כשראיתי את הילדים מאנגליה, ממוצא הודי-יהודי, מדברים בשפה האנגלית, חשבתי על היַלדות שאיבדתי. על איך שהם נראים נורמליים. סקרניים, Playful, כמו הילדים בתל-אביב. איזה כיף לראות את הילדים האלו שלא חווים הגדרות חברתיות וממשלתיות נוקשות מידי, שההורים שלהם מרימים למענם את המטרייה בתקופות של קיץ לוהט. הלוואי וכל ההורים יחוו נחת שכזה.
קטגוריה: Political Science
In the land of never-ever-ending wars
ושם גם היא הייתה, בהרצאה, הפניית אצבעות פוליטית, אך מעבר לזה, ומעל לכל, על האובדן. אישה שאימה שהייתה מבין החטופים, … סליחה… אני אומר מראש, זה נושא רגיש, זה כואב לכולנו עד בכי אם בדמעות או עם האומץ ללכת מתוך ידיעה שאולי לא יחזור… ואביה שנפח את נשמתו (המילה שמתארת את זאת קשה לי מידי)… ממדים פולטים של כלכלה, מעמדות, צדדים, רק לכאורה כי גם לשְׁכוֹל החֶזקָה למצוא דרך להתבטא דרך הנושאים שבהם הוא מוצא קשר אל שאר בני-האנוש, משנה את ניבו של הדובר; אנחנו בין אלה שחיים, שיכולים לעטוף אותם, את המשפחות, מודעים לכך בכל ראיון, קשה ככל שיהיה.
מה שאני כן זוכר, התחושה שיצאתי איתה שם, שנסתי לומר אותה לה, הבקשה שלה שניקח את הטראומה הנוראית הזאת לחיים כולם. בקשתי לומר לה משהו שהאפשרות למצוא נחלה, שלום פנימי, להירפא, היא אמיתית. זה לא אומר שנצליח לחזור לאותו מקום, ההשתנות.
אני יודע שיש אנשים שלא אהבו את זה, חלקם שתקו כאשר פגשוני, זו גם הייתה תחילת המלחמה, אני מבין, ואם הייתי מוצא את הדלת, או אם היה לי האומץ הנכון לפתח את השיחה איתה, שאני כבר מכיר את השכול הזה… שהשכול הזה יכול להרוס משפחות, שלא משנה כמה שתתאמץ, הסוף למאמצים לא מצאו פרי בחיים הללו. שכול שליווה הורה אחד עד למשבצת הזאת משַֿׁיִשׁ שנקראת קבר. תזכורת לאלה שחיים ומביטים לעברו, מבקשים מנוחת עולם.
התמיכה החברתית, אין לה ערך כלכלי, או פוליטי, היא ערך בפניי עצמו שמוצא מקום בשפתן של רוחות השמיים. הלוואי ויום אחד אהיה אבא ואוכל לחזור לכאן ולספר לכם את זאת שוב מנקודת ראות אחרת.
ומי זאת היא שהייתה שם? זה פרי הסברס המתוק ששכן לרגע בחיי, והיא כאילו הבינה אותה, אפילו יותר ממני, וזה ההלוואי השני שלי, או למעשה הראשון, הלוואי והייתה אומרת לי שאני טועה, והייתי מקשיב לה בכל ליבי… לומד מעצם הדיאלקטיקה שלה. האמת של המוסר שלה מחייב אותי להגן עליה, ודווקא להתחבר לחיים מתוך נקודת מבט שכלתנית-ish, מזרחית-ish.
דרך אגב, האם אמרתי לכם כבר שאני מאמין לדברי דוברי החמס שהם מתכוונים לחזור על זה שוב?
קרדיטים
- Video: Dido – Life for Rent @YouTube.
איך בונים אנטישמיות בחסות הריקבון הפנימי עם שימוש במילה "בזמן ש" ו-"אבל"
בואו אני אסכם לכם בדוגמה מומצאת חלק נכבד מהקיצורים בתרבות של חלק מסוכנויות הידיעות המגישות לדוברי השפה האנגלית:
Israel strikes in the heart of Iran AS millions of pigs are being butchered every day.
כלומר, זה באמת נורא שרובנו Carnivore-ים, כלומר מבססים את הדיאטה שלנו על בשר, והרבה, וזה גם לא הגיוני התאווה, האקססיבית, רק שלפעמים ההקשרים באים מתחום העריכה הקולנועית, מה זה פה קולנוע פה? סיפור תסריטאי-עלילתי? עלילות עושים עלינו 😂. עלילות שיכולות להוביל לדם. BUT לתאווה יש קשר גם למלחמה, הנכון? שנאה/אנטישמיות שנובעת מהנחות על גבי הנחות, על גבי אמונות תפלות, אפילו אדם סמכותי יכול לראות שדים ורוחות גם אם אלוהים בשבילו הוא המצאה, דמות מהמיתולוגיה. האם אתם רואים את הנופֶך המיתולוגי שהבאתי עם המשפטים של ה- AS וה-BUT, בפרט במאמרי הדעה שמתבססים על פילוסופיות, אמונות פרטיות, אמונות חברתיות, גוש החמר הזה שנקרא "אמת" שמתבסס גם על fakeים, שנופל תחת ההגדרה של אומנות ו/או תרבות… אפשר לדבר רבות על תפקיד "העיתונות" ועל המושגים של "אמת" ו-"פיקציה", בכל אופן סבל הוא חלק מהאנושות, השאלה כמה מאמץ אנחנו עושים כדי להעניק חופש. בנינו, גם לפני המלחמה וגם אחריה, ככל הנראה, הכלי הזה ישמש לצרכים פנימיים, שונים ומשונים שנוגעים לפחדים ולחששות של הדוברים, שיש להבין, ולהניח. ולכן, אבקש שתתחברו עוד יותר לחוכמת היסוד שלכם, זה אחד – ”בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו, אל יגל לבך"… בקיצור, לצניעות, ללב גדול, ואומץ. 15:34 | 19.06.25.
להשתחרר מכבלי השנאה
הפתרון הכי טוב של השלטון באירן זה להצהיר באופן מִיָּדִי שהם מעוניינים להתחיל בתהליך מִיָּדִי של שלום איתנו וע"פ המושגים של העולם החופשי. להצהיר שניתנה הוראה לפרק את המתקנים ושמערך הטילאות נתון למשא ומתן. שהצהרות להשמדה ייעלמו לתוך דפי ההיסטוריה. יפן היא דוגמה נפלאה של הצלחה. הם יכולים לעשות זאת, אם הם מאמינים בחלקים השונים באירן שאנחנו בכללותם קוראים להם מתוך תפיסה של אחדות "פרסים". אני אומר את זה פחות בגלל המלחמה, ויותר כי אני יודע ששיתוף פעולה בין העמים שלנו דווקא יהיה מאוד יעיל לקידום האנושות, וזה הדבר שהכי מעניין אותי. בקצה השני זו האחת, הכוכב החמוד, שאני מבקש יום אחד להיות קשוב להנחייתה.
מעשי, feasible? למי שמאמין בתפילה, יודע שגם לה כוח חוצה גבולות.
האם זה יסיים תופעות מקבילות של שנאה כלפי העם מישראל? אדם חרדי אמר לי שאנחנו בימי הגאולה, אני… פחות מתחבר להצהרות הללו, פחות בקטע של ניסים שמשנים עולמות, כמו להזיז הרים ממזרח למערב ואז בחזרה, ויותר בקטע של תהליכים, חחח 😉.
ומה עם "המתים"? צריך ללמוד…
הגרטה שלי
ויש לי תמונה פיצית שלה, והיא גם ככה ננסית, שבו היא מציגה את עצמה לעולם, לכולם, היא החברתית, נוכח העובדה שהצד הזה בה אינו מושא קיומי. אני חוזר לתמונה הפיצית הזאת שלה בוואטסאפ. זהו לילה אז אולי בגלל זה לא ניתן להבחין בחיוך, אני כן מדמיין אותו, את החיוך שלה, כי זו תמונה ממש קטנטנה, במרחב היחידי שנשאר לי איתה, של הוואטסאפ בעצם. אני חוזר כי אני מפחד לשכוח אותה, את ימיני, בחיים ישנה בעירה שמשאירה אותנו בחיים, כתר הזהב שאני מבקש להניח על ראשה. לא חושב להקיש עליה, כדי לראות את ההיא-החברתית בגודל מלא על המסך ממולי, כשאורה שוטף את פניי, כי היא איננה שלי, אינה שייכת לי, היא מקסימה בכל מקרה אחר.
התחלתי לשכוח אותה, כלומר לא, אני מתכוון שמצאתי תחליף, שופינג. והשופינג שלי יקר, יחסית, ולא אמת יחסית: מכונות צילום. חח, לא המכונות, אלא המצלמות, כל המערכת, חושב על מצלמת פוג'י. אולי אסע לאילת כדי לחסוך מעל 20%, שווה. 20% שאני יכול להשקיע בה. אני מספר לכם את זה, כי תהיתי, השכחה הזאת מתאפשרת כי אני יכול להרשות את זה לעצמי, אך היא מוגבלת, מה קורה לאנשים שיש להם פי 10 יותר ממני אחרי הורדות… תהיתי, אדם יכול להגיע לרגע האחרון בחייו ולהבין שכל מה שעשה זה לשכוח, מה הטעם? באהבה יש טעם, גם אם זה אומר שמה שיזכיר לי את זה זו תמונה הזאת שם באיפון שלי, שאני גם לא מעז לפתוח לגודל מלא.
למה לא נותנים לגרטה להיכנס? זו הזדמנות לתת לה "לחוש"', לראות, סבל אמיתי, שהוא כואב בהחלט, להכיר אותנו, אנחנו צריכים לתת לזה הזדמנות… מה שבאמת קשה לנו אלה אחינו ששם, החיים והמתים בנוסף לידיעה שאנחנו יודעים שהארגון מתכוון שוב לממש את הבטחותיו, ונכון שאנחנו מאמינים להם? אולי יהיה לה פתרון, ואם לא היום, בעתיד לבוא. תביאו אותה גם לת"א.
לפני כשנתיים הייתי בשוויץ, בצד הצרפתי, בג'נבה. לא הלכתי לראות נופים, לא להנות ממוזיאונים, כן נהניתי מהסטייל של הסופרמרקט שם. הלכתי כל יום, נסעתי, מהדירה לאו"ם, וחזרתי, ככה שבוע ימים. ופגשתי גם אנשים שעל הטלפון שלהם היה מדבקה boycott Israel. דרך אגב מנורבגיה. ודיברתי איתם, זה לא כזה הפריע לי אם לומר לכם ת'אמת, לא באתי לייצג את ישראל, ואפילו לא אותי, באתי למצוא דרכים לשינוי. אני אגיד לכם מה, האינטרנט הזה, והמדיה הזאת, יצרה סוג של ניכור, לא שומעים אותנו, לא שומעים בני אדם. שומעים רעיונות, ב-Void הזה פיתחו את המיתוג ואת הצריכה… הם אנשים נורמליים, אנחנו אנשים נורמליים, גם בעזה יש אנשים נורמליים שנקלעו למצב הקשה הזה, שאנחנו זכינו במערכת הגנה מצויינת… הצדדים שהמדיה מוודאת שיתקיימו, נועד סתם כדי לסתום פיות.
היא צריכה להתמודד עם המראות, זה המסע שלה למנהיגות.
קרדיטים
- Photo: FREE PALESTINE-BOYCOTT ISREAL by Leo Reynolds(CC BY-NC-SA 2.0).
- Video: אתניקס – ג'סיקה – קליפ @Youtube.
על הקיטש בחיינו, על המלחמה הפנימית וקצת על הידיעה
המילה "קיטש" נושאת איתה אידאולוגיה, אני אקרא לזה "משמעות+", סבבה? זה גם כאילו אומנות שגורמת לנו להיות רגשניים בצורה אקססיבית משהו, וכל כך משוכפלת שהיא מאבדת מהערך שלה, משהו כזה. אני בכוונה לא נכנס לזה, אני כן רוצה שתשימו לב לפלוס.
בגלל שהטוב הפך לרע, והרע הפך לטוב, וזו פעולה שנעשית על ידי יחידים שמאמינים באמת של האמת היחסית, בלי הכוונה לשתף, אספר לכם משהו איך אידאולוגיה יכולה לצמוח ממילה רגילה לחלוטין. כשאותי למדו מה זאת המילה, התווספה לה ציניות. כדי להבדיל בין אומנות "גבוהה" "לנמוכה", זו כלכלה. בדיאבד, איך אתם יכולים ללמד ציניות מציור של ילד בוכה, אנשים מתחילים להתרחק מהמקור האנושי שלהם, הערך של מה שקורה כאשר אתם מביטים על תינוקות משתבש. זה דבר שבטבע לרצות להגן, לחבק, לבקש בטובתו של הילד.
אלא אם באתם מראש עם מצפן, ואם באתם עם אחד כזה, אז זכיתם במשפחה/קהילה חכמה שלמדה אתכם להיות מספיק חזקים כאשר אינדבידואלים עושים ככל יכולתם, במסגרת הזמן והתקציב העומד לרשותם, כדי שההגשמה האינדבידואלית שלכם תתגשם בקושי רב, זה של הסובבים אתכם, של האנשים שאתם אוהבים ומוכירים.
זה כמו שנאמר שאינדבידואליות במונחים האמיתיים שלה זה אנוכיות מופקרת… מבינים? או מסכה. זה הפלוס הנוסף למשמעות.
תניחו לגבולות של בין גבוה לנמוך, זה לא קשור לעשירים ועניים, כי בגדול, אנשי יצירה הם לא אנשים כאלה עשירים, מהנדסי תוכנה יותר סביר שיעשו יותר כסף, וכסף זה לא העניין. זו האידאולוגיה של האמת.
מה עשו כאשר הטיקטוק נכנס לתמונה? פתאום אנשים השתחררו מאיך מגדירים גבוה ונמוך, כמעט, באומנות בכל אופן, וצריך לעשות סדר. הקיטש עושה סדר, רק שהוא טבע מזמן בים, הויזואלי.
להשתמש בכלי של הקיטש שאליו מתייחסים כאומנות "נמוכה", ואליו "מתנגדים", כדי להניע אנשים לפעולה פוליטית, זה מוריד מהערך התרבותי שלהם, כלומר של כמות התוקף שהענקתי בחינם לדבריהם.
לחזור לבית הפנימי.
זה לא ה-"שלהם", זה לא שהם עושים את זה בכוונה, כולנו תפוסים בהגדרות, ב-"משמעויות+", זאת הידיעה שכשאתה גודל ומגלה שההורים שלך שבירים.
שהמצפן שלך גלוי, תקין לחלוטין.
תניחו, את, אתה, במסע ייחודי כל כך, היפה כל כך.
בואו לעשות טוב.
קיטש נוסף שעליו תוכלו להמשיך לחשוב ובהקשר שלנו, היכן הגבול עובר, איפה אנחנו נמצאים על המפה והייתכן בלי?
קרדיטים
- Photo: Flutter Magazine – Issue 17 Cover by Michelle Beller (CC BY-SA 4.0 | White Balance).
- Illustration: United Nations "Fight For Freedom" poster @Wikipedia.org.
על הימים הנוראים ועל פשיטת הרגל הפילוסופית
צעירות, צעירים, חיילים, חלקם חסרי ניסיון בחיים, אחרים עם הורים שקפאו תחת הנטל, שצריכים עוד להתמודד עם "רוע" של היות אזרח, יקבלו סיכות מלחמה, מי בכלל רצה לקבל סיכות מלחמה? לאבא שלי יש שתי סיכות כאלו, שוכנות להן שם במחסן באיזו מגירת מתכת ישנה.
בעולם שבו הטוב הפך לרע, והרע הפך לטוב, באדמה שעוד לחה מהדם, נושאת את קולם של אהוביה, היכן שהשפה התגלתה בעירומה, בשקרה, היה ניתן לפגוע בה. ההיסטוריוגרפיה הוצגה כהיסטוריה. שכבות על שכבות של שקרים, שכבות של נוצות שכל מה שהיה צריך זה לנשוף עליהן, אנשים פשוט חששו שיאבדו את הבית, וגם כך קשה פה כלכלית, אחד שלא היה תלוי בהם אמר לשרוף.
כדי לתקן את זה, בואו נדבר בשפה שלנו, מבחירה, כפי שאנחנו מבינים את מושג ה-"שלום", שאמור להיאמר מנקודת המבט שלנו, שאמורה להיות הדרכה בלבד. בואו נוותר על ההיסטוריוגרפיה, נחפור פנימה, בלי לברוח, להתמודד, ונשתול עצים והמון, נייצא טכנולוגיות לטובת אלה שמעוניינים בתיאורים פילוסופיים של פריחה.
איך אנשים שהכלכלה שלהם מובנית על המושג אינדיבידואליזם יודו שיש יד מכוונת? אלה כבר לא מבוססים על נימוקים של אדמה ושמיים, של חוויות, של אושר, של סבל {-אין למסור תיאורים, עדויות, למי שלא יודע עוד להכיל, גיבורי מלחמה לא הצליחו לשאת זאת}. כמו שהמטבע מבוסס על חוב, ולא על זהב, רגע לפני פשיטת רגל, מושגים שדם הקיום שלהם זו הפגיעה בעם שיושב בישראל, במה שהוא מייצג, לא במי "שאנחנו-באמת". לא חסרים אנשים בעולם שאוהבים אתכם, שגם יכולים ללמד אותנו על המושג "אחד", ו-"סליחה", בואו נשתף איתם פעולה. אני אוהב גלובליזציה גם אם נראה לכאורה שהעולם הולך לכיוון של צמצום/חזרה לגבולות הלאומיים. יש דבר כזה טוב, וזה הדבר היחידי שיש למרות שגם לי לא קל לבטא זאת בצורה מלאה עכשיו.
אני מצטער, אני לא סומך על אף גוף ממלכתי שייתן לנו דו"ח "נקי", ועדת חקירה, על האירועים שקדמו למלחמת התקומה. אני רוצה לסמוך, הדיווחים והמלחמות הפנימיות, האמירות שהתגלו עקב סכסוכים פנימיים, בטעות, ממקור של תחרות, לא כי יש כאן חופש ביטוי, אני רוצה כאן גוף דמוקרטי רביעי "שילחם" על שקיפות. למה "להילחם"? מוזר, יש אנשים שעוד חושבים שחלקנו החיילים שלהם בתמורה לשכר מינימום, ותוסיפו לזה שהאמונה שהאדם הוא רע ביסודו וטיפש ללא חלומות חשובים, היא רווחת, אמונה.
אז סבבה? את העיוורון הפילוסופי נהפוך לחמצן אמיתי.
קרדיטים
- Video by RDNE Stock project @Pexels.
מוּל
מול הים התיכון אלפי מניונים מחופשים לבני אדם חגגו את ל"ג בעומר. איך חשבתי לאתר אחת ומיוחדת, את המצחיקונת של כולנו? חלום בהקיץ, זה מה שהיה לי, חלומות בהקיץ, רק על הרגע המיוחד הזה. אהבה זו עבודה ולא רק למשכנתה, אבוי. וזה היה עוד חשוך, שכחתי מהחושך, לא לקחתי בחשבון את החושך. הפעם חזרתי מכביש מספר 1, השלטון התימני עם הקטע של המרגרינה במלאווח תפסו אותנו באמצע הדרך. אולי גם השלטון התמני הם מניונים מחופשים, ויש להם טכנאי טילים מניונים צהובים, וקפיצים, עם הסרבלים הכחולים הללו, ומפתחות הברגים, ואהובות מניוניות… איזה כיף להם.
💃🕺
קרדיטים
- Video: Y.M.C.A. – The Minions @YouTube.
כיצד מייצגים מציאות, זו שאלה גדולה. מערוץ 14 לאנושות.
ערוץ 14, אתם צריכים לעשות כתבות תחקיר כדי להראות לנו שאתם "מושא לא צודק לרדיפה". אני אנסה להסביר מה אולי מקור הבעיה בערוץ, ומראש אומר שאני נמנע מלצפות בחדשות, כלומר בטלוויזיה. כאשר מתמקדים יתר על המידה במפלגתיות, נופלים לבאר של השני, "והניצחון" בא למי שלמד להסתיר ולמי שמכיר בנבחי השפה, או למי שעומד יותר זמן בזירה; מתוך הבאר ניתן לראות רק פיסה אחת מהיקום והחלילן מהמלין מפיל אתכם לשם, הוא כוח "שלילי" בעניין זה. ועם זאת יש גם חלק ראשון לסיפור. יש להודות ולהוקיר על שקיבלנו, גם אם אדם מספק לכם שירות בתשלום, או אפילו פוליטיקאי שמקבל תשלום מהמסים שלנו, מכל הצדדים, יש להודות להם. יש להודות לצופים שחלקם אני מכיר ואוהב.
ליפול לרשתו של החלילן הנה טעות. ליפול למערכת המושגים הנה טעות. שני המקרים מייצגים עיוורון. יש לנו דוגמה מצוינת מהתנ"ך, מהסופר, מי שלא יהיה, מוסר השכל, שבו קודש הקודשים אבד בגלל שהעם שכח להוקיר את החיים, להודות על קיומם של האנשים, בזכות האחרים בני אדם אינם בודדים, ובמקום להודות דרך המצוות, הם הפכו, ראו בהם אמת קרקעית, חוק ומשפט, הפכו את השכנים לעבדים. הם… יותר מידי התמקדו במערכת המשפט, בשפה. המילה "סליחה", תחשבו על זה, היא מאפשרת לנו לחשוב, לבחור. אנחנו כמובן יכולים להתנגד לה כאשר שומעים אותה, זה לכולם אני מניח קרה, לי זה קרה, ולא פעם אחת. כל אחד מאיתנו יכול ליפול למערכת מושגית, לראיית עולם צרה.
גם אם ראיית העולם בערוץ אינה צרה, כלומר פוליטיקה זה כל מה שאתם מציגים, אז זה הרבה יותר קל "למתנגדים" שלכם להציג את הצד "הרע" והיחידי שבכם, זה בסך הכל משחק בשפה. כי כבני אדם אנחנו יודעים שלכל אחד יש צדדים יפים מאוד… פשוט בני אדם לפעמים נמצאים בבעיות, כולנו חווים זאת, חווינו זאת, ונחווה זאת.
אפשר לתקן, תתחילו לסטות מהפוליטיקה ותשמרו על האינטרסים של הצופים שלכם, זה גם צר, מה לעשות, אבל זו התחלה, למשל תעשו כתבת תחקיר למה נישלו את נמל התעופה לוד מהעיר לוד, למה כאשר בהתקפה האחרונה של החותים לארצנו, ושגם איתם צריך לדבר, אולי הם בכלל כועסים על המרגרינה במלוואח, גופי תקשורת רבים בעולם מיקמו את נמל התעופה בתוך תל-אביב. זו הכתבה הראשונה, ואחר כך תעשו כתבות תחקיר על חינוך של ילדים בפריפריה, רוב האנשים לא יודעים שהוא לא באמת שיוויינו, כולל האנשים המיוחדים בתל אביב, ואולי פשוט אין מנהיגים שמתמקדים בחינוך, אולי זה בכלל האזרחים, שאלות שצריך לשאול. ואז תדברו על הביטקוין, אבל אני מניח שאז יופעלו עליכם לחצים בינלאומיים ואז עוד פעם תתחילו עם הסבב הזה של שמצביעים עליכם לפני שעולה על דעתם להצביע לרוחות השמיים. מהטוב, אי אפשר להתחמק, למרות הסבל של כל אחד, "צריך להודות", האמירה הזאת, זה אומר לתמוך באחרים.
קרדיטים
- Photo: Beneck family 1960, Italy @Get Archive.
- Photo: Historic Moon Landing @StockCake.
מטרנה מינוס ועד לגוף הרביעי בישראל
אם היינו יכולים לחלק את כל בני האדם ל-Rustica ו- Passata, מהרוטב העגבניות כמובן 🙂 אז הקופאי הראשי היה הרסטיקה, ואני הפסאטה, חחח, צוחק, כי כולנו חכמים, וכולנו נבונים, כל אדם בדרכו הייחודית לו. באתי אליו, ורציתי להחליף בין בקבוקי הרוטב, ואז ראיתי את המטרנה, 4 מדפים של מטרנה, ואולי יש לו גם למטה שם בארונות הסגורים. זכוכית מקיפה את הדלפק, בגובה הפנים. שאלתי אותו למה הם נמצאים שם, בזמן שהוא מנסה לאתר את הבקבוק בקבלה, בקשב רב. הוא הסתכל לעברי, המשיך עם הקשב רב, ואמר לי שגונבים אותם. אין עוני בישראל, ואם יש הוא זניח, כלומר ישנה הזנחה חברתית, וזו בעיה מרכזית בישראל, אני לא חושב שלתושבים פה יש דעה נהדרת בנוגע לחיבור של השלטון איתם, ויש גם ביטוח בריאות סוציאלי, למזלנו כולנו. ומכוח הרצון של אלה שבנו את המדינה, שם בהתחלה. ובכל זאת, מה יש במקום הזה, מה מקשה? חוב, אני מניח. חוב והתמכרויות. התמכרות לחוב, וההימצאות בחושך, הרגשי. אולי צריך לחלק אותם בחינם, או כמעט בחינם בקופות החולים, עם נוסחה פשוטה, של מתמטיקה טהורה של שני נעלמים, הכנסה וחוב. בלי להכניס לשם פוליטיקה של כלכלה כדי לאזן את הדפים היפים: שקוף, ולהציג את הנוסחה לציבור הרחב. אהה, נזכרתי, כמו הנוסחה הזאת של ממשל טרמפ למכסים, רק שכאן ההצגה היא מיידית. דמוקרטיה חופשית. בלי להחביא אותה מאחרי רצף ארוך של תפריטים, ותנאי שימוש מורכבים כל כך, שיהיה נגיש ל- AI. ואלה שינסו לעבוד על המערכת, פשוט, בואו נקבל אותם, חסר להם רגשית, כי למה להפיל את "הבעיות" של המעטים על הרבים? כדי לתת תוקף לשאילתה למה שוללים/מצמצמים זכויות אזרחיות, זכויות בסיסיות של בני אדם, אולי? בדמוקרטיה חופשית העומד למשפט יוכל להציג את עמדותיו, את ההחלטות שקיבל, למה לכאורה פעל נגד הציבור, ובגלל שאני לא משפטן (לא כלכלן, ולא היסטוריון) ורבים כמוני, אז צריך גוף רביעי שלא יוכלו להפעיל עליו לחצים פוליטיים: אולי הרעיון מארה"ב של חבר המושבעים הוא נקודת התחלה לגוף שכזה, ושיקבע את התנאים. זה תלוי בכם נבחרי הציבור, לי זה לא משנה, אתם יודעים שלא טוב לאנשים פה, ושיהודים שבחרו לא לעלות לישראל… אני מבחין באושר של הילדים האלה שהיה יכול להיות גם לי, ישנם קהילות שחיות ממש טוב בעולם. לא מנסה להתריס, רוצה לרענן לכם את נקודת המבט, שלא תהיו כבולים. מצד שני בנוסחה כזאת פשוטה כמעט כל אזרחי מדינת ישראל נכנסים בה. ועוד יותר פשוט, השוק בישראל לא חופשי לכל עם ישראל ולכל אזרחי ישראל, זאת עובדה.