2017. בסופרמרקט בלוד פגשתי אישה מבוגרת שגדלה בקיבוץ או במושב שיתופי, לא זוכר בדיוק מאיפה, לפני חודש או חודשיים. ואני חשתי את התמהיל הזה של הציונות של אותם אנשים שהיו עוד מייבשים את הביצה הלאומית של ישראל. איך מתארים את הציונות הזאת של לבוש מכופתר האחיד בצבע תכלת מול התורן ולקול התופים כל יום ראשון בבוקר? זה כמו לשאול ילד מה הקשר בין עפרון לקסטה, והוא בכלל יחשוב שזה גלידה…
אז היא התחילה לשאול אותי את כל השאלות הרגילות שבכלל לא רלוונטיות ואני התחלתי לדבר איתה על הריבית שנגידת הבנק קובעת לכולנו כמה אנחנו נשלם עוד לפני שאנחנו מתעוררים בבוקר… היא ממש הייתה נחמדה,…שתקתי לכמה רגעים, אני מביט על הקופאית היפה, ואז חוזר אל אותה האישה, דודה קראתי לה:
אני: כשאת תפגשי ב"ה את נגידת הבנק, או את מנהל הבנק שלך, והם ישאלו אותך מה שלומך? תאמרי להם ——— "ביטקוין".
אלה שהבינו, צחקו, ואלה שלא, היו חמורי סבר.