ראיתי תינוק, בועת מים טהורים, שיושב לו על הריצוף, על הרצפה, עסוק לו שם. קהילת-אנשים סביבו, יש קולות, צעדים, צבעים שונים של המציאות, קווים שמתחברים, שהוא מנסה לחבר, רבים חומקים לו, קשרים שנוצרים, קולות, שפות, תנודות, החיים על הקרקע שנחצבה מסלע עתיק שהיה שם עוד מלפנינו, סביר שחולץ מאיזה הר ההררי בארץ שמכונה איטליה, ואמא אחת שתספר לו יום אחד על חוט תפירה אחד שקושר אותו אליה. אמא יחידה בכיפוף רגליים, בשפיפה אני חושב שקוראים לתנוחת הגוף הזאת, מביטה אליו, נותנת לו ללמוד את מה שהוא נכון לעשות, לבחון, להסתקרן, מחייכת, מחברת לעצמה סיפור על עתידו של בנה, ואז קוראת לו, שיבוא לעברה. הוא זוחל כמובן. הזחלן, בועת-מים-מתוקים, וזו אינה קריאה של חוק, זו קריאה שרק הוא יכול לזהות, ועדיין כולנו יכולים להזדהות עם אותו הקול, ועם התנועה שלו לעברה, כי לאשה ניתן הכישוף וב׳, כי ביום מן הימים נֹאבַד. וזה קול של מגנוט, של משיכה, קולות מבטן הטבע, קולות שאת מהותן רק אמא מבינה. ואני לא מבקש סליחה על שאני אומר את זה, שאמא זה בית. אתם יודעים מה יכול ואני אגיד להם? שהיהודים הפסיקו להיות הקורבנות שלהם. אני אומר את זה מתוך התנסות אישית, לא כי אני מכיר את הגזענות של בחוץ אלא כי גם לפָּנִים של בחוץ, יש פָּנִים של בִּפְנִים; האם אתם מאמינים לדובר? לאנשים זרים? לשכנים שלכם? ולאלה שאיתם אתם עושים עסקים? ולעצמכם? מה זה מאמינים? מקשיבים למה שנאמר שם אצלהם, ושם אצלכם. אם אחד לא מצליח להתעלות על הפסיכולוגיה שלו, למה שיבוא בטענות על הפסיכולוגיה של אחרים? למה? ואז יספרו לכם שהחוק הוא התשובה, ותסכימו לזה, זכרו שבתשובה הזאת בדיוק נתתם אישור להגביל את החירות שלכם עצמכם לחשוב בצורה חופשית, לעשות כסף בשוק פתוח לציבור הרחב, מישהו חושב.ת שהשוק בישראל הוא חופשי? ממש לא. למה? כי ככה זה עובד. בישראל, ולמה בישראל? ראיתם מה שהולך בווייטנאם ברחובות? הלוואי והייתי יכול לומר שאנשים במערכות הכלכליות מאמינים לכם, אבל כבר סיכמנו שהישראלי אפילו לא מאמין לעצמו, נכון? לתשומת לב המחוקקים.
קרדיטים
- Video: Learn the Helicopter by MyCharleston @Youtube.
