סָפֵק טעים, ספק לא-טעים

מהו גן-העדן של האישה? איך הצופה-בכוכבים המקסימה מגוש-דן מתארת אותו לעצמה? הנושא מרתק אותי יותר מלדבר על הכנסת הגדולה. אבא שלי היה מכריח אותי ללכת לבית-הכנסת, כנסת-ישראל, משהו שאני זוכר… את אותם זקני השבט שהיו טובים אלי, מהאחרונים שעוד נשאו חיוך, קל, כזה שנושא חוכמה, חמלה, אולי כי הם לא היו צריכים לעבור מלחמות. אולי כי רוב חייהם נסובו סביב תרבות פילוסופית של "דרך", הקארמה. הילדים שלהם שהוקסמו מרעיון יישוב הארץ, מדינת היהודים, החזרה למקורות, נכנסו ישר לתוך… חלקי גופות, חרוכים, ארץ שהייתה בנויה רק חלקית ליישוב בניה-ובנותיה… דוד'שלי שנפטר די מזמן, היה Leaping atop, קופץ על האופניים לתחנת הרכבת במומביי, בומביי, מתרגש כולו, רק ילד, רק כדי לשמוע את ההרצאות של גנדי, מהאטמה גנדי, שהתמונה שלו הופיעה יום-יום בביתו של הנשיא הראשון של ישראל. ובן גוריון היה עושה יוגה, ראש הממשלה הראשון שלנו, יש פסל שם על חוף הים… יש צדדים מאוד עמוקים בהיסטוריה שלנו, אתם יודעים, אתן יודעות? אני מתגעגע אליה, למרות שאף פעם לא הייתה בחיי באמת, אולי רק לרגע. הלוואי וגם אני אגיע לאותו גיל מופלג ואגיע למקום הזה שהיא קוראת לו גן-העדן… אהה, נכון, ומה שהיה ממתיק לי את השהות בתוך הרצינות בבית הכנסת זה היה, אלה היו השוקולדות הללו, ספק טעים, ספק לא-טעים, באמצע.

ראינו מה קרה בשביעי לאוקטובר, שנתיים כמעט שחלפו, לי יש דוגמאות פילוסופיות מוחשיות איך לשמור על שיווי משקל, אני יכול להסתמך עליהן, להתמקד "בדרך", להימנע ממה שהאובדן הנורא לכולנו מציע, תנסו לצאת מההשתקפות של מה שהתוקפים ראו בנו. זו עבודה על "הדרך" היא עבודה יומיומית. אני לא אומר שאני מצליח בזה, ועם זאת לאורך זמן, התוצאה נראית כאשר מביטים אחורה. 

קרדיטים

  1. Photo: 一对夫妇望着大海,悠闲地度假。 A couple looking at the sea and taking a leisurely vacation. by Tilixia Summer @Pixabay.
  2. Video: Avril Lavigne – I'm With You @Youtube.

מספר הסיפורים

זה לא שהיא צריכה לגשר על הפערים איתי, זה אני שצריך לגשר על הפערים אליה. החוכמה הארכאית שלה חוצה כל הפרדה בין יבשת לים, בין המדבר לאואזיס, בין הצָמָא שמחלק שמחלקת את חלקי גופי לפריטים נפרדים, ולעונג הבלתי נדלה בנגיסת בשרם של התמרים. איילים, אות למַלְכוּת, מַלְכוּת אינה יכולה להעלם כך סתם לתוך דפים ישנים-נושנים אצל עַם ישן-נושן. "משיח" בטח קוראים לזה. המלכות היא בנינו, איילי זהב שחגו להם לא רחוק מכאן, לא הרחק מהעיר לוד, שם בגבעות, מזרחה, שראיתי… בימים אלו, חגים להם בדמיוני, מכריזים בשמה, ואז קולה. קוראת בשמי. ודבר אין צריכה היא להוסיף. לא את השפה שלי היא צריכה להכיר, אני זה שאמור להעניק לה ממתנותיי וממנחותיי. בחיים הללו היא יודעת את זה, ולכן היא מונעת זאת ממני… לכם: כל אישה היא מלכות, הלוואי וכעם נוכל לראות זאת. העובדה שהעולם ללא קשר, הוא נטול משמעות… עולם ללא שורשים, האם החיים היו משתובבים להם על הארץ ללא אותו סיפור בריאתנו שם בפרק א' באותו ספר ישן-נושן, של עם ישן-נושן, של חכמים שאספו ונשאו את ציוני הדרך מראשית החיים? בין יישובי-האדם השונים. עץ פרי הדעת… האדם בחר באישה על פני האלוהים, התוכלו להאשימו? איך יכל הוא לסבול בדידות, ללא ידיעה? אם יצא לחופשי בין הפרת לחידקל, הבין שהדרכים לאופק אינם נושאים פרי, לא ניתן להגיע אליו, לאלוהים. הבין זאת. הביט בטח אל הכוכבים, מסביב למדורה וידע. בדורות רבים אחריו קמו מוארים, הוא לא ראה הארה. הוא רק "ידע". הוא הבין את הפיצול, ואת התקווה, שהופיעה בדמות. זה שבחר בה, אומר שהאלוהים המושלם נעלם לאזורי הנצח. לאהוב משמעו לסבול. את כל זאת אנחנו יודעים מול אותה מדורה. הסיפור הוא אותו הסיפור והרוח ניתנה לאישה, כיוצרת בחייו. תוכלו לראות זאת שהיא-היא גישרה בין הנסתר לגלוי. מדברת בשפתם של האלוהים. ועלי ספציפית: בין אם תהיה בחיי ובין אם לאו, להגן עליה זה המוסר שלי, להגן על העולם זה המוסר שלה, ולזה שואף מספר הסיפורים.

בזוגיות יש קשיים, זה ברור, זה יכול להיות אפילו קשה מנשוא, אני אגיד לכם מה, אתן לכם דרך נוספת, במקביל תעשו משהו טוב, שלאו דווקא קשור למערכת, משמעותי, גם אם נתפס בעיני הרבים כיומיומי, תזריעו טוב באדמה, אפילו ליטרלית, זה יכול לקחת זמן, הברכה שלה תגיע.

קרדיטים

  1. Video: Seal – Kiss From A Rose [Seal Version] (Official Video) [HD] @YouTube.

תקומתי, ברחבת הריקודים

אני כולי תרבות של צבעים ומוזיקה, בישראל אנחנו מאופקים לסוף ההצגה, שזה יפה בפני עצמו, בתרבות השנייה שלי אני רוקד לאורך כל אורכה. מגיב, לנושא המרכזי שלה – זה של האהבה, והדמעות כלולות בקבלה. בישראל כדי להגיע לכך אני צריך לצאת למועדון, כל כך רחוק הייתי, לבסוף הגעתי, שם פוגש את האישה בנפשי, מצטרף לכל אשר לה, תחת כדור הקסמים שנכנס כך לחיי, לה הצורה שלה, לה הקול שלה, אֶת הדעה שלה, מצפן, היא כרוכה בי לעולמים. הצטרפה אלי בלידתי, מספרים שבשלב מסוים שקשור למראָה גם התפצלה, אני יכול לראות את זה… מופיעה, נעלמת, מתרחקת תחת כל קרן אור שנושקת בנינו לסובבים ברחבת הריקודים, חוזרת, ואם נבזוק בו גם את תבליני האושר והצער, אז גם אראה את פניה, זוהי פרח גוש-דן המתוק שלי. אני כל כך שונה ממנה, אני כל כך רוצה להיות דומה לה, אני כל כך רוצה לחלוק איתה בשמי התכלת ולראות ביופי ישראל, משחרית לערבית, היא תפילתי. היא המענה שלי למלחמה הקשה הזאת.

 

קרדיטים

  1. Video: Axwell Λ Ingrosso – Sun Is Shining (Official Music Video) @YouTube.

ילד ההר

עשרה קבין של יופי, ותשעה של חוכמה ניתנו לה, זה מה שרציתי להגיד לה. באחד הנותר שניתן לי, מה עשיתי? אמרתי לה את זה, באותן מילים בדיוק. אוויל שכמוני. על אותו משקל, זה כאילו שהייתי מנגן לה בחליל. לא הגיוני, אני צריך לדבר בשפה שלה. הלוואי והיה לי את הזמן להיות איתה. אם היה לנו מלך שמבין בחלילים, ובטח בסיטאר, טאבלה ואולי אפילו בצ'לו עם אותו צליל עמוק שכזה, ובאולם רחב שכזה, אור השמש הייתה חוצה את כיפת השיש שמעלינו, צעדים נמהרים של רגליים יחפות, והצלילים היו משתנים, כי אפילו נגניו ומטוביו הם ממספרי הסיפורים שלנו, קוראי סוד הם. הייתי משוחח אתו על הזמן איתה. הוא בטח היה מוציא לי איזה משפט תזכורת שכזה שהזמן אינו אמיתי, שהחיים עם בחירת ליבי הם של נצח, ועם זאת שהזמן שלנו נתון לקלייה. אשליה. ואולי בכל זאת הייתי מבקש להיות אותו ילד שם בהרים, איתה ביחד, ובחוכמתו היה קורא לי להתנזר, לצאת למסע שכל מטרתו למצוא לי מערה, לקרוא כל חיי מחרוזת של תפילות, ואז לאחר השלבים הנסתרים מעיניו של האדם, הייתי אז נקרא ילד ההר.

קרדיטים

  1. Photo: Two children playing flutes on a mountain by chiến bá @Pexels.

המקום שנקרא בית

בשנת עשרת אלפים תשעים ושמונה למניינם, מצאתי טביעת רגל של אישה בעשור השלישי לחייה. אחד הזיכרונות הראשונים שלי היה זה שהוריי שהחזיקו בשתי ידיי, מביטים אלי מאחור, אוחז בתגלית הארכיאולוגית הראשונה בחיי. מאז אותו יום הוקסמתי מהחיים של פעם, של אלה שהיו, של אלה שכתבו אחד לשני בשפה של מרחקים וקראו למקומות שהם שוכנים בהם בשמות כמו "בית".

אני מדמיין אותם בכלים המיושנים הללו שנושאים אותם ממקום למקום, ממקום לבית, מבית למקום. מעניין אם כאשר פסעה כאן, פסעה למקום שראתה בו "בית". והאם הוא זכה לשאת אותה לאישה.

אנחנו משערים על הקשר, בגלל השירים שכתב, שירים בשפה של מרחקים, שירים על מקום, שירים עליה, ובקרבת מקום, לפני "הסערה הגדולה", בקרבת טביעת הרגל, כאן היה מקום מגוריו.

מעטים הם הזיכרונות שנותרו לנו מהאדם-החושב. בהתחשב שהיו חובבי נאומים, ומתחבאים בצללים, כך גם בחרו להם מלכים. אנחנו מחלקים זאת לשתי תקופות תרבות עיקריות: זו בהכוונת הישויות הפנימיות, וזו שאחריה באמצעות מיתוג: זהו ההסבר הנוכחי שלנו כאן לגביהם. בסופה של אותה תקופה התרחשה הסערה הגדולה.

ישנם כאן יסודות למבנים שהתנשאו לגובה, שתוכלו גם אתם לבחון. הייתה לנו דילמה אם לשחזר אותם. לאחר דיון מעמיק החלטנו לבנות כיפה-שקופה שתחתיה שיחזרנו "בית". אחד. בנינו את הסיפור שלהם בין מראות שונים של מיתוג. מסביבו עצי-זית, שגם להם מצאנו עדויות רבות במקום זה, שהנבטנו מה-"כספת", שהוא בית של צללים, שהאדם-החושב בנה לו בצפונה של "כדור-הארץ", תיארו לעצמם שיום אחד יאבדו.

מה קרה לאותו זוג בדיוק היסטורי, ואם בכלל היו לזוג… באדמה שכל הנושאים את צעדיהם עליה נועדו בטבעם להיקלות, היא תעלומה בעניינו. היא התעלומה בעיניי… מרגיש שמכיר אני את טביעת הרגל הזאת על האדמה. לראשונה, את הסיבה למה קוראים לאדם "בית", למה הוא קרא לה "בית". "הסערה הגדולה" הייתה בטח הרבה אחרי זמנם, הוא זכה לראות את עיניה, היא שטִבְּעָה את מקומה כאן, חיבר למענה את השירים שנועדו לליבה, זכו בילדים משלהם שהאחרונים גם הם הביטו אחור, [האדם הבוכה].

 

קרדיטים

  1. Video: Jacob and the Stone Cinematic Cover by Emile Mosseri @YouTube.

פופקורן

אנחנו לא דור המתוקנים, וטוב שכך. מתוקנים לא צריכים להתחתן, לא צריכים אותות, החכמים אמרו שָׁם, איפשהו שם, אנשי הכנסת הגדולה, הזוגות, התנאים, אמוראים, הסבוראים, הגאונים, הראשונים, מתשעים-ותשעה דורות לפני דור הגמורים, שהם הדור שלאחר האחרונים… שהם אנחנו. וטוב שאני כך, מקולקל, כך ידעתי לאהוב. ואז אמצא את הדרך להזמין אותה לסרט עם פופקורן… והלב שלי יזכה לרעוד מאושֶר. בגלל הקלקול, בגלל שאלוהים הזה שלא יודע להסביר את עצמו ושולח שליחים שאף אחד בכלל לא שם לב אליהם, או שהוא בכלל גרוע בבחירות, ולא שלם בעצמו. "משוגעים, משוגעים". אולי כל מה שאנחנו יודעים, למצוא פגמים. הלוואי שאותם מעט כל-כך של אנשים ישחררו את השוק (ולא של מערכת הבריאות) ואת המחשבה החברתית לחופשי. אפילו מערות אי-אפשר לקנות כאן. כדי שהפגמים יהיו הרבה פחות כלכליים ויותר של תיקון. הילדים הטהורים שלנו. וואי וואי כמה שאני הולך לרקוד יחד איתה.

קרדיטים

  1. Video: American Pie by Don McLean @YouTube.

בחלל

אבן גולל, זה כל מה שיפריד בנינו, ביני לבין אהובתי. ואז אחרי עשרות אלפי שנים, אבן הגולל שהיא בכלל משטח מלט מיובש שֶׁסַפָּקֶיה מפעל המלט נשר ברמלה וחברת החשמל באשקלון… יתפורר ונתאחד, העפר שלה בעפר שלי. העפר שלי בעפר שלה. הנכון שזה רומנטי? רומנטי למי שקיבל את המוות, אני מניח. ולא רק את החיים של החיים-לנצח, שאנחנו תמיד מנצחים בו, שהאדמה תמיד תהיה שלנו, שתמיד נהיה יפים, שנוכל לרוץ למרחקים ארוכים, אמא אדמה לא מרשה, בגלל זה ההרים כל כך קשים להשגה, זה א', ב' – אתאחד איתה, מושלם! שָׁם באדמה, אחרי שהתכריכים ייעלמו מגופינו, אחרי שכל מַצֵּבוֹת-הַשַּׁיִש יתאספו לאיזו פינה בעקבות איזה שטפון, או מלחמה מסוג אחר, לא יהיה מי שישמור עליהן… אחרי שהכתובות ייעלמו מעלינו, ונהיה אנחנו יום אחד מצבור של דשן לזַן של עץ שעוד לא נולד, שילדים עתידיים ישחקו בין צמרותיו, כפי שאני עשתי על עץ-הזית מאחורי ביתי, ויסתכלו על הכוכבים… עבדך הנאמן הביט כך על הכוכב הזוהר הזה שנקרא "אַתְּ" שהגיעה לפְּני-האדמה. נהפוך לפרחים, ואז לפירות, ננשור לאדמה, מֵי הפרי יתאדו, ומשם ליָם ובעידנים אחרים למקומות הרחוקים שָׁם שנקרא חלל, בחלל שלנו.

הקדמה: השבוע נתקלתי לראשונה בקבר זוגי ותהיתי, אז הזוג הזה שימש לי השראה לכתיבה שהבאתי לכם.

קרדיטים

  1. Video: אגם בוחבוט – אם זה זה זה זה (Prod. By Navi) @YouTube.

In the land of never-ever-ending wars

ושם גם היא הייתה, בהרצאה, הפניית אצבעות פוליטית, אך מעבר לזה, ומעל לכל, על האובדן. אישה שאימה שהייתה מבין החטופים, … סליחה… אני אומר מראש, זה נושא רגיש, זה כואב לכולנו עד בכי אם בדמעות או עם האומץ ללכת מתוך ידיעה שאולי לא יחזור… ואביה שנפח את נשמתו (המילה שמתארת את זאת קשה לי מידי)… ממדים פולטים של כלכלה, מעמדות, צדדים, רק לכאורה כי גם לשְׁכוֹל החֶזקָה למצוא דרך להתבטא דרך הנושאים שבהם הוא מוצא קשר אל שאר בני-האנוש, משנה את ניבו של הדובר; אנחנו בין אלה שחיים, שיכולים לעטוף אותם, את המשפחות, מודעים לכך בכל ראיון, קשה ככל שיהיה.

מה שאני כן זוכר, התחושה שיצאתי איתה שם, שנסתי לומר אותה לה, הבקשה שלה שניקח את הטראומה הנוראית הזאת לחיים כולם. בקשתי לומר לה משהו שהאפשרות למצוא נחלה, שלום פנימי, להירפא, היא אמיתית. זה לא אומר שנצליח לחזור לאותו מקום, ההשתנות.

אני יודע שיש אנשים שלא אהבו את זה, חלקם שתקו כאשר פגשוני, זו גם הייתה תחילת המלחמה, אני מבין, ואם הייתי מוצא את הדלת, או אם היה לי האומץ הנכון לפתח את השיחה איתה, שאני כבר מכיר את השכול הזה… שהשכול הזה יכול להרוס משפחות, שלא משנה כמה שתתאמץ, הסוף למאמצים לא מצאו פרי בחיים הללו. שכול שליווה הורה אחד עד למשבצת הזאת משַֿׁיִשׁ שנקראת קבר. תזכורת לאלה שחיים ומביטים לעברו, מבקשים מנוחת עולם.

התמיכה החברתית, אין לה ערך כלכלי, או פוליטי, היא ערך בפניי עצמו שמוצא מקום בשפתן של רוחות השמיים. הלוואי ויום אחד אהיה אבא ואוכל לחזור לכאן ולספר לכם את זאת שוב מנקודת ראות אחרת.

ומי זאת היא שהייתה שם? זה פרי הסברס המתוק ששכן לרגע בחיי, והיא כאילו הבינה אותה, אפילו יותר ממני, וזה ההלוואי השני שלי, או למעשה הראשון, הלוואי והייתה אומרת לי שאני טועה, והייתי מקשיב לה בכל ליבי… לומד מעצם הדיאלקטיקה שלה. האמת של המוסר שלה מחייב אותי להגן עליה, ודווקא להתחבר לחיים מתוך נקודת מבט שכלתנית-ish, מזרחית-ish.

דרך אגב, האם אמרתי לכם כבר שאני מאמין לדברי דוברי החמס שהם מתכוונים לחזור על זה שוב?

קרדיטים

  1. Video: Dido – Life for Rent @YouTube.

נאמר כך

בהדרכה היהודית נאמר שעלי לבקש אהבה ולא את אהבתו של פּלוני אדם ספציפי, ובימנו מוסיפים את רעיון ה-"אהבה-הוליוודית" שמתבטל אל מול כוחות-ההתנגדות בחיים. ואם היא הסיבה לכל אותם ממדים של אושר באותה תפילה? לתפילה באמת אין משמעות אם אין האנושות מגבה אותה, תחושת האובדן היא אמיתית זאת כבר תיארתי לכם, אצלי זו האישה. וזו תפילה, כי אין בכוחי לאחוז בה, לחוש את חמש אצבעות ידה הימנית בין כפות ידיי ואז את זאת השמאלית בין כפות ידיי; היא בכללותה כה שלמה וכה חכמה.

קרדיטים

  1. Photo by Arina Krasnikova @Pexels.

הארץ

באמצעות נעלם קבוע, היכן שכדור הארץ מתפרק לגורמים, מִסִּבָּה הנעולה מפנינו התפייסו להשיק אלינו דווקא, לעורנו, נחלי מגמה, זכוכית געשית, קרחונים, שם הייתי, רגע לפני שפגשתי אותה… עכשיו השהות בלעדיה, פומרולים, שבועות לפני שהמלחמה החלה בדרכה, גלידת סניקרס. הזמן היקר איתךְ. לפעמים שמעתי ציוץ של ציפור, פה או שם, על הדרך פגשתי אחר, גרמני, גרמני ויהודי על הדרך, הסכמנו שרק דמיינתי, שהיה זה שגעון, זיכרון אבות.

  1. fumaroles

קרדיטים

  1. Video: Madonna – Frozen (Official Video) @YouTube.