ברור לי שאני טועה בהבנה שלי את הדברים, בכל אופן אני מרשה לעצמי, כמו שלילדים יש את הזכות הטבועה בהם להתנסות ולגלות דברים חדשים וכמה שזה נפלא.
שאלו אותי ״מה המזל שלך,״ עניתי להן ״יש כל כך הרבה אנשים בעולם ורק שתיים-עשרה מזלות.״ עברו כמספר שעות, לא רבות, מעטות, אולי שתיים, אולי שלוש, אולי ארבע, מישהי נוספת, בשיחה איתה, שעולמות היצירה שלה מעניינים אותי, תיארה את הסיפור שאותו היא קוראת, מתרגמת אותו מגרמנית עם האסיסטנט של גוגל, אנטי-גיבור שמבצע עוול לנשמה שזקוקה לאהבה שלא תלויה בדבר. פשע מאוד ספציפי בגלל שדחו אותו בעברו. בעצם כל פשע הוא מאוד ספציפי, הנכון? ובואו נשאיר להזדמנות אחרת את הדיון של איך אנחנו מגדירים פשע. ותהיתי על: מה זה הרעיון של תרבות? או מה מייחד את התרבות המערבית? כמו שיש שתיים עשרה מזלות בתרבות המערבית, יש גם ״דרמות״ שנולדות בתרבות המערבית, סיפורים, ארכיטיפים תרבותיים, שנולדים בתרבות מסוימת, שדרכם מתרגמים אנשים. וכמו שסיכמנו, ״הם חושבים שאנחנו מביאים להם את התרופה, אבל מה שהם באמת מחפשים זה את המחלה״, זה שיבוש, קירוב, תרגום, פרשנות, אספקט אחד, של מה שאמר התלמיד של פרויד בשנת 1909 למורו על הספינה כאשר ברקע פסל החירות כאשר באו להציג לראשונה את הפסיכואנליזה. המתינו להם.
"Wir bringen ihnen die Pest und sie wissen es nicht"
מה שאני אומר שזה שבן אדם לא מאמין באלוהים זה לא אומר שהוא לא מאמין במפלצות. לא (אלה) הפסיכולוגיות, אלא אלה שנמצאים במִעֶבֶר לבלתי נתפס. זה שבן אדם מאמין באלוהים זה לא אומר שהוא לא מאמין באלילים ״האפלים״ שאותם הוא דוחה: בתפיסה של יש ואין, של טוב ורע, בשונה מדואליות.
בעולם אחר יש טווח סיפורים אחר. וארכיטיפ, לאנשים קל יותר להדביק דמויות ארכיטיפיות על אחרים כאשר: א. יש ״יתרון״ אחד לאנשים שמבינים לוגיקה, הם לומדים בצורה אקטיבית ״להסתיר״ את ההשלכה (וגם לזה יש גבול, הגבול של החיים, השיער הלבן) ב. לכולם: הם מעדיפים לא לערב את הצד ההפוך של אותה דמות עתיקת-יומין שהיא רחוקה מכתבי ההיסטוריה, וההיגיון, כי על פני השטח הברורים אין קשר בין השתיים. אולי התיאורים הבאים יתנו לכם מושג יותר ברור: לכל מטבע יש שני צדדים. ין ויאנג. אקולוגיית-היער תלויה בכל המרכיבים שלה. של החיים והמתים, של התנועה באוויר ובקרקע, בקיומם של המַאֲבִיקים, ושל החיות שלוחצות על הקרקע, בנמלים, בנדידת הציפורים, ושל דגי הסלמון במעלה הנהרות, ברשת התקשורת הפנימית שהפטריות מתרגמות לעצים, בשווקים שלנו כפי שהם פועלים היום, וכולי.
הדמות הארכיטיפית בכל רבדיה מצריכה הקשבה, היכרות עם המפלצות הפנימיות, פריקה סיגמנטצית (הגדרה שהמצאתי תוך כדי כתיבה), אהבת האחר. שימו לב: היכרות אקדמית לא חלק מהעניין. לעומתה, הדרכה אכן כן.
בקיצור: אותה דמות מלאה לא נתפסת במסגרת של העולם התלת-ממדי, כי לכאורה אין הגיון בקשר ביניהם ובנוסף בעולם תלת-ממדי רק האני-האנוכי קיים. התאכלס, גם אם הוא כואב. הפרקטי. האני-האנוכי פשוט מפחד בחוסר הוודאות שגלגלי השיניים של הפסיכולוגיה האנושית ממלאים את החיים בסיפורים מומצאים, להטעין אותם על כל מי שהוא פוגש.
האם באמת ניתן לראות את המציאות כפי שהיא? אין לי תשובה לזה. המוארים אומרים שכן, אני פשוט לא יודע מה זה הדבר הזה המציאות כפי שהיא, עדיין. אני כן אומר לכם שיש אמת, והדרכים אליה הן רבות. בעולם שלנו אדם דתי יקרא לזה גורל, אדם שלא מאמין יכול לקרוא לזה סטטיסטיקה של מזל, אחרים סינכרוניזציה. בעולם האחר יקראו לזה קארמה.
ישנן פילוסופיות שמלמדות את המודעות לדבר, ואת קבלת האחר כתוצר של המודעות השלמה. בכל אופן יותר מידי אנשים מאמינים שהאדם רע ביסודו, ״מוצאים״ את הצד השלילי מה-״ארכיטיפ״ הפנימי שלהם, מתוך התכלס של הדרמות המאוד ספציפיות בחברה מאוד נתונה.
אני אסביר לכם, זו רק דוגמה אחת: כאשר מביטים רק על ״ביבי״, חוסר המודעות ליופי האנושי של ״ביבי״ חוזר-בתשובה על אותו אדם או אישה שהצביעו על ״ביבי״. לא כי אני אומר או רוצה, אלא כי ככה זה עובד. זה לא שכר-ועונש, אלא כי ככה זה עובד. לכן אני אוהב להשתמש במילה קארמה, היא לא גובלת בתחום של הטוב-ורע, היא מעניקה הזדמנות פעילה, להביט על המטבע בשלמותה. לאחדות יש כוח גם אם ההמשגה היהודית נעלמה מהכתבים שלנו.
התהליך הסגמנטי (סגמנטציה) נופל שולל, או מפיל בפח את מי שמכניסים אותם לשם. אין אמת של מזלות, אין אמת של גיבורי תרבות, יש אמת אחת והיא האמת של הטוב, שמה לעשות, צריך לעבוד עליה, כי אחרת מתמכרים לתפיסה, למפלצות, וזו דת לכל דבר. אם אדם מפחד מכל דבר, כי זה אותו דבר כמו לומר שהאדם רע ביסודו, אז מה נשאר? יכפו עליו.ה גבולות, לא כי אני מאמין בזה, אלא כי אותו אדם-אישה מאמינים בזה. מוצאים את הקשר?
וְדַע,
שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן.
וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרְךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לְךָ;
שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר,
וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד,
וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי,
וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת,
וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
דבר אחרון: במזרח יגידו שזה נקרא סבל ולרוב יניחו לכם, והמונים יתעדפו את הפשטות. אני אגיד בשפה שלנו ״אל תהיו טיפשים… זה לא שווה את זה… תניחו לדמויות… תעשו טוב״. תעשו טוב.
קרדיטים
- Video: עוזי חיטמן – שירי ילדות @Youtube.
