שימו לב זה משחק במודעות עצמית, או בקשר שלך עם המציאות הסובבות, לא יותר מזה.
מכוחות הטבע ← אל האֵם הגדולה ← אל האלילים ← אל המלך ← אל בעל השליטה
מהמבול ← אל אֵם האלים ← אל המונותאיזם ← אל המלוכה ← אל בעל השליטה
מנֹחַ ← אל האשרה ← אל אברהם ← אל פרעה (מצרים) /לוּגָאל (מסופוטמיה) ← אל חסר-השם
זהו תרגיל. האם תצליחו לדייק את זה, לתקן את הטעויות במרחב הזמן, לאיזו רזולוציה תוכלו לרדת, האם תצליחו לתאם בין השורה הראשונה שאתם הרכבתם לשורה האחרונה? ואולי תגלו שהתפיסה קודמת למחקר? אולי תגלו שהתפיסה קודמת להגיון? אולי תגלו שהתפיסה כותבת את ההיסטוריה? אולי תגלו שבמציאות הזאת הקשר בין גבולות להפרדה הוא מקרי? שהיחסים בין הדברים קשורים יותר ליצירתיות? אולי?
ואולי תהיו מסופקים משרשרת האירועים ששרבטתם על הקנבס, ותיקפת אותן עם עובדות מהשטח, אולי? אבל מה עם תתי-המודע-ים של אותו איש או אישה שהחתימו את חותמם בשרשרת האירועים, זה שלא נאמר, זה שלא משורטט, זה שלא ידוע אף לא לו, אף לא לה? ומי אמר שיש רק תת-מודע אחד פר אדם? ואולי תצליחו? אולי.
אוקיי בואו נראה את הדבר הבא:
בואו נניח לרגע על המושגים של האם הגדולה, את התפיסה של אלוהים, ונעשה shift
מאפרודיטה ← לפסיכה ← לסינדרלה ← לאנה (אנסטסיה סטיל)
תקציר: פסיכה גילתה בתחבולה, בהוראת אחיותיה, שהמפלצת שאליו נישאה בעל כורחה הוא למעשה אמור (קופידון). ובכך הפרה הבטחה. אמור ברח לאימו ונוס (אפרודיטה). מתוך האובדן שנוצר, יצאה לכיוונו, כדי להחזיר את מי שעתה נגלה אליה בשיא תפארתו. אימו הקנאית הציבה מכשולים, משימות, ועסקה בתככים כדי שתחזור לעולמה עם ידיים ריקות. אך בזכות כנות ליבה, טוב ליבה, אומץ ליבה, חוכמת ליבה, מצאה חברים שיעזרו לה, אחד מהם הוא זאוס. ובקיצור הקיצורים: היא ירדה לשאול, ויצאה ממנו.
ממשקפיים של תרבות, ובראייה גסה, הַאִם פסיכה של היום איבדה את הדרך שלה? את ההתמדה? את הקסם שנמצא בדרך, ובתוצר? אני אומר את זה בזהירות, כלומר קחו את זה בערבון מוגבל שבמוגבל, זהו משחק של תפיסה, אנה סטיל אינה ״חושפת״ את הגבר האמיתי. אני מכיר גברים שלא יפנו לנשים גם אם יש שם משהו אמיתי, אמיתי הכוונה רוחני מצידם, בגלל החשש שיפגעו בעתיד שלהם.
ומה הוא העתיד? הכלכלה.
אפילו מערות אי אפשר לקנות בישראל בלי להתחייב לאנשים מסוכנים שיהפכו את הילדים שלהם לעבדים במידה ו.
מערכות היחסים של בני האדם עם עצמם, ועם אחרים, נשברו, או… שנמצאים תחת בחירה.
מערכת היחסים בשרשרת האירועים אל החוק, שהזדקק כמו ויסקי משובח והמשקה היחיד שמוצע לציבור הרחב, בטעם אחד, ״תשתמשו בו בלבד״, וההוא מנוצל לרעה. להכניס לשפה ואז להשתמש בו כדי לחבר את מערכת היחסים הנוכחית.
אני זוכר, לפני כמה שנים, תיעדו קהילת קופים, קבוצה, איך שבא לכם, בעלי תפיסה אנימיסטית.
מעניין איך האהבה, או לכאורה בגלגולה, יחסי שליט-נשלט, קשורים לתחושה האנימיסטית שלנו עם היקום הסובב אותנו? אומר לכם מתוך הבנה ראשונה שזה לא קשור להתפתחות תרבותית על רצף הזמן, אלא לתפיסת עולם, לאותה תפיסה שדיברתי אותה בפוסט הקודם…
תרבות יכולה גם להתפרק.
ואולי אין חדש תחת השמש (זה שהעולם עובר משברים, זה קל ערך למי שלא מתקיים בהיסטוריה המפורסמת ומוצא אושר, אושר שנמצא לרוב מחוץ לספרי ההיסטוריה, או לחילופין: מחוץ להנדסה החברתית)
תרבות גם יכולה בצורה היסטוריוגרפית להילחם על פֶּרְסֵפוֹנֵי, כאשר בבסיס הנתונים של התרבות, לא קיים מידע, או מתעלמים ממנו, של כוחות כמו ״חזרה בתשובה״, של אינדיבידואליזם שנוגע לשלמות עם הצדדים השונים שלנו, של קבלת האחר, שלה, את הפראי. זו זכותה או עיוורונה, של התרבות. למעשה הם נמצאים במעגל כשפים שממנו, כרגע, בשלב זה, הם לא מסוגלים להיות מודעים אליו, או מסוגלים לבחור בטוב, או מסוגלים לרצות בטוב. אני משתדל לא לומר את זה בביקורת, (גם כי לא נכנסתי בעובי הקורה… אך האם זה באמת אפשרי?) כי אני גם מסתכל על עצמי, וגם אני בוחר, מחוסר ברירה, משיירים של אמונה באבדון, כלומר שאנשים יכולים להוביל את עצמם ״לכישלון״, גם כי בשלב זה אני חושש מהתגובות שלהם… ואני אראה לכם את הדרך, דרך אחת, דרך החוצה, בפרק ב׳. את הדרך שאני מצאתי דווקא בגלל החיפוש אחרי משמעות, בעולם שרבים הפעמים הם, שהפסקתי לספור, שבהם לא שמים ז* על המשמעות שלך.
משמעות יוצרת כסף, ומי שאיבד את זה אחרי שעשה את הכסף, יאבד את הערך שלו, ויתמקד בנקוב. ואז לכל דבר יש ערך… נקוב. ואיך אתם חושבים שזה משפיע על תחושת האהבה האנושית?
בטח יש ענף שלם בפסיכולוגיה שמשוחח בדיוק על זה. אני, תחת השפה שלי, הופך את זה לסיפור, שאני מקווה שיעזור לכם להביט על העולם בצורה רחבה וחמלתית יותר ויותר, בעצם זה הולך ביחד.
לכל הפחות, להיות האדם הכי טוב שאנחנו יכולים להיות, זו דרך. עכשיו אנחנו נכנסים לתחום שנקרא קארמה.
שוברת לבבות קטנה, אני שבור ללא תקנה, וזו סיבה מספיק טובה.
קרדיטים
- Video + Last Sentence: יצחק קלפטר, שם טוב לוי ושלמה יידוב – צליל מכוון @Youtube.
