ישנם שני מקומות על כדור הארץ שבהם ניתן לצפות בסהר הלילי: זה שעל פני המים שלכם, אם בימים, אם בנחלים, או אם בבריכות המלכותיות שהאנושות בכוחה יצרה כדי לאגור, כדי לנקות, ואם בעיניה. ובכל אחת שאני פוגש חש אני בכמיהה לבת-הירח שמשתנה בעקבותיו, לא רק לאורכו של החודש, אלא גם בעקבות השנים שיבואו עליה בעל כורחה. אם בעקבות התנודות הזעירות ביותר של הלוחות תחת כפות רגלינו שנושאות אותנו בחיינו, שמערכות מדידה סיסמיות מסוגלות להראות, אך לא לְקַשֵּׁר לכוכב-הלילה שלי ובטח לא לליבן. אם בגלל תנועת האוקיינוסים שמשתנה במקום אחד, ומשפיעה, באמצעות היווצרות-נבדלת של לחות ועננות, על האילומינציה אשר על לילות-עורה. אם בגלל אותו צל שכדור-הים-הכחול מטיל על אותו כוכב נבדל, שלמעשה ריק-מחיים, אותו סהר שמשתקף בעיניה, בעיניה של זאת שאני פוגש עכשיו, וזאת שבאה אחריה, וזאת שבתורה מופיעה, לאחר שפָּנִינוּ לשמאלנו בלילה הקר, אני וחבר שאיתו אני נושא בשעות האחרונות את העצמאות הלאומית, מרחוב יפו, למחנה יהודה. ואין לאותן מייצגות-בעיניהן של הסהר משמעות בעיניי. המוני אנשים, קבוצות של אנשים שרוקדים לאורכו תחת מוזיקה אלקטרונית,
אם שותים אלכוהול של שחרור לצד ארוחת בשר כזאת או אחרת, או לוגמים מרק כמונו בעלמא, ראיתי חייל אמריקאי עם נשק ארוך, גם שהניצחון עדיין אינו מוחלט מול אלה שראו בנו רוע מוחלט אם בעזה, ואם בנקודות שונות בטהרן וסביבותיה, שיספרו לעצמם את המציאות שלהם, שימשיכו להתמיד בשנאה שלהם, אם ירצו בכך, אנחנו ביחד, וזה מה שחשוב. ביחד הזה, מקרה זעיר של אאוריקה, אני לרגע נבהל, בהלה פתאומית של ערות שהובילה לחשש… למדתי להתהלך באמצעות החשש למקווה של סקרנות… הבהלה הזאת… אותה חרב שסיפרה לי שלעצם אין משמעות בפני עצמה, לעצם מנותק מכל מושג של חלום, הילה שאבדה מהבהירות של המותג -אם אשתמש במושגי שיווק של ימנו… חששתי שזו הופיעה שוב, שהיא לא רוצה לעזוב ולעולמים איתי, אותה יד מכוונת שהיא לא רעה או טובה, היא פשוט שם, מציאותית… מספרת לי את מה שאני לא רוצה לקבל. למזלי, היה לי אותו חבר לצידי להביע את זאת במילים. אמרתי לו שאני חושש שלנשים גם להן אין מקום בחיי יותר, לא את אותו מקום אגדתי, זה של ההילה, אבל… זה לא זה, הקול הוא אחר, אני פשוט לא מרגיש באופן אוטומטי חיבה וחיבור כלפי כל אישה שאני רואה, לפחות לא באותה רמה שחוויתי בתקופה השנייה של חיי. מתוך חמלה אני יודע שכל אחת נושאת את אורו של הירח, את כוחו, את מנהגו, אולי… פשוט אני זה שהשתנתי. הדרך הראשונה שמצאתי להסביר את זה לו או לעצמי, זה המעשה על אותן נשים שהנאמנות שלך אליהן היא כזאת חשובה, ההתגלות הזאת הפכה אותי נאמן אליהן, אל הדרך שלהן, וכל מה שאני מחפש אלה אותן הנשים להתחבר אליהן, באמצעות מילים, מעשים, זיכרונות, טראומות, סיפורים… אפשר להגיד שהחיבור שלי אליהן הפך לרגישות-מעשית, בשונה למהפכי-שילטון עצמי של האגו שנובע מיופיין. כל השאר הפכו למוצרים שעוקבים כרגע אחרי הדברים שלא מטפלים ב-״אמת״ הברורה ביותר של החיים, וזה לא לנשים באופן ספציפי, זה ליקום-האדם בכללותו. שאלה פתוחה שאני בטוח שרק אישה מיוחדת ואחת תוכל לענות לי עליה במלואה. מישהי שתקרא אותי בדרכה.
קרדיטים
- Video: Farruko – Pepas (Official Video) @YouTube.
- Video: “Golden” Official Lyric Video | KPop Demon Hunters | Sony Animation @YouTube.
