נשאה אותי על הקטנוע שלה לסיבוב בשוק המקומי. בדלתא של וייטנאם. אני כבר מורגל לכך: צפונית לשם בהאנוי, ראיתי בנות משחקות עם הטלפון שלהן במושב האחורי של הטרקטורונים, תוך כדי נסיעה, ותוך כדי התנדנדות לכאן ולכאן, תוך כדי תנועה, יש כוחות G, ויש רוחַב-ים שונים לכל רכב כמו בכניסה למפרץ ימי, לאחר שעברו את המגדלור, האור היפה של העיר היפה והצפופה ועמוסת הפחם הבלתי-נראה הזה, ועמוסת פרחי-הנשמות שבהם הם מאמינים, הנראים הללו. אני מתגעגע לצבעים שלהם שמרחפים להם גם בנינו. אז שחררתי את הידיים ונקשתי על הקסדה שלה. ראיתי דגים שמקפצים חיים על משטח הפלסטיק שמונח על האספלט. ואני לא יודע אם אני מורגל לזה – בפעם הראשונה שנכנסתי לסופרמרקט שם בצפון, ראיתי סרטנים חיים שכמעט כל תנועה לא מתאפשרת, כמו שמניחים רִתְמָה בפיו של הסוס, הסוסה, רק שהפעם זה למאכל אדם…. עבר לי בראשי המחשבה שאני אקנה את כל אותם הסרטנים באותה חבית מלאה בקרח ואשחרר אותם לחופשי באחד הנהרות. עצרתי את עצמי מלהמשיך לחשוב עוד על השלב הבא בחיים שלהם. אולי יום אחד יבואו לחיי כילדיי-ילדותיי. היא שאלה אותי אם אי-פעם שתיתי כך מי-קוקוס, וכמובן שלא. כל כך הרבה דברים ראשונים אני עושה כאן בווייטנאם. אפילו אוהב. אוהב לראשונה אישה. כל אישה שאוהבים זה כאילו אוהבים לראשונה. כי כל אחת היא כה מיוחדת במינה. וכל אחת בכוחה כוח-החיים. זו התנועה שכאן, גם אם יש אנשים בישראל ובמערב שמתקשים בכלל לקבל חופש שכזה. שיאכלו את הכובע שלהם במקום, הפילוסופיות האלה כבר הרסו חיים בישראל וטוב שאני לא נפלתי בפח שלהם, כי גם אם אתם נשארים לבד פגועים בכלכלת-הנפש, לאמונה יש את תאי-החזקה שלה שמבודדים או חופשיים ממה שגובל בתחומים של המציאות הנראית. לא שהם מודעים להשלכות שלהם באותו רגע ראשוני, אבל הם מספיק חכמים ועם מספיק אמצעים לדעת לאורך תקופת ההתפתחות של כולנו. הרי האחים-והאחיות שלי ההם לא נמצאים בטווח של השיגעון. בעל של בר בתל-אביב התחיל עם אישה שחבר כבר נמצא איתה בשיחה על זוגיות עתידית. בקֶשת-המחשבות של התרבות-הישראלית, אדם שמזדהה עם תרבויות אחרות, היה אומר שאם היה פועל כך בווייטנאם סופו היה לפגוש את נחת זרועם של העם העדין הזה שיצא למלחמה וחזר בשלום. העם הישראלי חוזר בשברים, כי המשבר התפתח מבפנים, ולא נח לרגע, מלבד באלה המעטים שממוקדים ברוחניות כזאת או אחרת. הרי בסופו של דבר החוק ביקום הוא אחד, חוק הטוב. תחת החוק הטוב הזה בסיומו של הסיבוב בשוק של הדלתא, היא מסרה לי שעלי להכין הרצאה של 10 דקות כי מחר היא לוקחת אותי לחברות שלה והן מביאות איתם את הילדים שלהן. ״מה? מה אני כבר אומר להן?״ פגשתי בדודות, ובעזרתה של חברתי אמרתי להן כמה שיפות הן. הילדים והילדות בטווח גילאים כזה וכזה שוחחו אתי לאחר שבתחילה קראו לי ״שלום teacher״. אולי… זה מי שאני, teacher בעיניהם של הילדים שסומכים על כולנו שנשמור עליהם מכל רע. ובגלל שאני מאוד אוהב להכיר תרבויות ששונות ממני, אז שאלתי אותם, שאלתי אותה לאן היא רוצה לטוס לראשונה: היא ענתה ״ישראל״. רק שהמערכת בישראל היא טיפשה, הם הפשיטו אותי כמעט מהכל, ולא רק אותי, אתם מרשים לי להיות גס? לא. הם עוד יקראו לי אויב, ולא רק לי, יכול להיות שזה כבר מה שקורה. ואם זה מה שקורה, האם אני צריך לשחרר את כולם מהרסן? לשלם כדי לשחרר את נשמות-הגוף שלהם לחופשי? למה שאני יעשה את זה, אם אני לא זכיתי בזה מהם? נעשה משהו אחר, ניתן לעולם לנוע, ואני יעשה את הטוב איפה שרק אני יכול. בדרכי. באינדיבידואליות שלי. וזהו. מישהו רוצה להצטרף אלי להפוך את העולם לטוב יותר? בואו תשתפו אותי באיך אתםן עושים או חולמים לעשות זאת. וזה יהיה נהדר.
קרדיטים
- Video: Justin Bieber – Love Yourself ( cover by J.Fla ) | Original @Youtube.
