למשל:
-
Staff allocation by country/region
-
Budget breakdowns by investigation focus area
-
Time spent per country investigation
כמו שיש UN Watch שהכותרת שלו Holding the United Nations Accountable, אנחנו צריכים דבר דומה לעולם העיתונות. ארגון שיאחז במאזניים, יגדיר את הגבול של האמת באמצעות ״נוסחה״ שקופה לציבור הבינלאומי, שלא דורש להיות היחידי, ואת הסיבות לבחירה או לשינויים בנוסחה: על ציר הזמן איזה גוף עיתונאי מציג את האמת כפי שהיא, באילו כלים היסטוריוגרפיים משתמש כדי לתאר אמת אינדיבידואלית כאמת היחידה, ולמה. להציג מאמר כמאמר דעה בעיניי מצריך עדכון, אמת אינדיבידואלית יכולה גם להוביל לאנטישמיות, להשתמש ב- ״עובדות היסטוריוגרפיות״ כדי להצדיק רצח עם בלי להשתמש במילה הזאת בדיוק, באמצעות שימוש במתמטיקה הכי פשוטה של 1+1 בלי להיות מודע שזה לא הדובר ״המזוכך״ שמדבר, אלא הסבל שלו: הפערים, לא מול ״האמת״, אלא מול העובדות, ומה הקשר שלהם בתוך המערכת האקולוגית-האנושית, שאלה נוספת, האם יש קשר אידאולוגי לפירוק האקו-סיסטם האנושי, שוב: סבל. למשל איך מציגים את הנתון של ביטוי חברתי: ״כשנאה תהומית כלפי היהודים״ או כ-״ביטוי לחופש״? אני מזכיר לכם שמי שמדבר על ״חופש״ לָאו דווקא מדבר על ״שלום עולמי״. לאור הזוועות של השביעי לאוקטובר מבחינתי זה עיוות של הכוונה, כלומר מה זה ״שלום״, אחרים יקראו לזה התפתחות של השפה, מגדירים בצורה אחרת את המילה ״שלום״ -אתם תבחרו. אני דבק בפילוסופיות העתיקות יומין למילה ״שלום״. המהפכים שהתרחשו בדעת הקהל העולמית, השכחה, העיוורון, ״קל״ היה לראות את השינויים המיידיים מישראל, נכון? אלה המוצגים על המסכים, חשוב לי לציין. אני אגיד לכם… אני נדהם איך אינדיבידואלים שההשתייכות הפוליטית או הלאומית שלהם לא באמת משנה לי כאשר המטרה שלי היא אחרת… לכל אחד בעולם יש את המשפחה שלו, אני לא מצפה מכולם שיתמכו בצד-הישראלי כאשר האחים-יות שלהם נמצאים בצד השני של הגבול, אני בעצמי רואה את זה בתוך המשפחה המורחבת שלי, זו נאמנות או תלות של יחסים פנים משפחתיים, שהם מורכבים בפני-עצמם. השאלה האם צריך להוביל את הצד השני להכרה בזוועות, זו שאלה שאני לא יעסוק בה כעת, ואולי גם לעולם לא. אני כן אשאל אתכם האם זה מוסרי להטיח בפני אמא (ואבא) את מה שהילד-ילדה שלהם עשו? זו שאלה קשה מידי. לשאול מי מסרב לחקור. מהי אמת המידה שלו. לייצר סקאלה, לא של ההנדסה החברתית לימין ושמאל, לא של שיטת שלטון, ממה שאני ראיתי זה מרגיש שווייטנאם יותר פתוחה לדתות השונות מאשר ישראל החילונית, ואפילו נורבגיה, לא של זכר נקבה, אפילו לא של דת. זו הזכות לחופש מידע. אנשים הגדירו מחדש מה זה ״חופש״ ולא עדכנו את כל האנשים שאני אוהב. זה אומר שגם שגופי תקשורת בישראל יכנסו למסגרת הקטגוריות של האם למשל הגוף הוא גוף היסטוריוגרפי, או עיתונאות חוקרת. לא אמת אחת, גמישות. שקיפות. האחרון יכול להפחיד כל כך אנשים בישראל שהם ימצאו את כל נקודות התורפה של מה שאני כותב. ואני באמת לא יודע מה לעשות עם דעות כאלה מלבד להתמקד להתעלם כמו אילנה גריצ'ווסקי כאשר דיברה את דברה, את האמת שלה, את האמת הנוכחת, את האמת העובדתית. מה שהם עושים זה סוג של משחק, של לשמור על כסאות, שכולם מכירים בשתיקה. הסכמה בשתיקה. אי אפשר להצביע על ההנדסה החברתית בחוץ כאשר זה מה שקורה מבפנים. אני אומר את זה בחמלה. אני רוצה ישראל חזקה יותר, נפשית, רוחנית, שמודעת לעצמה, שיכולה לעזור גם לי להיות ״האור לגויים,״ לקדם את העולם, כי יש עוני שצריך לסיים. צריך לאפשר להם ביטוח בריאות. יש ילדים ללא בית.
