זו שדיברה איתי על לולה, אמרה לאפרוחית שרק הצטרפה אלינו שהיא צריכה להבין מה יש בין אנשים. ואני אגיד לכם מה, נראה לי שעל זה נשענים אנשים. בעיניי ההבדל בין מפלגה אחת לאחרת הוא כמו ההבדל בין צעצוע אחד לאחר. אני רואה בבוחרים ילדים שלא מוצאים מנוח. דרך אגב, בחרתי. לפני שאומר את התשובה שהיא הביאה, המפלגות שקוראות לעצמן דמוקרטיות, שתי רעיונות מהותיות מחסירות בצורה דיפלומטית, חוץ מאולי אחת: 1. רעיון הדמוקרטיה, 2. שיווין זכויות, והביטוי של האחרון לא קשור למהותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי. האפרוחית צריכה ללמוד דבר אחד על יחסים בין אנשים בישראל: רוע. זה מתחיל להיות הגיוני מה הסיבה שהיום אנשים בוחרים במפלגה כזאת או אחרת. אם נשים את רעיון המפלגה, מותגים, והחוויה האגרסיבית במרחב הישראלי, הרעיון של ״רוע״ נשמע לי הגיוני. הקשר ביניהם גם אם לא נהיר לי, אינטואיטיבית, יש לו דיבור. בכל אופן, מי שממוקד בעשיית טוב, לא צריך להתמקד ברוע כל כך כי הרוע משנה את פניו לאתגר, כוח מניע למציאת פתרונות, לסירה מעץ על נהר החיים. החיים הופכים לחוויה בשונה מרדיפה.
22:24
