ארבע אימהות מסתכלות – מנהיגות מהאישי בשעת משבר

כאשר קבוצת ילדים מחרימה ילד אחר יש היגיון בדבר, ההיגיון של הקבוצה, אבל אנחנו כהורים מוצאים את ההיגיון שלהם כמוטעה, כמועתק shifted מאותו ההיגיון שבו לאנשים יש זכויות אנושיות לא להיות מופלים לרעה, להיות נאהבים וליצור, הזכות לחופש תנועה.

אחרי שאנחנו כישראלים חווינו בשנים האחרונות הפליה מצד ארגונים בינלאומיים באמצעות רטוריקה שהתבססה רבות על צבירה של רבבות של שקרים, אני לא מתפלא למה ההיגיון שישראל כמדינה לא תלך עיוור אחרי העדר העולמי נגד מדינה שלמה – רוסיה: אין כאן קריאות נרחבות להחרמת מדינה שלמה כמו שמוקרן על מסכי המדיה, כן קיימת ביקורת או אכזבה כבדה מהמדינה כישות יהודית/חופשית שבה לא עוזרים מספיק לפליטים מאוקראינה… ואני אוסיף ואומר – גם אם זה יבוא על חשבון הכלכלה הישראלית.

המשך קריאת הפוסט "ארבע אימהות מסתכלות – מנהיגות מהאישי בשעת משבר"

יתרונות כבולים לרעיון – תפיסת ההיסטוריה אחרת ממה שחשבתם

  1. כמה "צדק" בתי-דין הצליחו לנהל בתקופה שלפני שנעלו את ספר-הספרים?
  2. מה זה אומר להיות אדם מודרני?

האם אדם מודרני אומר, שזה לא אדם-עתיק?
כמו שפרח זה לא ציפור, לא דוב, לא שמיים ולא אדם?

אני שואל את השאלה בהקשר להיסטוריה, למושג "היסטורי”? שהקונוטציה אולי הראשונה שעולה זו שרשרת האירועים, אך אם שרשרת האירועים הוא הדבר שאנחנו חיים אותו, האם בתי המשפט והמדיה מסתמכים עליה כאמת, האם עדות היא אמת? האם העיתונות מספרת על האמת דרך עדויות ממקור ראשון?

העוגן הראשון בדרך לפסגת ההר של הידיעה בהקשר לאדם המודרני הוא, היא – ההיסטוריה הכתובה.

וזה ממש מעבר למה שמלמדים בשיעורי תרבות – על המצאת הדפוס, וזה מעבר לדמוקרטיזציה של הגלובליזציה – לחצני השיתוף, יצירת של היסטוריה נוכחת.

זאת תרבות שאנחנו כבר חיים אותה, שבה את ההיסטוריה הכתובה, ההיסטורית, משנים, ללא שהצופה יבחין ולכן יבחר בכך.

מי שעוסק במאפייני התנועה של האינטרנט מודע לכך שצריך רק להגדיר מחדש את ההגדרות הטכניות השונות של מקור הידע, האתר, שמעסיק את הדעות השונות כדי ליצור תנועה (traction) נרחבת יותר, חיכוך, כדי לייצר, כדי להניע לפעולה, כדי להבנות דעות, סטטיסטית 0.005-10% למשל.

ואיך? איך אפשר לשנות את ההיסטוריה? ע"י כתיבתה מחדש.

זה לא כאילו אתם בוחרים את ראש הסיעה הבאה וכך מקווים לטוב. זה לקחת את שרשרת האירועים ולשנות אותה -בתפיסה.

הערה: כתיבה יצירתית על עולמות החברה יכולים ללא כוונה תחילה להכליל ולהטעות, על כך אני מבקש סליחה מראש. אנא קראו את הטקסט כמו שאתם מבינים פילוסופיה ספרותית אשר מניחה הנחות על המציאות, מסיקים הנחות על המציאות ומתוך עולמות הרגש האנושיים. ממני אליכם מתוך כוונה להשרות אושר כתוצר של ההתאמצות בלהבין

המשך קריאת הפוסט "יתרונות כבולים לרעיון – תפיסת ההיסטוריה אחרת ממה שחשבתם"

דיסוננס קוגניטיבי בעולמם של אנשים מאושרים

את האדם ניתן אולי לתחם לנתוני-אופי, זה נדיב, זה אנוכי, אך אותו אדם אינו חי בְּמוּדָעוּת של נתון, אלא הוא פועל מתוך אופיו. המודעות לקיום הרגשות שלו הופכת אותו למי שהוא. האדם לא מצליח לתפוס את עצמו כנתון ולכן הוא חופשי. הוא חופשי מכיון שיש לו מערכת רגשות שמשולבת עם הַמּוּדָעוּת אליה. "לכן יש לי את האחריות להתחשב ברגשותיהם של אחרים ואַל לי לכפות על האחר מערכת קוגניטיבית שמישהו, מישהי, קבוצה, משרטטים אותה לפני פעולה, על הנייר”.

"דיסוננס קוגניטיבי" זה הפעולה של דחיית מידע חדש שבא בקונפליקט עם מערכת אמונות קיימת, משהו כזה. מה ההגדרה המדויקת של התזות השונות זה לא כזה משנה… העניין הוא שפגשתי אנשים שלמדו באקדמיה כדי לספר לאַחֵר כדרך אגב, ביומיום, שהוא נמצא בדיסוננס קוגניטיבי. והם חוזרים על ההגדרה די הרבה פעמים, ומי שיש לו זכרון לטווח ארוך אז גם בצורות שונות, כאילו באמת יש נתונים קוגניטיביים ברורים עם GPS שעליהם ניתן להצביע, כמו בנוסחה מתמטית, כמו במערכת סגורה, נתונים של דעות ברורות.

במה הדרך הזו שונה מאירועים שונים בהיסטוריות, שבהן מערכת אמונות אחת לא התאימה לאחרת?
…כאשר אנשים הם נורמליים, או חיים בלחץ של העוני, וכל אלה חווים סיפוק מלראות את ילדיהם מצליחים, חווים אושר מלראות את החיוך הזה מואר על הפנים שלהם?

המשך קריאת הפוסט "דיסוננס קוגניטיבי בעולמם של אנשים מאושרים"

מקוממת

הם חזרו מפגישה מזו*ת בשכר שהוא בדר"כ מעל לממוצע ובגלל שהשפה בפגישה המזו*ת הפכה למודעת להגבלות החוקיות של כבוד האדם ותנאי השימוש ברשתות החברתיות, השלשלאות מושכות אותו ואותה פנימה- לציניות חבויה. אין כאן קשר של "או" בניהם. אינם הם מכירים אחד את השני, לא הוא אותה ולא היא אותו. והם גם לא יכירו;

חפיפות של מעגלי חברה בינה לבינו אינן חלק מהציבוריות, ולכן לעולם לא ייקחו חלק מפגישות מחזור משותפות, כי הן לא קיימות. אם תרצו להאמין בהתקלות גופנית מקרית בסגנון הוליוודי בדיוק כאשר הוא יורד מהרכבת והיא עולה עליו… הצער, הנו ישות פרקטית בעולמות שמחוץ לסרט. ואם תרצו לתת להם בכל זאת הזדמנות ולתת לכם להאמין בדלתות המסתובבות בכניסה לחנויות הכלבו הזוהרות של מייסיס ואשר שם הם יתקלו…

כאן זה תחבורה ציבורית, ואם כבר מכוניות ספורט אז הן תקועות באותם הפקקים ובאותה השפה, תחת אותם התנאים. האיבה הפנימית גודלת, למרות ההכנסה שהיא מעל לממוצע, כי ההגבלות החוקיות למען כבודו של האדם גדולות מהאמונה הבלתי-רלוונטית שמשתפת את חייהם אחד בשני; דעה מעודנת שנועדה לצומת ליבם של האישה והאיש, אינה חופפת לניסיון החברתי של כל אחד מהם, או כמו שהדימון אומר,

אינו חופף לתחרות החברתית, שאני בכבודי ובעצמי הטמעתי וגרמתי להם להאמין שזה חלק מהנורמה. אֲסִירַי החכמים, חכמים מידי.

המשך קריאת הפוסט "מקוממת"

סדרן של המעטים

30s demonstration

2017. בסופרמרקט בלוד פגשתי אישה מבוגרת שגדלה בקיבוץ או במושב שיתופי, לא זוכר בדיוק מאיפה, לפני חודש או חודשיים. ואני חשתי את התמהיל הזה של הציונות של אותם אנשים שהיו עוד מייבשים את הביצה הלאומית של ישראל. איך מתארים את הציונות הזאת של לבוש מכופתר האחיד בצבע תכלת מול התורן ולקול התופים כל יום ראשון בבוקר? זה כמו לשאול ילד מה הקשר בין עפרון לקסטה, והוא בכלל יחשוב שזה גלידה… 

אז היא התחילה לשאול אותי את כל השאלות הרגילות שבכלל לא רלוונטיות ואני התחלתי לדבר איתה על הריבית שנגידת הבנק קובעת לכולנו כמה אנחנו נשלם עוד לפני שאנחנו מתעוררים בבוקר… היא ממש הייתה נחמדה,…שתקתי לכמה רגעים, אני מביט על הקופאית היפה, ואז חוזר אל אותה האישה, דודה קראתי לה:

אני: כשאת תפגשי ב"ה את נגידת הבנק, או את מנהל הבנק שלך, והם ישאלו אותך מה שלומך? תאמרי להם ——— "ביטקוין".

אלה שהבינו, צחקו, ואלה שלא, היו חמורי סבר.

המשך קריאת הפוסט "סדרן של המעטים"

על מרחב ציבורי בהקשר לקיום אלוהים באינסוף

מרחב ציבורי הוא תוצר של החופש ששלטון החוק מאפשר באמצעות שלוחותיה. זה למעשה ארגון המרחב שנועד כדי למנוע פשיעה ולאכוף עונשים המוגדרים ומסווגים בעוצמת חומרתם בכל מיני קלסרים הממוקמים בכל מיני מדפים פיזיים ודיגיטליים.

אישה, כשהילדים שלה לצידה, אינה יכולה לומר לגבר שהיא תרעיל את כל החתולים שהוא מאכיל ועוד תקרא למשטרה, מול מצלמות העירייה.

במאמר מוסגר, זקני השבט שלי האכילו חיות חופשיות, חתולים, יונים, דרורים, הם אינם כאן יותר להדרכה.

אז איפה אני רואה מרחב ציבורי חדש?

המשך קריאת הפוסט "על מרחב ציבורי בהקשר לקיום אלוהים באינסוף"