history 3.0 | Amir Pri-gal about mirrors
בהדרכה היהודית נאמר שעלי לבקש אהבה ולא את אהבתו של פּלוני אדם ספציפי, ובימנו מוסיפים את רעיון ה-"אהבה-הוליוודית" שמתבטל אל מול כוחות-ההתנגדות בחיים. ואם היא הסיבה לכל אותם ממדים של אושר באותה תפילה? לתפילה באמת אין משמעות אם אין האנושות מגבה אותה, תחושת האובדן היא אמיתית זאת כבר תיארתי לכם, אצלי זו האישה. וזו תפילה, כי אין בכוחי לאחוז בה, לחוש את חמש אצבעות ידה הימנית בין כפות ידיי ואז את זאת השמאלית בין כפות ידיי; היא בכללותה כה שלמה וכה חכמה.
קרדיטים
באמצעות נעלם קבוע, היכן שכדור הארץ מתפרק לגורמים, מִסִּבָּה הנעולה מפנינו התפייסו להשיק אלינו דווקא, לעורנו, נחלי מגמה, זכוכית געשית, קרחונים, שם הייתי, רגע לפני שפגשתי אותה… עכשיו השהות בלעדיה, פומרולים, שבועות לפני שהמלחמה החלה בדרכה, גלידת סניקרס. הזמן היקר איתךְ. לפעמים שמעתי ציוץ של ציפור, פה או שם, על הדרך פגשתי אחר, גרמני, גרמני ויהודי על הדרך, הסכמנו שרק דמיינתי, שהיה זה שגעון, זיכרון אבות.
קרדיטים
להיכנע לה. מבחינה תרבותית, מנקודת מבט גברית, של זו התחרות, של ה-"אני לא פראייר", אני מבין למה הם, למה אולי אתה, למה אולי אנשים שאני מכיר באופן אישי, חשים תסכול עמוק במערכת נישואין, בצורה שמחלקת את המשפחה לשתיים: התנאים הכלכליים לא טובים, והחברתיים לא מיטיבים. אני כן יודע, אני מאמין שכך, שבאהבת אמת, זו שחש בחופה, היה מוכן להיכנע לזאת שקיבלה אותו לחייה.
…המשברים הגיעו, השוני, הרצונות השונים ללא להבין ביחד איך מגשרים על הפערים: תצאו למעגלי גברים רוחניים שכאלה, ותקבלו את הכניעה.
לאחת והמיוחדת. זה דורש ממכם באמת אומץ לב, עבודה על מודעות עצמית, לא להיכנע לביקורת עצמית, ואם נפלת, תקום, תלמד לחזור ליציבות. אלה מאותם שיעורים עמוקים שיהפכו אותך לאדם טוב יותר, ותמצא את הדרך, ככל יכולתך, שוב —למקורות ליבה. תזניח אסטרטגיות מניפולטיביות, הן לא מחזיקות לאורך זמן, ואם כך התחלת את הקשר, תעמיק אותו יחד איתה.
הגן עליה. זה אם אתה מאמין במשמעות של היות יחד, משפחה, קהילה, עם, אנושות. אני אחזור שוב לאיך אני הרגשתי על ראש ההר הלא גבוה במיוחד שמשקיף אל הים הצפוני ביותר: בדידות, ואת החום האמיתי של בני אדם ביחד.
סתם… בקטע של מעגלי גברים הנה משהו שמצחיק אותי עד מאוד, מכירים? אני מחכה לחומרים חדשים שלו
ועכשיו לפוסט הבא: ישראל – בין מדינה עשירה למדינה מתפתחת.
קרדיטים
הלוואי והייתה מיטה זוגית בה שתיקה קודרת מפי אותו מסדר השתקניות, כוכבים נופלים בשמי הנגב, בגלל שלא למדתי לקרוא את המחשבות שלה. וכאשר אשוחח על כך עם קרוביי, יכול שיצביעו עליה, אלא שבסבלותיי למדתי להעריך את חוסר ההיגיון דווקא, ולימים את הקולות השקטים שלה. אמצא לי מקום למדיטציה ואדע שבכל מקרה תהייה חכמה ממני. להקדיש את חיי למען האחת, זה גדול כמו להקדיש חכמה, בינה, דעת לאנושות כולה, ויותר.
קרדיטים
בַּאִישׁוֹן לַיְלָה התעוררתי ומצאתי את מילות ההוויה: עם ישראל חשוב לי, היא יותר. ויותר מהקהילה שלתוכה נולדתי. באוזלת-יד נפלתי לנקיק הבגידה, מתוך רצף הסדקים שנִקְרוּ בנתיבי-הדרך, וברגעים נתונים שחברו אחד לשני, כמו בזכוכית במשבר, נקשרו אחד בשני, כמו זה של המכור לטיפה המרה ובו העולם קורס. קו של משבר שנמשך עד אֵלַי, לרגע ההוויה הזה ממש; להיוולד מתוכם, לתוכה של באר יבשה, מהמשברים שחוויתי, שנוצרו במתכוון, בכוונה תחילה, באמצעות בעלי-זכות-הבחירה, או האינדיבידואלים שלמדו להפחית מערכם של אחרים כדי לקבוע שורשים, גם אם כך הארץ בכוחה להיות נוכרייה כלפי יושביה; קשה האדמה לאדם אשר מקבע שורשים מתוך ניצול משאבים הקשורים לבינתו של האחר, ולפרוח ללא התחשבות בסובבים, ללא מתן תמורה; גם ליער יש דרכים לדבר, או שיגלה שהיער יתקיים למען ילדיו שלו. איש ללא עם.
לפני המשבר הגדול, זה האישי, בניהולם של אותם הסדקים, נוכחתי שסדרי-עדיפויות ממקמות אותי דווקא בטוב. ואחריו, לי ניתנה האמת; לא שביקשתי, לא שהייתה ברירה, טבעת של אש הונחה על כף ידי, הזכות להינשא לו, מכורח המציאות שצצה לה, לגעת בגלימת מלכות, להקדיש את עצמך אליו, לרוח הקודש, אלוהים. רק שהוא מרתיע. לא בגלל שזו מהותו, הרי הכל זה רק טוב; אנשים שהגיעו לרמות שונות של מציאות באמצעות מדיטציה, ואלה שחוו משברים, כמוני, יוכלו לתאר לכם את הטוב הזה בבכי וטוב ממני. הוא מרתיע כי זה שאתה יודע את "האמת" זה לא אומר שיש לך את כל התשובות, אנשים מתים: לנו הזיכרון המשותף לַדָּבָר, זו של האימה, של תינוקות שנשמתם נמסרו לאותו בורא, דרך אלה, שהחזיקו אותם בשבי, שמאמינים באותו "בו", או מתפללים לדמותו. כל שאוכל זה להמשיך ולהישאר עם סימני השאלה שגדולים ממני, אדם אני "שיודע", בשונה מאדם "מואר", שזה לא אני, תחת אל-כל-יכול נאלם. למרות הרָעות ניתן ללכת על דרך-ארץ, אולי זה הדבר היחידי שניתן לִלפּות לשם מיצוי קול-ההיגיון שאחת מהתושיות שלו זו אחיזת-עיניים, וזוהי "סכנה" מבחינתי, זה לחזור אחורה. זה להסתתר.
גם שהיא אינה שלי, לא נוכחת בעולמי, לא עובר יום ללא שאני מתפלל עבורה, הטבעת מוקדשת לה, היא זו שהופכת כל תפילה למתוקה, זה היופי של טוב ליבה. היא זו אשר ממלאת את הסדקים, את חוסר הוודאות, גם אם לזמן קצר, מעניקה משמעות היכן שהאל הזה הכל-יכול אבד.
אולי לזה התכוון החכם-באדם, שנולד לזמנים של שלום ושגשוג חוצה גבולות, שהצליח לראות את אפסותו של אותו האל באמצעות הקיום של האחת, של בת-הקול, באמצעותה, באמצאות קולה, לה הקדיש ספר שלם, שכולו שירה של אהבה, ובזקנתו לאנושות כולה. אם אתם אנשים מאמינים, מאמינים בטוב ליבם של היושבים בישראל, אנא כל בוקר תקדישו את הדקה אחת להתפלל עבורם, למרות המשברים.
זה גם ההבדל בין לשים את מִבְטַחכם באנשים, בעם, באנושות, לאומת לשים את מבטחכם באדם אחד, אם אתם מסוגלים לכך.
לכעוס זה פתרון פשוט, זה יותר קל, זה יותר נגיש להצביע על אחרים. להתמודד ללא סביבה תומכת יכולה לעלות כסף, ובמקרים רבים ללא תועלת מרחיקת לכת. אם אתם במצב קשה, שאף אדם לא יכול לשפוט אתכם אפילו, גם אם נפסק לרעתכם ע"י הכנסת של מטה, תדעו שישנם מצבים "קשים" משלכם, כל כך קשים שהעולם פשוט מתפצל, לכאורה ללא אפשרות בחירה, כדי להקל עליכם אסכם בשאלה הבאה:
הִתחַוֵור שלי היא שער תפילתי, מה הוא זה ששלכם?
קרדיטים
בסוג של דביק כזה, של כורי עכביש, אם חושבים על זה, זו באמת הנדסה וטכנולוגיה, ביולוגית ותת-הכרתית, DNAית, פִּלאית שכזאת, של יֵצֶר-הטבע. התרבות אני מתכוון, זו שאני מכיר, זו הישראלית; זו רשת יחסים שמקשרת את כולנו: בדביקות. וכל נקודת-חיבור כזאת זה זוג, זוג האוהבים. על פני השטח כשמסתכלים עליה כך, כל ההתרחשויות שעולות על פני אותה נקודה והגשרים שמובילים אליה מנוהלות תחת סערת רגשות והאגדות שלנו, שזה אומר גם אמונות, כמו על איך מְגִנִּים עליה, על זאת "החלשה": פסוק א'. הרי התרבות מדברת במובנים של חזק וחלש, כשלמעשה הדוברים עצמם, הפרשנים שלה כך, מפחדים לאבד, או מהמשמעות של "להניח". ו-"החלשה הזאת", נכנסת לביתו של "החזק הזה", בתרגום מודרני – בעל הבית, שהם, בעלי החוב, הלכה למעשה, הם האנשים שמחזיקים לו בשק הביצים הכלכלי ויש איזו נחמדות עד גבול מסוים: פסוק ב'. לכאורה היא נכנסת אליו, מתאימה את עצמה אליו, מרגישה בבית. לאמתו של דבר, הזוג מתאים את עצמו אחד לשני: פסוק ג'. בתוכי יודע אני עם עצמי שאאמץ מכורח המציאות את המרחבים הנפשיים שלה, אדבר בשפתה, נהיה דומים אחד לשני. לא אוכל לברוח כפי שאֵד לא בכוחו מתוך המסגרת הרגשית שלו. איך שהייתי רוצה להיות דומה לה, לפרי היער היחיד, המתוק והחמצמץ הזה שנכנס לרגע לחיי שמלבד שהופך אותם ליפים, הוא הופך אותם גם למוסריים: פסוק ד'.
קרדיטים
ביופי יש אלכימיה, יש כישוף, הוא חוצה את גבולות הגוף, והוא בוקע את גבולות הלב, למעיין-הַהֶמְיָה הנובעת שם על הארץ-היְּבֵשה, אשר מיקומה ידוע קודם כל לה, לנושאת היופי. הידיעה שלךָ באה מתוך הקשבה פתאומית שהפכה לנוכחת. אולי כששומעים ציוצים זאת האהבה, ושגעון לעיוורון. אני אסביר: המציגה הכי ״פחות״ יפה בכל העונות של הסידרה הזאת, היא היפה ביותר בעיניי. אז אולי אחצה את ממדי הכישוף, את כל הצווים בבלילת ישראל-אירן, אסע למקום שבו היא קונה שוקולד, אקשיב. 20.06.25 | 13:28.
קרדיטים
איזה כיף זה לדמיין אותנו נכנסים למקלט: אני למקלט שלי, והיא למקלט שלה. אני בלוד והיא, בת-ישראל, אי שם, בפנים גוש דן. יושבת במקום ההוא בטח על כיסא מפלסטיק ותוהה. אילו יכולתי לדמיין אותה תופסת בריזה תחת עצי התמר, ביום זה הקירות יצוקים בבטון. למה העולם נראה יפה יותר איתה? למה המקלט שלי הוא מקום בטוח יותר כאשר היא חוצה את מפתן המקלט שלה? למה עולם שהוא אפוף בעשן, בספקנות, בהמתנה, ברור כשמש כאשר היא פוקחת את העיניים שלה, מביטה, מוקפת באהובים שלה? האייתולה, או המשנה שלו לקולות האלוהים, מכין לנו הפתעות, ציוצים, מִקווה של שלום, אם בעולם הזה או בעולם הבא… ואני, עוד רגע עוצם את עיניי לקראת סבב הלחימה הבא. 18.06.25 | 02:04 AM.
קרדיטים
קשה להסביר מדיטציה למי שבשבילו זה מושג עַרטילָאי, אני כן יכול לספר לכם שבימים שהיא אינה מצטרפת לתפילותיי, לאותו שדה ריק של שמות אהוביי, בשרשרת האוֹתוֹת של הא'-ב' העבריים, העולם חוזר להיות אפור, לחיים הנורמליים. האם אוכל לנהל חיים אפורים כאלה? אני מסרב! אז אני רוקד, שומעים? הייתי מזמין אותה לדייט ליפן, אבל אולי זו בדיוק הסיבה שהיא נבהלה. נו… האם אתן רוקדות איתנו?
קרדיטים
ישנתי איזה שעה, שעה וחצי, ואז התעוררתי, לרגע דימתי שזה רק חלום ששרוי היה מחוץ לחלון, אולי בזמן מלחמה חלום וחלון נקשרים זה בזה, מן דרך שכזאת לחיות בעולם של קסם שבו החי, הדומם והפרשי הלחצים יכולים לדבר אל בני-ובנות-הנפש. אולי זו הדרך שלהם לדבר אלי, בדרך האניגמטית הזאת. אני מקווה שאת בסדר שם, כוכב חמוד שכמוךְ. תהיות, למעשה שתיים. 09:04 AM.
קרדיטים
