץ. אין. והדבר היחידי שניתן לאחוז בו, והוא הדבר היחידי שמניע אותנו על רצף הזמן, הוא הקול? האם והאב שנמצאים מעברו השני כאיכויות של אהבה ומוסר? שיום אחד אולי שוב ונמצא את הדרך למציאות שלהם? אז מה זה שנשאר אם הכל התרוקן מתוכן, ממבנים, ממגע, מהבטחות שווא, מהטעם של הבריאה כאשר אנחנו נוגסים לראשונה בלחם שהוכן מעמל ידנו, חמים, נושף אדים, לאחר שזה יצא עוד מהטבון, או מבטן האדמה? גם ללחם הזה יש קול, זה קול מתפצח, כל כך מתפצח שזה מזכיר לי בכיים של הרכים ביותר בעולם. אילו היא הייתה רק מדברת בשפה שלי, או שאני בשפה שלה, הקול שלה היה אמיתי, והקול שלי היה אמיתי, עד אז אאחוז במוזיקה עד ששוב היד חסרת הרחמים תופיע ותציג לי שוב את האמת שאותה אני לא רוצה לקבל.

קרדיטים

  1. Video: HAUSER – Now We Are Free (Gladiator) Original @Youtube.

Trong truyền thống Do Thái của mình, có một vị vua nổi tiếng vì trí tuệ. Khi cầu nguyện, điều ông xin không phải là quyền lực hay sự giàu có, mà là sự khôn ngoan để hiểu con người và sống đúng với lương tâm.

Người ta tin rằng ông đã để lại nhiều sách. Điều làm mình xúc động nhất lại là một cuốn không hề nhắc đến Thiên Chúa.

Đó chỉ là câu chuyện về một người nam và một người nữ đi tìm nhau.

Họ nói về nhau bằng hình ảnh của thiên nhiên. Họ tìm kiếm nhau, bỏ lỡ nhau, rồi lại tiếp tục tìm nhau.

Câu chuyện ấy không kết thúc bằng một đám cưới hay một lời hứa rằng từ nay mọi thứ sẽ hoàn hảo.

Nó dừng lại ở chính hành trình của tình yêu.

Có lẽ vì tình yêu thật sự không phải là đích đến.

Nó là lòng can đảm để vẫn mở trái tim, ngay cả khi trái tim ấy đã từng tổn thương.

Trong Do Thái giáo, có người nói rằng tình yêu là một trong những con đường đưa con người đến gần điều thiêng liêng hơn.

Mình vẫn đang học điều đó.

Có lẽ tình yêu cũng giống như trí tuệ. Càng hiểu về nó, mình càng nhận ra rằng mình còn rất nhiều điều để học.

שני עולמות שונים שנפגשים

Amir Pri-gal

כאשר פגשתי בה רציתי לברוח. לקנות כרטיס טיסה מהיערות של וייטנאם, למרכז התרבות הקומוניסטית של הארץ השלווה הזאת, האנוי. לא כי משהו לא בסדר איתה, אלא כי היא ההגשמה של האישה שמקרינה אור יותר ממה שאני הכרתי עם עצמי. המשברים חלק ממני, הישראלים חלק ממני, המלחמה הנוראית הזאת, המראות שלה, גם אם רק בקריאה שלהן, לא העזתי לראות, לא ולא, שהן הקעקוע על העור שלא רציתי בו. ואני שונא את הקעקוע הזה שעליו מופיעים שמות המתים. אני רואה את הקעקוע הזה כאן. למה אני מזכיר את המלחמה הזאת? זאת כדי לספר לכם את הדבר הבא: הישראלים פחות או יותר הגיעו לסף רוחני שהם לא מצליחים לחצות אותו, ולא משנה כמה מדיטציה או יוגה אנחנו עושים, צופים בתוכניות תרבות כאלו ואחרות, או לומדים באוניברסיטה על קאנט, קודמים, ואחרונים, אני מדבר איתכם, אני מרגיש, בשפה שלנו אגור כאב, אני חלק ממכם.ן, אנחנו לא יכולים לקבל את הזרים בפנים ואת הזרים בחוץ, אלא אם מדובר בכלכלה…. אני יודע שאם אינשא לאישה שהיא מחוץ לגבולות שלנו, כלכלה תפתור את זה. ואם לא, אצטרך להיות עֵד איך דוחים את האנשים שאני הכי אוהב, אוהב יותר מאשר אותי עצמי. כאילו מי יגיד משהו למארק צוקרברג אם ויבוא לביקור עם אשתו וילדיו היקרים לבית הכנסת בעיר לוד. חיוכים יעלו, הפרסום שלו יזכיר לאנשים את טוב-הלב הקהילתי. זה לא משנה איפה. פרסום וכלכלה בכוחם לעשות את זאת. רוב האנשים בעולם לא רעים, רוב האנשים רוצים טוב, אני מדבר על אחיזת עיניים. אחיזת עיניים למסע הפנימי של אנשים לקדוש ברוך-הוא. שלא תטעו, כסף עוד חשוב לי. ועם הניסיון המתמיד להבחין בקריאה של טקסטים פילוסופיים, ובעיקר של זאת המשמעותית בחיי שממנה אין אני מסוגל להתנער: החרב שכבדה מהלב שלי, שמופיעה עוד במציאות שלי… שמזכירים לי שאנחנו בעולם רק דיירים. אני שואף לעשיית כסף, ואם זו תתרחש, אז יש לי כבר את בנק המטרות האישי שלי להפוך את העולם לעולם של עוד קצת יותר טוב. זה כמו להביט על כל אינדיבידואל בפפירוס אילן היוחסין של דוד בן נצבת וישי לשבט יהודה: אנשים לא מושלמים, ועדיין תחתם מופיע עולם טוב יותר, מלך נערץ או לפחות סיפור שלם של מוסר וגבורה. סיפור על עם שיושב בארצו. ובלילה חזרתי, נכנסתי למקלחת, שתיתי תה אולונג, שוכב על המיטה King Size, מביט על הצד הריק מצד ימין ואומר לעצמי, שהאהובה שלי לא צריכה להיות היפה ביותר, החכמה ביותר, לא שהיא צריכה שיהיה לה רוחניות שממש ניתן לחוש שהיא שלמה עם עצמה, ממש אני לא צריך את זה. כל מה שאני צריך שהיא תהיה בצד השמאלי שלי, בצד החסר שלי, כדי אוכל להירדם בשלווה.

קרדיטים

  1. Video: George Benson – Nothing's Gonna Change My Love For You (Official Audio) @Youtube.

היופי שמעברו

Amir Pri-gal

פארק השעשועים בשלבי סגירה, דלת הכניסה לאוהל הקרקס מקודדת מפניי. אני ממשיך וצועד קדימה. עולה על סקטבורד ולמורד השביל שמוביל לחוף הים. ממש מעבר לגבעה גוש-המים הזה, זה הבלתי-יאמן שהאלוהים בראשיתם של החיים החל לשרטט עליו את מעוזיו שהם החיים והמתים, ללא סוף, וללא אפשרות בחירה, כי כפי שנאמר, כאן, אנחנו בעל-כורחנו. קבוצה של אנשים מישראל משוחחים, אני על ביגוד מלא, מתחיל להיכנס יותר פנימה לתוך מתחם עצי הברוש, זוהי שעת שקיעה. כמעט ורואה אותה לפניי, התעוררתי. העיניים שלה בחיי חסרות הן לי, המבט שלה אל השמש יקר לי מכל ערך שניתן למדוד במשקל של זהב. היא הסיבה לחיים השקטים, האינטימיים, בכוחה להביא לי חיים. עד שהיום יגיע, אם ויגיע, ארדוף אחרי אורה של השמש למען אלה שזקוקים לה בווייטנאם. הצוק.

קרדיטים

  1. Video: Morning Anxiety Calms | Prana Vihara — Bansuri 432Hz for Clear Mind (Prod.By Offir Cohen) @Youtube.

קרדיטים

  1. Video: [Guqin] Bán Sơn Thính Vũ (Listening rain sound in halfway up of the moutain) | 《半山听雨》演奏：陈程 @Youtube.

כל ישראל ערבים זה לזה

Amir Pri-gal

לפני כחצי שנה סיפרתי למישהי שחלמתי עליה. זה היה בחדר עם עשרה אנשים לערך, רובם גברים בכל מיני גלאים. בישראל. הם התחילו לצחוק. לאחר מספר ימים האדם המבוגר תפס אותי ומסר שלא אומרים דבר כזה לאישה. כי למה? כי היא מתרגמת חלומות בלילה של גבר לסקס. אמרתי לו שזה יותר שיבוש תרבותי, מאשר המציאות. ואני סומך על הבן אדם הזה, אנחנו ממש בסדר אחד עם השני, הוא איש שמבין את גודל האחריות שניתנה לו בסביבה ששנינו נמצאים בה כעת. אני באופן אישי סומך גם על החלומות שלי. ובחלומות ישנם לנו גם מדריכים שכאשר הם מופיעים, הם מדברים-ות אלינו, מספרות לנו על החוזים הפנימיים שלנו עם עצמנו, אם אפשר לקרוא לזה כך. כשבועיים לפני הטיסה שלי לווייטנאם יצא לי, ויצא לה, יצא לנו להיות באותו החדר, רק שהפעם לבדנו:

״עוד לא שאלת אותי על מה חלמתי״, היא זכרה.
״מה חלמת?״.
״חלמתי שיצאת מאחד החדרים, והיית לבושה בשמלת-כלה מרהיבה… ואמרת לי משהו״,
״ומה אמרתי לך?״,
״אני לא זוכר״.

תיארתי לה קצת את הסביבה שזה התרחש. התקרבנו באותם הימים. היא לא אחת שמדברת הרבה, אבל כן יש לה חלום להגשים. אמרתי לה שאם היא לא תקבע תאריך, לוח השנה שלה יתמלא בצרכים של אחרים שלאו דווקא קשורים אליה בעניינים של הלב. מהמקום הצנוע שלי, אני עוזר לה רגשית להגשים את החלום שלה, להגיע למקום מאוד ספציפי בארה״ב עם החבר היקר שלה, ומהר. פותח שם איזו צ׳קרה. ותדעו שאם אתם עוזרים לאחרים לפתוח צ׳קרות, חסמים, פחדים, אתם עוזרים גם לעצמכם לצאת ממעגל הפחדים שלכם עצמכם, וכך לא תצטרכו למצוא את הזמן לצחוק על אנשים שיכולים להיות פגיעים. ככל הניתן. גם ככה… כשהייתי בעמדת ביקורת גבולות בהאנוי אישה מישראל התחילה לקלל ברוסית, והשאר שנסעו איתה הביעו את עמדתם איתה יחד… הצעתי לה לשתוק, ככה בצורה יפה, ״כי זה לא ישראל פה.״ ואני מאוד רוצה שהיא והחבורה שלה כולם ייהנו מהטיול. היא קלטה אותי, וזהו. היא בטח פה איפשהו נהנית עם האהובים שלה.

קרדיטים

  1. Video: אייל גולן – עם ישראל חי (Prod.By Offir Cohen) @Youtube. 

אילו יכולתי

Amir Pri-gal

כאשר אני אתאר כאן שיער שיבה, אני מביט על הנטל שהחיים הציעו לו, החיוך הראשון של אהובתו, את התחושה המופלאה כאשר מסרה לידיו את ילדיו שצייצו לא מכבר לראשונה, את ״החדשים״ האלה, ואם זו היא, אני לפעמים גם קורא לה ״עוגייה״. את האובדן של אותם אלה שנשאו אותו בחייהם, הפסד של כסף, ואת ההפסד שכולם ככולם בעולם הנורמלי נמנעים מלדבר עליו, והוא נוגע לכולם ללא יוצא מהכלל, את ההפסד של הבריאות. את ההפסד של הלב. ואת זה האחרון על אשר אירע באוקטובר עשרים ושלוש, את זה כולנו נישא… ומי שיביט על התאריכים שעל המצבות, ידע, ואז לא ידע, ולוחות האבן יתנתקו יום אחד ממקומם. יתבקעו. וספרי הספרים יתמסרו לאדמה. השיער הזוהר הזה של החיים לא יניחו לאדם לשקר לעצמו. זה נראה שאנשים מעדיפים לדבר על שקרנים יותר מאשר אני להשתמש במילה הזאת. בהקשר הזה, השקר-הלבן הופך לשוקק חיים. אז האדם הזה שאולי אתם מכירים, האדם בעל שיער-השיבה, אמר לי ״עמיר, החיים זו לא עבודה בקבלנות״, ואז הוא סיפר לי שקרובי משפחה שלו לא נישאו, ושזה בסדר. כאשר הבטתי שוב בתמונה, נאחזתי בשרשרת ממתכת-כסופה שלצווארה, זו התמונה היחידה שלי איתה, בעצם שתיים. אז הזמנתי מארה״ב שרשרת עם מאפיין שאני לא מספר לכם עליו, שרשרת שכולה זהב, שש עשרה קראט, וניסיתי בכל כוחי לתת לה אותה. באמת שניסיתי. אתמול פגשתי ידידה בוייאטנם, היא אמרה לי באנגלית שהחיים זה לא קבלנות, שאני צריך להפסיק להתאמץ, אז הנחתי את השרשרת לצווארה, ואז זכיתי לראות את החיוך הראשון שלה. אילו יכולתי, הייתי נותן לדמעות לזלוג.

קרדיטים

  1. Video: Backstreet Boys – Incomplete (Official HD Video) @Youtube. 

השפה היחידה שנותרה לנו

Amir Pri-gal

פרח-ורוד אחד נע לו על גלי הלחות של האנוי, מעל לראשי השמיים. מחפש לי ציפורים. תחתיי הורים נושאים את הילדים שלהם על קטנוע, וייאטנם-סטייל. לפעמים שני הורים וילד על אותו הקטנוע. זו נורמה. והם נראים לי כאלה מאושרים, בעצם איזה ילד בעולם הוא ילד לא-מאושר כאשר ההורים שלו כך נושאים אותו? ומבעד למרפסת דודה אחת שאני חושב שניסתה לומר לי את שמה, ״Toi Ten La Amir״… מכבסת כביסה הודו-סטייל. אם הייתה מדברת אנגלית, או אני ויאטנמית, אז הייתי מספר לה שכך כיבסתי בצבא, כי לצידה מונחת מכונת כביסה שהיא מכסה אותו ברגע זה ביריעת פלסטיק. במכונה כזאת בדיוק לפני כמה שעות השתמשתי, ותהיתי איך בדיוק זה יתייבש כאשר אני תולה את הבגדים-על-הקולב באמצעות מוט הרמה על מוט-התלייה שממוקם ממש בפתחו של חדר צדדי. אבל זה עובד! זה חייב להיות בגלל גלי הלחות שבאוויר, או בגלל הפרחים הוורודים שנעים על גביהם. אַלְטֶה זָכְן זה אומר רוכלים, היה לנו פעם כזה, כאן נשמעים קולות דומים, כאן רוכלים רוכבים על דוכנים בטכנולוגיה של אופניים, מציעים באמצעות טייפ את שירותם, זה נשמע כמו טייפ, מהסמטה אשר ממש מבעד לחלון ביתי. וממש מבעד לחלון ביתי, אני והדודה מחליפים חיוכים, כי זו השפה היחידה שנותרה לנו.

קרדיטים

  1. Video: Melanie C – Anymore (Music Video) | Alternative @Youtube. 

סוג אחד של אינטימיות

Amir Pri-gal

בשעה אחת שלפני חצות פניתי לאדם שאני מכיר, והצגתי לו מעטפה, ״תמסור לה את זה.״ הוא סירב. הוא אמר לי שהוא אדם שאי אפשר לסמוך עליו… אבל אני כן סומך עליו וכבר שחודשיים מנסה לומר לה כמה שהיא מיוחדת בעיניי. והוא יודע את זה. הוא הקשר הכמעט בלבדי שלי אליה ללא שאערער יותר מידי בתפיסת האינטימיות שלה, ושלי. אבל זה לא יוצא. היא עובדת אצל אחד מהשותפים שלנו. הוא המציא לי המצאות, התחיל לשאול מה כתבתי לה…. זה לא משנה…. אני אגיד לכם, אני נושא עוד כמה זיכרונות כואבים מהעבר, עוד לא הצלחתי לשחרר אותם, כי אם אשחרר אותם, לא רק ״שאשחרר אתכם לחופשי,״ אשחרר את החוט שמקשר אותי למושג האהבה, הנצחית, זאת של המזרח…. זה של שיר השירים, … היום האנשים של וייאטנם גרמו לי לקנות מספר קבוע, הם פשוט לקחו ממני את הפספורט, אני חלק מהמערכת שלהם, ועכשיו, לפחות במספרים, אני שייך להם, חחח… זה עלה לי 35$, פה הם סופרים במיליונים, אצלנו בשקלים….. הגעתי על טיסה IZ595 וחצי שעה לפני שהמראתי אמרתי לו בטקסט שיש אנשים שמזמינים אותו אליהם, ושהוא צריך רק להסכים…. הוא סתם תוקע מקל בגלגלי הגאולה, הוא מפספס את האחדות, ואם הוא מפספס אז אני מפספס, ואם אנוכי מפספס, כולנו מפספסים; יש לנו קשר עמוק כעם, וכעם אנחנו כולם תקועים באותו חריץ של הדלת, כמות העושר או כמות ההכרה החברתית של כל אחד מאיתנו זה לא משנה כלל ועיקר. יש לנו מילה אחת שהתקדשנו בה, והיא החירות…. אני אגיד לכם מה, אני פשוט אכנס לאיזו מסיבה לרקוד עם אלה שנתנו לי מספר.

קרדיטים

  1. Video: Wildfires by SAULT @Youtube.