מרוב לוגיקה לא רואים את היער, דמוקרטיה-חופשית! למען האחר
חפיסות
At the Western Wall plaza, Jerusalem. Few days ago celebrating 13's Bar-Mitzva. iPhone. #jerusalem #barmitzvah #israel #Jewish #happybirthday
5 חודשים ago
In a residential urban setting, a garbage truck engages in the essential rhythm of city life, retrieving a heavy bin from its underground repository. The powerful, often underspoken, systems that maintain the order and cleanliness of our communities quietly performing their vital tasks after a rainy morning.
#UrbanPhotography #CityLife #FindingBeauty #EverydayIsrael #StreetPhotography #Scania #UrbanMachinery #TheColorOfWork #DailyGrind #Cityscape #UndergroundWaste #PostRain #CityRhythms
8 חודשים ago
Morning on the road, around 8:00 AM. The vast, clear sky and open road, then this. On ground level reminder of the ongoing realities, those of life, those of wars, those who face it as a parent, those who need to find a shelter, the tears are present. Between lives.
#OnTheRoad #MorningDrive #Israel #Reality #DesertRoads #UnexpectedSights #CurrentEvents #KeepingWatch #EverydayLife #BigSky #tank #Israelgazaconflict
9 חודשים ago
Happy Tu B'Av! In a busy mall today, I was stopped by this quiet display.
#TuBAv #JewishHoliday #LoveAndJoy #MaklMoments # Shopwindow #CelebrateLove #JewelryGram #FromWhereIStand #DayOfLove #JewelryDesign #Glimpse #Promises
10 חודשים ago
The story is unclear, a quiet scene framed by the car window. A boy's head is bowed—is he sleeping, lost in thought, or just counting on his fingers? Beside him, only his mother's hands are visible. Are they a sign of comfort, of patience, or of silent worry about her son's situation? A private moment on a public road, a snapshot of either simple, normal life or something much deeper. Captured at 8:45 AM, on a day like any other.
#UnspokenStories #MotherAndSon #AQuietMoment #CandidFamily #WhatsTheStory #HandsTellAStory #LifeInAMoment #IntimateScapes #StreetPhotography #israel
10 חודשים ago
Capturing a moment of suspended reality inside a mall's protected space during a missile alert... the surreal juxtaposition of ordinary life interrupted by a moment of danger. The people illuminated by sterile overhead light, exist in a quiet state of limbo, displaying a mixture of anxiety and practiced calm. A resilience and a normalization of crisis in contemporary life.
#israel #reallife #photojournalism #storytelling #life #people #hope #peace #photography #ProtectedSpace #SurrealReality #LifeUnderAttack
10 חודשים ago
A birthday celebration in a service room — not an unusual sight in Israel. The candle’s glow flickers like a fragile moment of hope in the midst of uncertainty. We long for peace, yet reality demands our presence. For how long? No one knows. Still, we carry on.
#CandleInTheDark #UrbanRawness #BirthdayInUnusualPlaces #IndustrialVibes #LightInTheShadows #EverydayIsrael
#MomentsThatMatter
11 חודשים ago
היופי שמעברו
פארק השעשועים בשלבי סגירה, דלת הכניסה לאוהל הקרקס מקודדת מפניי. אני ממשיך וצועד קדימה. עולה על סקטבורד ולמורד השביל שמוביל לחוף הים. ממש מעבר לגבעה גוש-המים הזה, זה הבלתי-יאמן שהאלוהים בראשיתם של החיים החל לשרטט עליו את מעוזיו שהם החיים והמתים, ללא סוף, וללא אפשרות בחירה, כי כפי שנאמר, כאן, אנחנו בעל-כורחנו. קבוצה של אנשים מישראל משוחחים, אני על ביגוד מלא, מתחיל להיכנס יותר פנימה לתוך מתחם עצי הברוש, זוהי שעת שקיעה. כמעט ורואה אותה לפניי, התעוררתי. העיניים שלה בחיי חסרות הן לי, המבט שלה אל השמש יקר לי מכל ערך שניתן למדוד במשקל של זהב. היא הסיבה לחיים השקטים, האינטימיים, בכוחה להביא לי חיים. עד שהיום יגיע, אם ויגיע, ארדוף אחרי אורה של השמש למען אלה שזקוקים לה בווייטנאם. הצוק.
קרדיטים
- Video: Morning Anxiety Calms | Prana Vihara — Bansuri 432Hz for Clear Mind (Prod.By Offir Cohen) @Youtube.
קרדיטים
כל ישראל ערבים זה לזה
לפני כחצי שנה סיפרתי למישהי שחלמתי עליה. זה היה בחדר עם עשרה אנשים לערך, רובם גברים בכל מיני גלאים. בישראל. הם התחילו לצחוק. לאחר מספר ימים האדם המבוגר תפס אותי ומסר שלא אומרים דבר כזה לאישה. כי למה? כי היא מתרגמת חלומות בלילה של גבר לסקס. אמרתי לו שזה יותר שיבוש תרבותי, מאשר המציאות. ואני סומך על הבן אדם הזה, אנחנו ממש בסדר אחד עם השני, הוא איש שמבין את גודל האחריות שניתנה לו בסביבה ששנינו נמצאים בה כעת. אני באופן אישי סומך גם על החלומות שלי. ובחלומות ישנם לנו גם מדריכים שכאשר הם מופיעים, הם מדברים-ות אלינו, מספרות לנו על החוזים הפנימיים שלנו עם עצמנו, אם אפשר לקרוא לזה כך. כשבועיים לפני הטיסה שלי לווייטנאם יצא לי, ויצא לה, יצא לנו להיות באותו החדר, רק שהפעם לבדנו:
״עוד לא שאלת אותי על מה חלמתי״, היא זכרה.
״מה חלמת?״.
״חלמתי שיצאת מאחד החדרים, והיית לבושה בשמלת-כלה מרהיבה… ואמרת לי משהו״,
״ומה אמרתי לך?״,
״אני לא זוכר״.
תיארתי לה קצת את הסביבה שזה התרחש. התקרבנו באותם הימים. היא לא אחת שמדברת הרבה, אבל כן יש לה חלום להגשים. אמרתי לה שאם היא לא תקבע תאריך, לוח השנה שלה יתמלא בצרכים של אחרים שלאו דווקא קשורים אליה בעניינים של הלב. מהמקום הצנוע שלי, אני עוזר לה רגשית להגשים את החלום שלה, להגיע למקום מאוד ספציפי בארה״ב עם החבר היקר שלה, ומהר. פותח שם איזו צ׳קרה. ותדעו שאם אתם עוזרים לאחרים לפתוח צ׳קרות, חסמים, פחדים, אתם עוזרים גם לעצמכם לצאת ממעגל הפחדים שלכם עצמכם, וכך לא תצטרכו למצוא את הזמן לצחוק על אנשים שיכולים להיות פגיעים. ככל הניתן. גם ככה… כשהייתי בעמדת ביקורת גבולות בהאנוי אישה מישראל התחילה לקלל ברוסית, והשאר שנסעו איתה הביעו את עמדתם איתה יחד… הצעתי לה לשתוק, ככה בצורה יפה, ״כי זה לא ישראל פה.״ ואני מאוד רוצה שהיא והחבורה שלה כולם ייהנו מהטיול. היא קלטה אותי, וזהו. היא בטח פה איפשהו נהנית עם האהובים שלה.
קרדיטים
- Video: אייל גולן – עם ישראל חי (Prod.By Offir Cohen) @Youtube.
אילו יכולתי
כאשר אני אתאר כאן שיער שיבה, אני מביט על הנטל שהחיים הציעו לו, החיוך הראשון של אהובתו, את התחושה המופלאה כאשר מסרה לידיו את ילדיו שצייצו לא מכבר לראשונה, את ״החדשים״ האלה, ואם זו היא, אני לפעמים גם קורא לה ״עוגייה״. את האובדן של אותם אלה שנשאו אותו בחייהם, הפסד של כסף, ואת ההפסד שכולם ככולם בעולם הנורמלי נמנעים מלדבר עליו, והוא נוגע לכולם ללא יוצא מהכלל, את ההפסד של הבריאות. את ההפסד של הלב. ואת זה האחרון על אשר אירע באוקטובר עשרים ושלוש, את זה כולנו נישא… ומי שיביט על התאריכים שעל המצבות, ידע, ואז לא ידע, ולוחות האבן יתנתקו יום אחד ממקומם. יתבקעו. וספרי הספרים יתמסרו לאדמה. השיער הזוהר הזה של החיים לא יניחו לאדם לשקר לעצמו. זה נראה שאנשים מעדיפים לדבר על שקרנים יותר מאשר אני להשתמש במילה הזאת. בהקשר הזה, השקר-הלבן הופך לשוקק חיים. אז האדם הזה שאולי אתם מכירים, האדם בעל שיער-השיבה, אמר לי ״עמיר, החיים זו לא עבודה בקבלנות״, ואז הוא סיפר לי שקרובי משפחה שלו לא נישאו, ושזה בסדר. כאשר הבטתי שוב בתמונה, נאחזתי בשרשרת ממתכת-כסופה שלצווארה, זו התמונה היחידה שלי איתה, בעצם שתיים. אז הזמנתי מארה״ב שרשרת עם מאפיין שאני לא מספר לכם עליו, שרשרת שכולה זהב, שש עשרה קראט, וניסיתי בכל כוחי לתת לה אותה. באמת שניסיתי. אתמול פגשתי ידידה בוייאטנם, היא אמרה לי באנגלית שהחיים זה לא קבלנות, שאני צריך להפסיק להתאמץ, אז הנחתי את השרשרת לצווארה, ואז זכיתי לראות את החיוך הראשון שלה. אילו יכולתי, הייתי נותן לדמעות לזלוג.
קרדיטים
- Video: Backstreet Boys – Incomplete (Official HD Video) @Youtube.
השפה היחידה שנותרה לנו
פרח-ורוד אחד נע לו על גלי הלחות של האנוי, מעל לראשי השמיים. מחפש לי ציפורים. תחתיי הורים נושאים את הילדים שלהם על קטנוע, וייאטנם-סטייל. לפעמים שני הורים וילד על אותו הקטנוע. זו נורמה. והם נראים לי כאלה מאושרים, בעצם איזה ילד בעולם הוא ילד לא-מאושר כאשר ההורים שלו כך נושאים אותו? ומבעד למרפסת דודה אחת שאני חושב שניסתה לומר לי את שמה, ״Toi Ten La Amir״… מכבסת כביסה הודו-סטייל. אם הייתה מדברת אנגלית, או אני ויאטנמית, אז הייתי מספר לה שכך כיבסתי בצבא, כי לצידה מונחת מכונת כביסה שהיא מכסה אותו ברגע זה ביריעת פלסטיק. במכונה כזאת בדיוק לפני כמה שעות השתמשתי, ותהיתי איך בדיוק זה יתייבש כאשר אני תולה את הבגדים-על-הקולב באמצעות מוט הרמה על מוט-התלייה שממוקם ממש בפתחו של חדר צדדי. אבל זה עובד! זה חייב להיות בגלל גלי הלחות שבאוויר, או בגלל הפרחים הוורודים שנעים על גביהם. אַלְטֶה זָכְן זה אומר רוכלים, היה לנו פעם כזה, כאן נשמעים קולות דומים, כאן רוכלים רוכבים על דוכנים בטכנולוגיה של אופניים, מציעים באמצעות טייפ את שירותם, זה נשמע כמו טייפ, מהסמטה אשר ממש מבעד לחלון ביתי. וממש מבעד לחלון ביתי, אני והדודה מחליפים חיוכים, כי זו השפה היחידה שנותרה לנו.
קרדיטים
- Video: Melanie C – Anymore (Music Video) | Alternative @Youtube.
סוג אחד של אינטימיות
בשעה אחת שלפני חצות פניתי לאדם שאני מכיר, והצגתי לו מעטפה, ״תמסור לה את זה.״ הוא סירב. הוא אמר לי שהוא אדם שאי אפשר לסמוך עליו… אבל אני כן סומך עליו וכבר שחודשיים מנסה לומר לה כמה שהיא מיוחדת בעיניי. והוא יודע את זה. הוא הקשר הכמעט בלבדי שלי אליה ללא שאערער יותר מידי בתפיסת האינטימיות שלה, ושלי. אבל זה לא יוצא. היא עובדת אצל אחד מהשותפים שלנו. הוא המציא לי המצאות, התחיל לשאול מה כתבתי לה…. זה לא משנה…. אני אגיד לכם, אני נושא עוד כמה זיכרונות כואבים מהעבר, עוד לא הצלחתי לשחרר אותם, כי אם אשחרר אותם, לא רק ״שאשחרר אתכם לחופשי,״ אשחרר את החוט שמקשר אותי למושג האהבה, הנצחית, זאת של המזרח…. זה של שיר השירים, … היום האנשים של וייאטנם גרמו לי לקנות מספר קבוע, הם פשוט לקחו ממני את הפספורט, אני חלק מהמערכת שלהם, ועכשיו, לפחות במספרים, אני שייך להם, חחח… זה עלה לי 35$, פה הם סופרים במיליונים, אצלנו בשקלים….. הגעתי על טיסה IZ595 וחצי שעה לפני שהמראתי אמרתי לו בטקסט שיש אנשים שמזמינים אותו אליהם, ושהוא צריך רק להסכים…. הוא סתם תוקע מקל בגלגלי הגאולה, הוא מפספס את האחדות, ואם הוא מפספס אז אני מפספס, ואם אנוכי מפספס, כולנו מפספסים; יש לנו קשר עמוק כעם, וכעם אנחנו כולם תקועים באותו חריץ של הדלת, כמות העושר או כמות ההכרה החברתית של כל אחד מאיתנו זה לא משנה כלל ועיקר. יש לנו מילה אחת שהתקדשנו בה, והיא החירות…. אני אגיד לכם מה, אני פשוט אכנס לאיזו מסיבה לרקוד עם אלה שנתנו לי מספר.
קרדיטים
- Video: Wildfires by SAULT @Youtube.
אם היה מפץ גדול
זהו פוסט שהוא בחלקו פילוסופי, בחלקו כתיבה חופשית, תרגישו חופשי לסיים את הקריאה לאחר הפיסקה הראשונה ←
אם היה מפץ גדול, אז היה גם קול ראשון. מה הוא היה אותו קול ראשון? ההודים מספרים שהוא מתבטא כך: אום ॐ. אני כן יודע שקול לא עובר בחלל של ריק. כן נבראו גזים של יסודות, זה אומר עננים בחלל, ובעננים של חלל ישנה צפיפות ותנועה. ואם, הקול הראשון, הוא הרגע שבו האלוה התפצל? קול מהשלמוּת. ברגע שהקול הופיע, המודעות החלה להתגבש; אין מודעות בשלמות, אין קול בשלמות. הקול, התפצל, המודעות החלה. כך האלוהים הופיע. באמצעות שפה… כך זה מתחיל. בתחילתו של הפיצול.
הימנעות, ישויות חיצוניות
ואז אתה גם מבין שיש אנשים שרואים בך חלק במשוואה הפונקציונאלית שלהם, שכל התפקיד של הישות שלי בעולמם זה פונקציונאליות. או במילים אחרות כל התפקיד שלך בעיניהם זה לספק שירות. אולי אם לא הייתה מניעה חוקית אז היו אפילו קוראים לי ״כושי״, או ״צבעוני״, לך תדע…. אתם חושבים שאכפת לי? ממש לא, כלומר כן אכפת לי, שיהיה לאותו איש או אישה רק טוב. והדרכים אולי בנינו מצטלבות, אבל… אולי זה קטע של החיים…. זה לא אומר שאני חייב ללכת בעקבותם גם אם הם מגדירים את עצמם ״הישראלים״. f* לרשמיות המוחלטת (במיוחד היום אחרי השביעי לאוקטובר ובזמנה של מלחמת התקומה) שהיא בסך הכל כלי בידם לנסות להניע את אותם אלה שנמצאים בנעלמים של אותה משוואה, לשמור על המעמד של האגו, שמניסיון אישי וכואב, יכול להעלם לו בבת אחת. מי שנבחר, אינו נפסח. כלומר החיים אולי לא מאפשרים פעולות ללא אותו מכשיר שמפעיל את קולו דרך השפתיים הנעות שלנו, באמצעות המָנוּאֵלָה שלו, הוא נמצא בחריצים של התקליט, בתבניות, וכך ניתן לזהותו, הוא מוגבל… אולי מוות של האגו לא יכול להתרחש (במלואו), אלא שהפעם הוא לא חי בגפו. אלא לצדה של יד שאוחזת בחרב שמצביעה על האמת, ואין לו מילה במקומה, אין לו. השאלה הגדולה, האנשים שנמצאים בסטטוס של ראיית עולם פונקציונלית, איך הם בדיוק עושים אהבה? איך הם מתמוססים אליה?
לחלק הפילוסופי:
וישנה גרסה קצת שונה: יש המחזיקים את ספר הספרים ביד האחת, ואת הנסיך בשנייה. אם נכנסים לראש שלהם, מנקודת מבטם, אולי אין אפילו התנגשות בין הדברים:
העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך.
אפשר להגיע למסקנה שהעולם חי במצב קטטוני של הישרדות. לפני שאתה מתפלל קודם כל אתה צריך ולפני הכל לחיות, פיזית. תתחרה על המקום שלך. תבסס את המעמד. אתה צריך להאכיל את הגוף הפיזי שנמצא על סף הטראומות. ״מה זה כבר אלוהים?״, זה גוף רוחני כזה, שאולי אפילו נמצא במרכז היקום מעבר לשביל החלב, ולא בכל. מה זה רגשות? אוטומציה של רגשות? הייתכן אוטומציה? …הימנעות מכאב יותר נכון לומר. אתה לא חושב, אתה לא מודע, וכך האנשים נראים בעינייך.
אבל הקב״ה ביקש שנטפח את המודעות העצמית: הבחירה היא מהלך הרבה יותר מורכב ממה שאנחנו רוצים להאמין בו. זה תמיד היה כך. הכותב ידע את זאת. הבחירה בחיים זה לא למען הישרדות, הוא שָׂם קהילה שלמה, תרבויות עצומות מסביב לאותו אדם. יש שיראו בך אויב, אל פחד! ״האויב״ (מצב קיצוני) לא תמיד מודע לעצמו, תבחרו בחיים, תבחרו בטוב.
באמצעות הבחירה בטוב, ניחן שהאדם יכול לתפוס את החיים מעבר לטוב ולרע. לכו תקשיבו לא לגדולי הדור, בטח שלא לי, אלא לגדולי הדורות.
אני מניח שמי שהביט על המשפט הזה, שם בעבר הרחוק בהיסטוריה של הדת, ראה רִיק. כי אם הכל זה רק טוב, אז מה הקשר ״לרע״, איך זה שה-״רע״ מתקיים. אני חושב שהוא ענה על כך באמצעות מגשר, ״המשיח״. אני אתרגם את זה טיפה אחרת: המשיח תמיד נמצא בך.
אני לא אהפוך את זה למורכב יותר, גם כי זה לא אומר שזו האמת, אז זהו עם זה אסיים.
נושא אחר: אני ממתין לפרק הבא 💃🕺
קרדיטים
- Video: Better Alone by Melanie C @YouTube.
- Video: Michael Jackson – BAD 4K Remastered (Full Short Film) | Alternative @YouTube.
בהמשך לתקומה
הצעה שלי אליך, תאמר להם להרכיב מועצת חכמי שבט שיהיה מוסכם ביניהם ובלבד שלא יפעילו אלימות על אחרים או רמיזה לכך כדי להשפיע על הבחירה. והמועצה, הם אלה שינהלו איתך משא ומתן. תן להם כשנה, בתאריך שהם יבחרו ושהוא בעל חשיבות בעולמם. בינתיים תהדק את המצור ביחד עם הצד השני של העולם. אל תפגע להם בתחנות הכוח כי יש שם אנשים שצריכים אותו כדי לחיות וכדי לקדם את העולם. לכם: העולם לא יכול להתנהל במלחמות. לא יהיה לכם עבודה, שאת המנוחה תמצאו בהיותכם סופר-ספרטקים. לנו: המורשת של המנהיג הצבאי שלהם הביא לפתח-ישראל את השביעי לאוקטובר, והיה לו את ההזיה להכניס לכאן מאות אלפי אנשים מהגולן הסורי, המורשת הזאת ממתינה למנהיג הבא, לתנאים הבאים בתור. בשעה הראשונה ליום העצמאות, בדרך לירושלים, שמענו ברדיו את הטקס, ושאלתי את עצמי, איך תופסים את הדברים שנאמרו, אותם אנשים שמפעילים בכנסת, ובגופים שאמונים להגן עלינו מאובדן איזון, לחצים פוליטיים כדי למנוע מכלל האזרחים שוק חופשי, חינוך חופשי, לימודי אנגלית, השקעה שווה בתרבות, פסי רכבת עד לחרמון, פיזור ההשקעות לאורכה ולרוחבה של המדינה מחוץ לגוש דן, הכנסות ממשאבי הטבע מלהיקלט בעולמם של כלל האזרחים וכולי וכולי ואותם אלה שיוצרים הפרדות במתכוון, לא שהם רעים, מטבע הדברים ויכול מחוסר מודעות יודעים הם שאין להם על מי לסמוך, הרבה יותר מנגיד 90% מכלל האנשים בישראל. אולי אני מדמיין את הכל, נכון? מה שיהיה, הוא שיהיה, למרות הכל אני ממשיך בבחירה בטוב, גם אם אני טועה (ליעדים מגיעים דרך רצף של טעויות). אתמול ראיתי ילדה כבת שנה-וחצי-שנתיים שרצה לאורך האולם הבאמת רחב שלנו, אבא שלה שניסה לעמוד בקצב שלה, ולרגע הצליח, כי היא נתקעה לרגע, התכופף לעברה ונתן לה חוק, היא המשיכה בשלה… איזה כיף לה לקוביית הלימון-דבש הזאת.
תפיסה סובייטית, מעשה באדם עני מן המניין
אירוע ששמעתי אתמול מאדם שהרוסי-וּת הוא חלק בלתי נפרד מהפעילות היומיומית שלו, השיחות שלו איתנו, בדרך שבא הוא אומר: זה טוב, וזה רע. לא הצלחתי להחליט אם זו בדיחה סובייטית או רוחניות כזאת או אחרת. אז זה הולך כך:
אדם עני מן המניין מצא תפוח, תפוח מלוכלך, שנראה כזה רקוב, שאף אחד לא רצה לגעת בו. הוא הרים אותו וניקה אותו טוב טוב עם מטלית, שטף, קרצף עד שיצא לו תפוח מושלם, זוהר ביופיו. הוא החליט למכור אותו. עליו הוא קיבל סכום של כסף שאפשר לו לקנות שני תפוחים מלוכלכים. אותו אדם רגיל, עני ומן המניין, וניקה אותם טוב טוב עם מטלית. שטף, קרצף אותם עד שיצאו לו שני תפוחים מושלמים, זוהרים ביופיים. מכר גם אותם. איתם קנה שלוש תפוחים… והתהליך חזר על עצמו, ארבע תפוחים, חמש תפוחים עד שקנה לו חנות ירקות משלו. יום אחד קיבל מכתב מאמריקה שדודה שלו באה בימים ונפטרה והוא ירש סכום כסף וכך הוא נהייה עשיר.
וזהו.
נכון שזה מרגיש כמו מוסר השכל סובייטי? קראתי כמה סיפורים מאותה התקופה וזה הרגיש לי כאילו ילדים שם באמת אוכלים שם גיר כי אין להם אוכל, אז אמרתי את זה לאישה יקרה שעלתה מאותו הגוש, מאוקראינה. וכשסיפרתי לה את זה אמרתי את זה בקצת הומר שנושאת איתה פליאה ושאלה פתוחה שמחפשת מענה, ואז היא העלתה לי זיכרונות, במבטא רוסי עם רצינות קומוניסטית שמאפיינת הרבה עולים מהאזור ששם, שהיא זוכרת שגם היא אכלה גיר כשיצאה החוצה לשחק. אולי זה הגיר שהביא להם את הסיפורים הנהדרים אשר משם.
נו… אז מה אתם אומרים, אפשר לראות בבדיחה למעלה רוחניות שם, נכון? חחח. הבדיחות שלו ממש מצחיקות אותי, אבל בעקבות זאת, אצלי, הוא הכניס ממד נוסף, עמוק יותר, מהעולם שממנו הגיע על איך בחלק אחר של העולם אנשים שונים תופסים את המציאות.
קרדיטים
- Photo: A Soviet sailor poses with a security guard at the San Diego Zoo. Three ships of the Soviet Pacific Fleet are in San Diego for a five-day goodwill visit by PH3 James Davis @GetArchive.
שני מקומות על כדור הארץ
ישנם שני מקומות על כדור הארץ שבהם ניתן לצפות בסהר הלילי: זה שעל פני המים שלכם, אם בימים, אם בנחלים, או אם בבריכות המלאכותיות שהאנושות בכוחה יצרה כדי לאגור, כדי לנקות, ואם בעיניה. ובכל אחת שאני פוגש חש אני בכמיהה לבת-הירח שמשתנה בעקבותיו, לא רק לאורכו של החודש, אלא גם בעקבות השנים שיבואו עליה בעל כורחה. אם בעקבות התנודות הזעירות ביותר של הלוחות תחת כפות רגלינו שנושאות אותנו בחיינו, שמערכות מדידה סיסמיות מסוגלות להראות, אך לא לְקַשֵּׁר לכוכב-הלילה שלי ובטח לא לליבן. אם בגלל תנועת האוקיינוסים שמשתנה במקום אחד, ומשפיעה, באמצעות היווצרות-נבדלת של לחות ועננות, על האילומינציה אשר על לילות-עורה. אם בגלל אותו צל שכדור-הים-הכחול מטיל על אותו כוכב נבדל, שלמעשה ריק-מחיים, אותו סהר שמשתקף בעיניה, בעיניה של זאת שאני פוגש עכשיו, וזאת שבאה אחריה, וזאת שבתורה מופיעה, לאחר שפָּנִינוּ לשמאלנו בלילה הקר, אני וחבר שאיתו אני נושא בשעות האחרונות את העצמאות הלאומית, מרחוב יפו, למחנה יהודה. ואין לאותן מייצגות-בעיניהן של הסהר משמעות בעיניי. המוני אנשים, קבוצות של אנשים שרוקדים לאורכו תחת מוזיקה אלקטרונית,
אם שותים אלכוהול של שחרור לצד ארוחת בשר כזאת או אחרת, או לוגמים מרק כמונו בעלמא, ראיתי חייל אמריקאי עם נשק ארוך, גם שהניצחון עדיין אינו מוחלט מול אלה שראו בנו רוע מוחלט אם בעזה, ואם בנקודות שונות בטהרן וסביבותיה, שיספרו לעצמם את המציאות שלהם, שימשיכו להתמיד בשנאה שלהם, אם ירצו בכך, אנחנו ביחד, וזה מה שחשוב. ביחד הזה, מקרה זעיר של אאוריקה, אני לרגע נבהל, בהלה פתאומית של ערות שהובילה לחשש… למדתי להתהלך באמצעות החשש למקווה של סקרנות… הבהלה הזאת… אותה חרב שסיפרה לי שלעצם אין משמעות בפני עצמה, לעצם מנותק מכל מושג של חלום, הילה שאבדה מהבהירות של המותג -אם אשתמש במושגי שיווק של ימנו… חששתי שזו הופיעה שוב, שהיא לא רוצה לעזוב ולעולמים איתי, אותה יד מכוונת שהיא לא רעה או טובה, היא פשוט שם, מציאותית… מספרת לי את מה שאני לא רוצה לקבל. למזלי, היה לי אותו חבר לצידי להביע את זאת במילים. אמרתי לו שאני חושש שלנשים גם להן אין מקום בחיי יותר, לא את אותו מקום אגדתי, זה של ההילה, אבל… זה לא זה, הקול הוא אחר, אני פשוט לא מרגיש באופן אוטומטי חיבה וחיבור כלפי כל אישה שאני רואה, לפחות לא באותה רמה שחוויתי בתקופה השנייה של חיי. מתוך חמלה אני יודע שכל אחת נושאת את אורו של הירח, את כוחו, את מנהגו, אולי… פשוט אני זה שהשתנתי. הדרך הראשונה שמצאתי להסביר את זה לו או לעצמי, זה המעשה על אותן נשים שהנאמנות שלך אליהן היא כזאת חשובה, ההתגלות הזאת הפכה אותי נאמן אליהן, אל הדרך שלהן, וכל מה שאני מחפש אלה אותן הנשים להתחבר אליהן, באמצעות מילים, מעשים, זיכרונות, טראומות, סיפורים… אפשר להגיד שהחיבור שלי אליהן הפך לרגישות-מעשית, בשונה למהפכי-שילטון עצמי של האגו שנובע מיופיין. כל השאר הפכו למוצרים שעוקבים כרגע אחרי הדברים שלא מטפלים ב-״אמת״ הברורה ביותר של החיים, וזה לא לנשים באופן ספציפי, זה ליקום-האדם בכללותו. שאלה פתוחה שאני בטוח שרק אישה מיוחדת ואחת תוכל לענות לי עליה במלואה. מישהי שתקרא אותי בדרכה.
קרדיטים
- Video: Farruko – Pepas (Official Video) @YouTube.
- Video: “Golden” Official Lyric Video | KPop Demon Hunters | Sony Animation @YouTube.