אנא, גם אלה שקוראים את זה מחו״ל, קחו את זה בפרופורציות, האהבה שלי לעולם, אני לא יודע כמה גדולה היא, אני כן יודע שהיא אמיתית. אין כאן הפניית אצבע מאשימה, יש כאן ניסיון פנימי להגיע לשלום פנימי שאני כולי תקווה שבאמצעות כנות תוביל את הקוראים-ות לשלום האישי והפנימי שלהן.ם.
שופט בית-המשפט העליון הופיע על מסך הטלוויזיה. זהו חלום שחלמתי. והוא מבקש עזרה בעברית למען הבת שלו. אני נמצא ביציאה מהרחוב שבו גדלתי ופוגש מכר ממוצא אתיופי שיצא לגמלאות לא מכבר, מבקש ממני להפנות אותו לדף התרומה. אני נכנס לדף, ובת-השופט מופיעה, פניה. יש לה סימני צלקת של מהדקים רפואיים שלא אמורים להיום שם, וככל שאני מגלגל לתחתית הדף כדי למצוא את השדה או לחצן כלשהו, כך אנחנו מוּבָלים לאורך כל גופה מתוך התחשבות בפרטיות שלה: לאורך כל הדרך ישנם סימנים של אותן צלקות, וכמו ללכת לאורכם של פסי הרכבת דרומה, לי-בי מתעצב יותר ויותר…. כאשר התעוררתי הקונוטציה שלי הייתה מפת ישראל, זה שעל קופת קק״ל, עם הכובע טמבל, זוכרים? לראות את ההרים של הנגב, של בן גוריון, מנקודת מבט של ציפור, כל הרעיון מתחבר לו, לפחות בעולמי, באמצעות צלקות; אין ניצחון במלחמה, ללא הפסד של רוח האדם, ונכנסנו למלחמה הזאת ללא שרצינו בה. היינו, אני הייתי חייב לקבל את הזוועות שהעולם היום לא מוכן לקבל, גם את הרעיון שהאו״ם השתתף במלחמה הזאת, [צנזורה], למי שקורא את זה מחו״ל: העובדות קיימות, ואלה שמנהלים את האו״ם לא לקחו אחריות על העובדים שהם בעצמם העסיקו, [צנזורה], הם הוציאו איזה מסמך שכתוב שם משהו שכמו שאני לא מאמין לסיבות למה הורידו את תקרת המס בשבוע שעבר, להבדיל באלפי הבדלות, אני לא מאמין למסמך הזה, אני מראש לא קורא אותו במלואו, זה שאמור להיות שקוף, כמו שהדמוקרטיה בישראל תהיה שקופה, אני מניח שאני עדיין מפחד מפני הזוועות. האו״ם לפחות צריך לתת דין חשבון מול המצלמה לעם בישראל ולבקש סליחה. יום יגיע... ארגונים פמיניסטיים, ארגונים להט"בים, שתמכו במה שתמכו והתברר, אם אפרט אני שוב אפעיל צנזורה… שזה שאתה דוגל בחופש, זה לא אומר אתה דוגל בשלום. אני לא מדבר על החברים בארגונים, אני מדבר על מי ששחרר את ההצהרות הרשמיות להמונים. בכל אופן אני לא יודע למה אני נכנס לזה עכשיו קצת יותר מידי. ובחלום… אני מגלגל למטה, התנועה, הצלקות שנושאות זיכרון, וברגע שהעיניים שלי מתחילות להביע את זה, כי גם הסכר העז ביותר, שניבנה כדי להחזיק לפחות מילניום שלם אחד, לא יכול להיות קר-רוח בפני הדבר הבא: אני מרים את ראשי מעל למסך ורואה את כוכב חיי מתקיימת מולי. מביטה איתי ביחד על מסך הטלפון, ומאחוריה אותה שקיעה זהובה, ואז היא מבינה, נבוכה. באמצעותה אני מתקן את ישראל. הלוואי ואוכל לאחוז בך – אז, זו תהייה הגשמת חלום.
יום יגיע וגם אנחנו נבקש סליחה מאלה בצד השני שנמצאו במלחמה הזאת בעל כורחם / לאחר כתיבת הפוסט קראתי את הסיכום של הארגון ומבחינתי עד שאני לא קורא את המסמך המלא, יש שם חוסר בהירות שאם יתבהרו לצד השלילי, יהיה להן תוקף משפטי ואני מניח שמעורבים פה שיקולים אחרים כמו לאפשר קיום לארגון שמתבסס על תשתית קיימת כדי להמשיך עם מטרת העל שהם הציבו לעצמם שהיא חשובה ובפני המציאות, כדי להגן מפני עוני. בכל אופן התקשורת בישראל צריכה לחזור על הטענות שנשמעו כחלק מהמעבר הדמוקרטי לשקיפות, כי אחרי מלחמות תהליכי בהירות וזיכוך חייבים להתקיים, אחרת ״העם השלם״ לא יוכל להתגלות. ומי שהפסיק להאמין, זה גם בסדר.
קרדיטים
- Photo: הקופסה הכחולה, מסמליה המובהקים של הקק"ל (White Balanced) by ארכיון הצילומים קקל, פנינה לבני (CC BY 2.5).
- Report: Investigation completed: allegations on UNRWA staff participation in the 7 October attacks (05 August 2024)
