כתיבה חופשית, לא אמת.
השליטה באזורי המחלוקת צריכה להיות של האזרחים. פירוז ״כוחות השוק״. אני רוצה לראות פה שוק חופשי שבו אנשים יכולים להתבטא בצורה חופשית, לצרף את המשפחות שלהם, את החברים הקרובים שלהם, כדי לייצר מוצר אחד ייחודי. החסמים לא נועדו רק כדי לעמוד בתקנים בריאותיים… לא צריך להיות פה עדינים, חסמים רבים מידי נועדו כדי לחסום יצירה. לאורך השנים יותר מידי עובדים-ות מעלים את הרעיון שהדרישות במקומות עבודה נועדו גם כדי למנוע מאיתן-ם מלהתפתח. זה אקססיבי מידי. יצירתיות יכולה להופיע בכל זמן, ובכל גיל. לאקדמיה אין זכות קניין על יצירתיות, ולמעסיקים לא זכות ראשונים על חירותו של אדם רק כי הגבולות למזרח, לצפון, ולדרום סגורים. במערב הים; לא נבנו הגשרים הכלכליים לאדם הרגיל בישראל, מה שזה רגיל איפה שהגבולות הם כן פתוחים. אני לא מדבר על סוציאליזם, אני מדבר על חלוקה שווה של עושר, ובאמצעות איזון של הגוף הרביעי שיכול להפעיל סנקציות כלכליות וכוחות פיזיים על מי שנמנע מלהיות שקוף היכן שנדרש, כדי לתקן עוול כלכלי, לא עונש. לפחות החלק הראשון של המשפט האחרון וכל המשפט הראשון יש לו דוגמה מוחשית בעולם -נורבגיה -הלוויתן שלהם. יותר מידי אנשים התמכרו להגדרות המלָאכוּתִיות של הביטוח הלאומי, אם נפסיד חס וחלילה במלחמה, אם תתרחש פה רעידת אדמה רצינית, מה הם יעשו? אם יישארו בחיים, יתפוגגו. מאז שיצאתי לדרך בעולם, הבנתי שהאגרסיביות הישראלית תמיד מופנית כלפי החלש, זה לא טבעי, זה לא פייר, והחלש צריך להפנות את האגרסיביות הזאת על החלש ממנו, והחלש ממנו צריך להפנות את אותה אגרסיביות על העדין ביותר. והעדין ביותר לא יכול להציל אותם בכוחות עצמו, הוא חייב קודם כל ״להגן״ על עצמו מפני כוחות השוק שבבסיסה התפיסה היא שאי-אפשר לסמוך על אף אדם. אז למה אתם נותנים תוקף לאדם/מערכת שלא סומך על אף אדם מלבד עצמו? יש לי את התשובה: כי העולם הוא דינמי, הוא זורם, הוא לא קבוע, אין אדם קבוע, אין חיים קבועים, אין שוק קבוע, בואו נשחרר אותו. אתם באמת חושבים שהבחירות הקרובות יועילו לזה? הבחירות בקופסה מסבסדת רק את עצמה, שבה דנים רק על מה שרוצים לדון, שבה דנים את הדרמה הפנימית. האגרסיביות שדיברתי עליה מקודם, אני רואה בה פוטנציאל של יזמות, את המהפך של האגרסיביות, את הצד השני של המטבע. זה לא עניין של עשירים-עניים, מלא עשירים רק רוצים ללמד מי שמוכן ללמוד מהם, כי זה בטבע האנושי שנולד גם מתוך הסתכלות עמוקה על טבע המציאות. זה עניין של אותם יחידים שאם הם לא יפעלו בעניין, כאשר יגיעו לזקנתם-ן, זה שעומד בשער ישאל אותך ״מה עשית?״, לא חבל להגיע כך לסוף החיים, כל החיים מתרכזים במשמעות אחת שממנה הגוף מפריח את נשמתו. הוא יכול לומר לעצמו-ה שעשו זאת בשביל הילדים שלהם, כלומר פגעו ביצירתיות של המונים כי האמינו שהאדם הוא רע ביסודו. עם הטעם הזה, החיים יסתיימו. למרות שעל המוות דובר הרבה, הרגש ברגע המוות חסר בספרות של אהבת-האדם. אי אפשר באמת להעביר אותה כי ישנה חומה שאולי רק קבוצות מאוד רוחניות יכולות לגעת בה, שהגישה אליה בדר״כ מתאפשרת רק לאחר מבחנים רבים, או באמצעות יצירתיות. רק לאחר מסע בטבע החיים שכוללים בתוכו גם את המפלצות, שהנוחות מסוגלת רק להסתיר אותן, בתוך משבצת עירונית. החיים בתוך משבצת.
שחרור
00:06 AM
