בהמשך לתקומה

הצעה שלי אליך, תאמר להם להרכיב מועצת חכמי שבט שיהיה מוסכם ביניהם ובלבד שלא יפעילו אלימות על אחרים או רמיזה לכך כדי להשפיע על הבחירה. והמועצה, הם אלה שינהלו איתך משא ומתן. תן להם כשנה, בתאריך שהם יבחרו ושהוא בעל חשיבות בעולמם. בינתיים תהדק את המצור ביחד עם הצד השני של העולם. אל תפגע להם בתחנות הכוח כי יש שם אנשים שצריכים אותו כדי לחיות וכדי לקדם את העולם. לכם: העולם לא יכול להתנהל במלחמות. לא יהיה לכם עבודה, שאת המנוחה תמצאו בהיותכם סופר-ספרטקים. לנו: המורשת של המנהיג הצבאי שלהם הביא לפתח-ישראל את השביעי לאוקטובר, והיה לו את ההזיה להכניס לכאן מאות אלפי אנשים מהגולן הסורי, המורשת הזאת ממתינה למנהיג הבא, לתנאים הבאים בתור. בשעה הראשונה ליום העצמאות, בדרך לירושלים, שמענו ברדיו את הטקס, ושאלתי את עצמי, איך תופסים את הדברים שנאמרו, אותם אנשים שמפעילים בכנסת, ובגופים שאמונים להגן עלינו מאובדן איזון, לחצים פוליטיים כדי למנוע מכלל האזרחים שוק חופשי, חינוך חופשי, לימודי אנגלית, השקעה שווה בתרבות, פסי רכבת עד לחרמון, פיזור ההשקעות לאורכה ולרוחבה של המדינה מחוץ לגוש דן, הכנסות ממשאבי הטבע מלהיקלט בעולמם של כלל האזרחים וכולי וכולי ואותם אלה שיוצרים הפרדות במתכוון, לא שהם רעים, מטבע הדברים ויכול מחוסר מודעות יודעים הם שאין להם על מי לסמוך, הרבה יותר מנגיד 90% מכלל האנשים בישראל. אולי אני מדמיין את הכל, נכון? מה שיהיה, הוא שיהיה, למרות הכל אני ממשיך בבחירה בטוב, גם אם אני טועה (ליעדים מגיעים דרך רצף של טעויות). אתמול ראיתי ילדה כבת שנה-וחצי-שנתיים שרצה לאורך האולם הבאמת רחב שלנו, אבא שלה שניסה לעמוד בקצב שלה, ולרגע הצליח, כי היא נתקעה לרגע, התכופף לעברה ונתן לה חוק, היא המשיכה בשלה… איזה כיף לה לקוביית הלימון-דבש הזאת.