ישנה סידרה דוקומנטרית, קולנוע עצמאי-אמריקאי, שיש לו את האכויות שלו, על המלחמה בווייטנאם. המלחמה עצמה לא היא היתה מרכז צומת הלב שלי, ושתי דברים לקחתי משם: הו צ׳י מין הדוד המכובד כתב מכתב לקנדי הנשיא, ובו הוא הביע רצון להשכין שלום עם המדינה שאותה הוא מנהיג. קנדי מעולם לא קיבל את המכתב, זה נאמר כעובדה. ב. ישנו שלב מסוים במלחמה בין הגוש הצפוני לדרומי שבו ממשל ארה״ב החל לשלוח חיילים משלו, ואחד המרואיינים מספר על קבלת הפנים בווייטנאם, בדרום. הוא חש שהוא פוגש במלאכיות. העם בווייטנאם הוא עם נדיב שבגלל מהותו הוא גם עם ביישן. זה מה שאמרתי לנציגה של גוגל באו״ם בשנת 2022. ואמרתי לה שאנחנו צריכים לעזור להם להתפתח. אני… גם אני הייתי יותר ביישן אז, אפילו עוד קצת זר במידה מסוימת, אז לא שמרתי איתה על קשר. אני מכיר 4 סוגי אהבות שמיימיות:
- זה שהתחלתי להכיר כאן, אנשים החלו לספר לי את מקורה, וזה מיוחד, ביום אחר אספר, לאחר שיתגבש לאיזושהי צורה פואטית. אולי תוכלו לקרוא עליה במקורות אחרים.
- אהבה שמיימית זו שנכתבה בפילוסופיה ההודית, כולל אומנות הקאמה סוטרה, והטאג׳ מהאל.
- האהבה השמיימית שלנו, זו שנכתבה במגילת שיר-השירים, והשושנה בזוהר
- האהבה השמיימית של הוליווד, טיטאניק
סוגי האהבות השמיימיות הללו מעניינות אותי, אולי בַּערוב יָמי אוכל לספר עליהם כסיפורים של מסעות-נפש לדורות שיבואו אחרינו. יש שתיים ועוד שמעניינות אותי:
- הנורדית. מה קורה שם? אני מרגיש מחובר לנופים ולקשיים ששם.
- של השבטים באפריקה שמשתמשים בדם של פר כדי לספר משהו על הגוף. ואולי על החיים.
- יש עוד, כולם ככולם מעניינים, מיוחדים.
חשבתי אולי לחזור וללמוד אנתרופולוגיה אבל מניסיון של חיים קודמים, קשה היה לאקדמיה לקבל אדם זר כמוני, שבעיניהם אני לא מדבר באותה השפה, בטח לא באותה השפה של האהבה. יש לי מספר חברים שקראו להם בשמות כמו ״החונטה״… אני… זה קצת… אני מבין אותם…. אז גם הם חשו את הכעס והבלבול שלי עם מה שעברתי…. זה…. אני אומר להם, עזבו, שחררו, המסע של האדם הוא לראות ולהבין את הקארמה שלו, ולעקוף אותה. הדרך שלי, ולקח לי שנים רבות להנגיש אותה, זה להיות בכאן ועכשיו, בווייטנאם. להתמודד עם אתגרים מסוגים אחרים ושונים, כולל רגשיים, רגשות אשמה, ביקורת, שעוד לא הנחתי להן, הדברים האלה. יצאתי למסע שהסוף שלו ידוע מראש והוא: המצבה. זה דבר שלא ניתן לערעור, אולי זוהי האמת היחידה שאנחנו יכולים עוד לאחוז בה. האמת שבאה אחריה, שהיא בעצם שאלה חיונית, נגזרת לשאלת המשמעות: איך אנחנו אוהבים לאורך הדרך?
האכזבה היא גדולה כאשר משתתפים בכלכלה של החיים הנצחיים.
אתם יודעים? ישנן תרבויות שלמות שחיות סביב פילוסופיית חיים. אני מניח שבישראל זה התגבש דרך הצורה של הדת, שיש לה תפיסת עולם מאוד מסוימת, שהיא לא נכונה לכולם, היא כן תומכת ברעיון שישנם דרכים נוספות, היהדות האורתודוקסית. חס וחלילה, אין אני יוצא כנגדה, אני אומר את זה, כי לאור מה שקורה בישראל, זה יכול להתפרש כך. אני פשוט מרחיב את הדרך. למשל: האם אתם זוכרים את ״האור״ שזכיתי לראות ביום שיש אחד? אז, מאז, קהלת היא דרך שבה ניתן לפרש את החיים, זו למעשה חיים על פי פילוסופיה. אתם מכירים אנשים שחיים ע״פ הדרך? ואם מצרפים את החלק הראשון בתקופה הראשונה לחייו של החכם באדם אז נמצא גם משקפי ראייה שבה נראה קשרי אהבה שנוגעים בנימים ואז בשורשים ואז באדמה של זו.ה שמבקש.ת. –> אהבה רוחנית. מעגל החיים.
אין זה מרתק אתכם?
בעיניי ״הישראלי״ אני נחוויתי כזר, בעיניי ״אישה״ בווייטנאם אני אולי נחווה כעז.
מניסיון עם אנשים בישראל, זו נטייה לא מועילה, חבל לאחוז בצד השלילי של התפיסה ואז לתאר אותה כהפרעה. כאילו הדובר, מרוב חוכמתם, נפל לפח. ההפרעה היא אינה בי כי… שוב חבל, זה סוגר להם את הקשרים החיוניים והם נחווים כבטלנים שעוסקים בשרידות (מכל המינים), אני רוצה להגיד להם שלא יהיו טיפשים אבל … האם אתם מכירים את המתח הזה של אדם שנמצא על הסף האגרסיבי, ופשוט… אין לי זמן לזה, באמת שאין לי. אני רוצה לעזור להם, אבל ברוב המקרים אני מגלה שזה תפקיד של אדם הרבה יותר רוחני/קורא נפשות, להיות שם בשבילם.
האישה היא מרתקת. היא זאת שמחברת. והיא היחידה שתוכל לפרש לי את החיים מהמקום של החיבור. אני בחיבור לא נמצא, עדיין. והחיבור בין תרבויות שתופסות אהבה בצורות שונות, בעיניי היא למעשה: קסם.
עכשיו כאן אני אסייג ואומר, שמי שינסה לפגוע או לפגום באותה אהבה, בויטנאם, בישראל, בצרפת, בברזיל, זה לא משנה איפה, שיסתכל על עצמו/ה ויביט על ההשלכות בחיים האישיים שלו. אז השאלה הבאה שלי אליך: מה נמצא בבסיסך? תעבדו על זה.
קרדיטים
- Video: THE VIETNAM WAR | Official Trailer: Remember | PBS @Youtube.