אילו יכולתי להניח את ראשי על ירחיה, הייתי פורט בכלי מיתר כמה שיפה לי היא. בחצות היום, בתל אביב, מדרך מנחם בגין, נשמעים קולות לרצח פוליטי במידה וההיסטוריה לא תכתב בדרכםן, מעקה מקיף את ראש המגדל, ואנחנו שם. לאורך שדרות רוטשילד נדמה שזהו רק רעש רקע, איתה אני הולך תחת עצי פיקוס, לצד בתים לבנים, עוברים ושבים, החיים הנורמליים שלצידה. הטבעה מכסף של סוד כמוס תלוי לצווארה, כמה שיפה היא. חשש בליבי כי בעניינים של הלב השגחה עליונה כלל אינה מעורבת, אולי זה הרגע היחידי שלא אוכל להיעזר בה אם אחרוג ממנעד ליבה ואילו בצליל מיתר אחד; אם אומר לה שאבנה מקדש, חרון אפה יתגלה, עמוד רצוף אש יבקש לשרוף אותי בצחוקה, או בעלבונה, ולא ארצה בכך. אתבקש לשאת זאת כקללה, אתבקש לשאת זאת לדיראון עולם אם בשל כך היא תחזור לקולות. הכחשה לצורה הישראלית היפה ביותר, המושלמת ביותר, זו כפירה. היא המַרְאָה הכי יפה שלכם.
Credits: Image by Duy Dinh
