רק דעה, כיוון אחד, וזהו. מי יתן ונחווה אושר.
האח הגדול. חבר אחד שמע שיחה אחת בין הבנות בנוגע לאח הגדול, אחת נשואה באושר והשנייה שחוותה גירושים עם הלשעבר שלה. הלשעבר הזה הוא אבא, והיא אמא, עוד מעט על זה. אז אחת הבנות הביעה שהגבר יהיה סמרטוט של אחת המשתתפות אם יהיו ביחד. והחבר שלי התלונן בפניי שהוא לא מבין את השפה הזאת: ״סמרטוט״. אמרתי לו, תקשיב, לאינדיאנים, אינואיטים, אסקימוסים בצפון קנדה, יש להם מלא מילים לתאר קור, שלג או קרח, לנו יש מילה אחת. בגלל שנשים יותר מחוברות לקשרים אז הן, גם להן יש אוצר מילים רחב יותר בכל מה שקשור לזוגיות. קבל את זה, הן מקסימות בדרכן, והן יודעות עלינו הרבה יותר. אם הוא היה שואל אותי: אז איפה אוצר המילים של הגברים מפותח יותר, אז הייתי אומר לו שבפילוסופיות. 😂. בכל אופן, היא התלוננה שהלשעבר שלה מתחמק מלהיות עם הילדים. אמרתי לו שבטוח מהצד שלה זה נכון, זו תפיסת העולם שלה בנוגע לחינוך ילדים, והוא מפספס משהו חשוב בגידול שלו. עם זאת, צריך לשמוע את הצד שלו, ולחוות באיזו שהיא צורה את המשבר האישי שלו. אני לא יודע באמת מה קורה, אבל… אולי גם שליחים של הרבי צריכים להתלוות לגרושים, להיות סוג של תומכים קהילתיים גם באזורים האלו. ואז לשחרר. זה באמת מורכב, חוסר הוודאות, הבלבול, הכאב כמובן, האובדן, … לפני כמה שנים, יש לי קרובת משפחה שהתגרשה, ובתחילתו של הלילה המאוחר הבת שלה נכנסה מתחת למזרון שהתכסיתי בו, ושיחקה איתי את המשחק של אבא ואמא. והבת שלנו הייתה אחותה הקטנה. אז שאלתי אותה, איך היא מרגישה, והיא סיפרה לי שהיא מאוד עצובה כי אבא ואמא שלה התגרשו. זה התחיל כך, היא נגעה באוזן שלי, ואז נגעה באוזן שלה, ושוב פעם, ושוב, ואז התחילה לדבר. ילדים הם כאלה כדורים של אושר, ואנחנו סתם מכאיבים להם יתר על המידה, ללא כוונה, ובכוונה, תלוי מה הפילוסופיה של אותם אנשים, בין אם הם הורים, או שלא, בין אם הם שכנים, או רואים את עצמם רק נעדרים, בין אם ביו-טיוב, או בין אם במסכי הטלוויזיה. הפילוסופיות הפוליטיות באמת לא מעניינות אותי, ילדים סומכים על ההדרכה שלנו.
