תגית: love

תקומתי, ברחבת הריקודים

Amir Pri-gal

אני כולי תרבות של צבעים ומוזיקה, בישראל אנחנו מאופקים לסוף ההצגה, שזה יפה בפני עצמו, בתרבות השנייה שלי אני רוקד לאורך כל אורכה. מגיב, לנושא המרכזי שלה – זה של האהבה, והדמעות כלולות בקבלה. בישראל כדי להגיע לכך אני צריך לצאת למועדון, כל כך רחוק הייתי, לבסוף הגעתי, שם פוגש את האישה בנפשי, מצטרף לכל אשר לה, תחת כדור הקסמים שנכנס כך לחיי, לה הצורה שלה, לה הקול שלה, אֶת הדעה שלה, מצפן, היא כרוכה בי לעולמים. הצטרפה אלי בלידתי, מספרים שבשלב מסוים שקשור למראָה גם התפצלה, אני יכול לראות את זה… מופיעה, נעלמת, מתרחקת תחת כל קרן אור שנושקת בנינו לסובבים ברחבת הריקודים, חוזרת, ואם נבזוק בו גם את תבליני האושר והצער, אז גם אראה את פניה, זוהי פרח גוש-דן המתוק שלי. אני כל כך שונה ממנה, אני כל כך רוצה להיות דומה לה, אני כל כך רוצה לחלוק איתה בשמי התכלת ולראות ביופי ישראל, משחרית לערבית, היא תפילתי. היא המענה שלי למלחמה הקשה הזאת.

 

קרדיטים

  1. Video: Axwell Λ Ingrosso – Sun Is Shining (Official Music Video) @YouTube.

ילד ההר

Amir Pri-gal

עשרה קבין של יופי, ותשעה של חוכמה ניתנו לה, זה מה שרציתי להגיד לה. באחד הנותר שניתן לי, מה עשיתי? אמרתי לה את זה, באותן מילים בדיוק. אוויל שכמוני. על אותו משקל, זה כאילו שהייתי מנגן לה בחליל. לא הגיוני, אני צריך לדבר בשפה שלה. הלוואי והיה לי את הזמן להיות איתה. אם היה לנו מלך שמבין בחלילים, ובטח בסיטאר, טאבלה ואולי אפילו בצ'לו עם אותו צליל עמוק שכזה, ובאולם רחב שכזה, אור השמש הייתה חוצה את כיפת השיש שמעלינו, צעדים נמהרים של רגליים יחפות, והצלילים היו משתנים, כי אפילו נגניו ומטוביו הם ממספרי הסיפורים שלנו, קוראי סוד הם. הייתי משוחח אתו על הזמן איתה. הוא בטח היה מוציא לי איזה משפט תזכורת שכזה שהזמן אינו אמיתי, שהחיים עם בחירת ליבי הם של נצח, ועם זאת שהזמן שלנו נתון לקלייה. אשליה. ואולי בכל זאת הייתי מבקש להיות אותו ילד שם בהרים, איתה ביחד, ובחוכמתו היה קורא לי להתנזר, לצאת למסע שכל מטרתו למצוא לי מערה, לקרוא כל חיי מחרוזת של תפילות, ואז לאחר השלבים הנסתרים מעיניו של האדם, הייתי אז נקרא ילד ההר.

קרדיטים

  1. Photo: Two children playing flutes on a mountain by chiến bá @Pexels.

המקום שנקרא בית

Amir Pri-gal

בשנת עשרת אלפים תשעים ושמונה למניינם, מצאתי טביעת רגל של אישה בעשור השלישי לחייה. אחד הזיכרונות הראשונים שלי היה זה שהוריי שהחזיקו בשתי ידיי, מביטים אלי מאחור, אוחז בתגלית הארכיאולוגית הראשונה בחיי. מאז אותו יום הוקסמתי מהחיים של פעם, של אלה שהיו, של אלה שכתבו אחד לשני בשפה של מרחקים וקראו למקומות שהם שוכנים בהם בשמות כמו "בית".

אני מדמיין אותם בכלים המיושנים הללו שנושאים אותם ממקום למקום, ממקום לבית, מבית למקום. מעניין אם כאשר פסעה כאן, פסעה למקום שראתה בו "בית". והאם הוא זכה לשאת אותה לאישה.

אנחנו משערים על הקשר, בגלל השירים שכתב, שירים בשפה של מרחקים, שירים על מקום, שירים עליה, ובקרבת מקום, לפני "הסערה הגדולה", בקרבת טביעת הרגל, כאן היה מקום מגוריו.

מעטים הם הזיכרונות שנותרו לנו מהאדם-החושב. בהתחשב שהיו חובבי נאומים, ומתחבאים בצללים, כך גם בחרו להם מלכים. אנחנו מחלקים זאת לשתי תקופות תרבות עיקריות: זו בהכוונת הישויות הפנימיות, וזו שאחריה באמצעות מיתוג: זהו ההסבר הנוכחי שלנו כאן לגביהם. בסופה של אותה תקופה התרחשה הסערה הגדולה.

ישנם כאן יסודות למבנים שהתנשאו לגובה, שתוכלו גם אתם לבחון. הייתה לנו דילמה אם לשחזר אותם. לאחר דיון מעמיק החלטנו לבנות כיפה-שקופה שתחתיה שיחזרנו "בית". אחד. בנינו את הסיפור שלהם בין מראות שונים של מיתוג. מסביבו עצי-זית, שגם להם מצאנו עדויות רבות במקום זה, שהנבטנו מה-"כספת", שהוא בית של צללים, שהאדם-החושב בנה לו בצפונה של "כדור-הארץ", תיארו לעצמם שיום אחד יאבדו.

מה קרה לאותו זוג בדיוק היסטורי, ואם בכלל היו לזוג… באדמה שכל הנושאים את צעדיהם עליה נועדו בטבעם להיקלות, היא תעלומה בעניינו. היא התעלומה בעיניי… מרגיש שמכיר אני את טביעת הרגל הזאת על האדמה. לראשונה, את הסיבה למה קוראים לאדם "בית", למה הוא קרא לה "בית". "הסערה הגדולה" הייתה בטח הרבה אחרי זמנם, הוא זכה לראות את עיניה, היא שטִבְּעָה את מקומה כאן, חיבר למענה את השירים שנועדו לליבה, זכו בילדים משלהם שהאחרונים גם הם הביטו אחור, [האדם הבוכה].

 

קרדיטים

  1. Video: Jacob and the Stone Cinematic Cover by Emile Mosseri @YouTube.

פופקורן

Amir Pri-gal

אנחנו לא דור המתוקנים, וטוב שכך. מתוקנים לא צריכים להתחתן, לא צריכים אותות, החכמים אמרו שָׁם, איפשהו שם, אנשי הכנסת הגדולה, הזוגות, התנאים, אמוראים, הסבוראים, הגאונים, הראשונים, מתשעים-ותשעה דורות לפני דור הגמורים, שהם הדור שלאחר האחרונים… שהם אנחנו. וטוב שאני כך, מקולקל, כך ידעתי לאהוב. ואז אמצא את הדרך להזמין אותה לסרט עם פופקורן… והלב שלי יזכה לרעוד מאושֶר. בגלל הקלקול, בגלל שאלוהים הזה שלא יודע להסביר את עצמו ושולח שליחים שאף אחד בכלל לא שם לב אליהם, או שהוא בכלל גרוע בבחירות, ולא שלם בעצמו. "משוגעים, משוגעים". אולי כל מה שאנחנו יודעים, למצוא פגמים. הלוואי שאותם מעט כל-כך של אנשים ישחררו את השוק (ולא של מערכת הבריאות) ואת המחשבה החברתית לחופשי. אפילו מערות אי-אפשר לקנות כאן. כדי שהפגמים יהיו הרבה פחות כלכליים ויותר של תיקון. הילדים הטהורים שלנו. וואי וואי כמה שאני הולך לרקוד יחד איתה.

קרדיטים

  1. Video: American Pie by Don McLean @YouTube.

בחלל

Amir Pri-gal

אבן גולל, זה כל מה שיפריד בנינו, ביני לבין אהובתי. ואז אחרי עשרות אלפי שנים, אבן הגולל שהיא בכלל משטח מלט מיובש שֶׁסַפָּקֶיה מפעל המלט נשר ברמלה וחברת החשמל באשקלון… יתפורר ונתאחד, העפר שלה בעפר שלי. העפר שלי בעפר שלה. הנכון שזה רומנטי? רומנטי למי שקיבל את המוות, אני מניח. ולא רק את החיים של החיים-לנצח, שאנחנו תמיד מנצחים בו, שהאדמה תמיד תהיה שלנו, שתמיד נהיה יפים, שנוכל לרוץ למרחקים ארוכים, אמא אדמה לא מרשה, בגלל זה ההרים כל כך קשים להשגה, זה א', ב' – אתאחד איתה, מושלם! שָׁם באדמה, אחרי שהתכריכים ייעלמו מגופינו, אחרי שכל מַצֵּבוֹת-הַשַּׁיִש יתאספו לאיזו פינה בעקבות איזה שטפון, או מלחמה מסוג אחר, לא יהיה מי שישמור עליהן… אחרי שהכתובות ייעלמו מעלינו, ונהיה אנחנו יום אחד מצבור של דשן לזַן של עץ שעוד לא נולד, שילדים עתידיים ישחקו בין צמרותיו, כפי שאני עשתי על עץ-הזית מאחורי ביתי, ויסתכלו על הכוכבים… עבדך הנאמן הביט כך על הכוכב הזוהר הזה שנקרא "אַתְּ" שהגיעה לפְּני-האדמה. נהפוך לפרחים, ואז לפירות, ננשור לאדמה, מֵי הפרי יתאדו, ומשם ליָם ובעידנים אחרים למקומות הרחוקים שָׁם שנקרא חלל, בחלל שלנו.

הקדמה: השבוע נתקלתי לראשונה בקבר זוגי ותהיתי, אז הזוג הזה שימש לי השראה לכתיבה שהבאתי לכם.

קרדיטים

  1. Video: אגם בוחבוט – אם זה זה זה זה (Prod. By Navi) @YouTube.

In the land of never-ever-ending wars

Amir Pri-gal

ושם גם היא הייתה, בהרצאה, הפניית אצבעות פוליטית, אך מעבר לזה, ומעל לכל, על האובדן. אישה שאימה שהייתה מבין החטופים, … סליחה… אני אומר מראש, זה נושא רגיש, זה כואב לכולנו עד בכי אם בדמעות או עם האומץ ללכת מתוך ידיעה שאולי לא יחזור… ואביה שנפח את נשמתו (המילה שמתארת את זאת קשה לי מידי)… ממדים פולטים של כלכלה, מעמדות, צדדים, רק לכאורה כי גם לשְׁכוֹל החֶזקָה למצוא דרך להתבטא דרך הנושאים שבהם הוא מוצא קשר אל שאר בני-האנוש, משנה את ניבו של הדובר; אנחנו בין אלה שחיים, שיכולים לעטוף אותם, את המשפחות, מודעים לכך בכל ראיון, קשה ככל שיהיה.

מה שאני כן זוכר, התחושה שיצאתי איתה שם, שנסתי לומר אותה לה, הבקשה שלה שניקח את הטראומה הנוראית הזאת לחיים כולם. בקשתי לומר לה משהו שהאפשרות למצוא נחלה, שלום פנימי, להירפא, היא אמיתית. זה לא אומר שנצליח לחזור לאותו מקום, ההשתנות.

אני יודע שיש אנשים שלא אהבו את זה, חלקם שתקו כאשר פגשוני, זו גם הייתה תחילת המלחמה, אני מבין, ואם הייתי מוצא את הדלת, או אם היה לי האומץ הנכון לפתח את השיחה איתה, שאני כבר מכיר את השכול הזה… שהשכול הזה יכול להרוס משפחות, שלא משנה כמה שתתאמץ, הסוף למאמצים לא מצאו פרי בחיים הללו. שכול שליווה הורה אחד עד למשבצת הזאת משַֿׁיִשׁ שנקראת קבר. תזכורת לאלה שחיים ומביטים לעברו, מבקשים מנוחת עולם.

התמיכה החברתית, אין לה ערך כלכלי, או פוליטי, היא ערך בפניי עצמו שמוצא מקום בשפתן של רוחות השמיים. הלוואי ויום אחד אהיה אבא ואוכל לחזור לכאן ולספר לכם את זאת שוב מנקודת ראות אחרת.

ומי זאת היא שהייתה שם? זה פרי הסברס המתוק ששכן לרגע בחיי, והיא כאילו הבינה אותה, אפילו יותר ממני, וזה ההלוואי השני שלי, או למעשה הראשון, הלוואי והייתה אומרת לי שאני טועה, והייתי מקשיב לה בכל ליבי… לומד מעצם הדיאלקטיקה שלה. האמת של המוסר שלה מחייב אותי להגן עליה, ודווקא להתחבר לחיים מתוך נקודת מבט שכלתנית-ish, מזרחית-ish.

דרך אגב, האם אמרתי לכם כבר שאני מאמין לדברי דוברי החמס שהם מתכוונים לחזור על זה שוב?

קרדיטים

  1. Video: Dido – Life for Rent @YouTube.

נאמר כך

Amir Pri-gal

בהדרכה היהודית נאמר שעלי לבקש אהבה ולא את אהבתו של פּלוני אדם ספציפי, ובימנו מוסיפים את רעיון ה-"אהבה-הוליוודית" שמתבטל אל מול כוחות-ההתנגדות בחיים. ואם היא הסיבה לכל אותם ממדים של אושר באותה תפילה? לתפילה באמת אין משמעות אם אין האנושות מגבה אותה, תחושת האובדן היא אמיתית זאת כבר תיארתי לכם, אצלי זו האישה. וזו תפילה, כי אין בכוחי לאחוז בה, לחוש את חמש אצבעות ידה הימנית בין כפות ידיי ואז את זאת השמאלית בין כפות ידיי; היא בכללותה כה שלמה וכה חכמה.

קרדיטים

  1. Photo by Arina Krasnikova @Pexels.

הארץ

Amir Pri-gal

באמצעות נעלם קבוע, היכן שכדור הארץ מתפרק לגורמים, מִסִּבָּה הנעולה מפנינו התפייסו להשיק אלינו דווקא, לעורנו, נחלי מגמה, זכוכית געשית, קרחונים, שם הייתי, רגע לפני שפגשתי אותה… עכשיו השהות בלעדיה, פומרולים, שבועות לפני שהמלחמה החלה בדרכה, גלידת סניקרס. הזמן היקר איתךְ. לפעמים שמעתי ציוץ של ציפור, פה או שם, על הדרך פגשתי אחר, גרמני, גרמני ויהודי על הדרך, הסכמנו שרק דמיינתי, שהיה זה שגעון, זיכרון אבות.

  1. fumaroles

קרדיטים

  1. Video: Madonna – Frozen (Official Video) @YouTube.

להיכנע

Amir Pri-gal

להיכנע לה. מבחינה תרבותית, מנקודת מבט גברית, של זו התחרות, של ה-"אני לא פראייר", אני מבין למה הם, למה אולי אתה, למה אולי אנשים שאני מכיר באופן אישי, חשים תסכול עמוק במערכת נישואין, בצורה שמחלקת את המשפחה לשתיים: התנאים הכלכליים לא טובים, והחברתיים לא מיטיבים. אני כן יודע, אני מאמין שכך, שבאהבת אמת, זו שחש בחופה, היה מוכן להיכנע לזאת שקיבלה אותו לחייה.

…המשברים הגיעו, השוני, הרצונות השונים ללא להבין ביחד איך מגשרים על הפערים: תצאו למעגלי גברים רוחניים שכאלה, ותקבלו את הכניעה.

לאחת והמיוחדת. זה דורש ממכם באמת אומץ לב, עבודה על מודעות עצמית, לא להיכנע לביקורת עצמית, ואם נפלת, תקום, תלמד לחזור ליציבות. אלה מאותם שיעורים עמוקים שיהפכו אותך לאדם טוב יותר, ותמצא את הדרך, ככל יכולתך, שוב —למקורות ליבה. תזניח אסטרטגיות מניפולטיביות, הן לא מחזיקות לאורך זמן, ואם כך התחלת את הקשר, תעמיק אותו יחד איתה.

הגן עליה. זה אם אתה מאמין במשמעות של היות יחד, משפחה, קהילה, עם, אנושות. אני אחזור שוב לאיך אני הרגשתי על ראש ההר הלא גבוה במיוחד שמשקיף אל הים הצפוני ביותר: בדידות, ואת החום האמיתי של בני אדם ביחד.

סתם… בקטע של מעגלי גברים הנה משהו שמצחיק אותי עד מאוד, מכירים? אני מחכה לחומרים חדשים שלו 

ועכשיו לפוסט הבא: ישראל – בין מדינה עשירה למדינה מתפתחת.

קרדיטים

  1. Video: Guys vs. Girls Night – Jimmy O. Yang @YouTube.

מיטה לשניים

Amir Pri-gal

הלוואי והייתה מיטה זוגית בה שתיקה קודרת מפי אותו מסדר השתקניות, כוכבים נופלים בשמי הנגב, בגלל שלא למדתי לקרוא את המחשבות שלה. וכאשר אשוחח על כך עם קרוביי, יכול שיצביעו עליה, אלא שבסבלותיי למדתי להעריך את חוסר ההיגיון דווקא, ולימים את הקולות השקטים שלה. אמצא לי מקום למדיטציה ואדע שבכל מקרה תהייה חכמה ממני. להקדיש את חיי למען האחת, זה גדול כמו להקדיש חכמה, בינה, דעת לאנושות כולה, ויותר.

קרדיטים

  1. Painting Psyche's wedding by Edward Burne-Jones @Wikimedia.