תגית: israel

מה החיים יכולים לעשות כאשר היבשות נעות?

Amir Pri-gal

בארץ האש והקרח קורה משהו מוזר. פה, בעולמנו הרגיל, אתה רואה איך דרסנו רגל בטבע, הוא מתרחק מאיתנו, מתברר באמצעות עגורנים, לגובה, שכונות סגורות, Silo-ים, נקודת מפנה לאיך תראה ישראל בשנות החמישים של המאה ה-21. ילדים שההתמצאות שלהם בהם בשיפוצים מתמידים. אנחנו מרחיקים את הטבע. באיסלנד קורה דווקא ההפך, הטבע נכנס אליך. בגלל הקצב, בגלל התנודות הסיסמיות שאתה רואה ושומע בכל מקום. זה שם אותך קצת בפרופורציות, להיות מָנוּעַ-שכחה, שהמדבר נכנס אלינו, לאט יותר, בטוח יותר, באמצעות נעלם קבוע באותו זמן ומרחב שנמצאים אותם כלים הנדסיים. לתחושתי, ה-Silo-ים הללו יותר מידי סגורים, יותר מידי אפורים, צריך להכניס את היערות אלינו, וזה ייתן לאלה ב-2100 והלאה, צל, רוח, כמובן שאי אפשר שלא להתחשב גם בטרור, ושריפות. טכנולוגיה צריכה להצטרף לתכנון הזה, Lidar-ים, חומרי בניה עמידים? ליצור הבנה משותפת מה הוא הטבע בשבילנו. אנחנו אפקטיביים. וכאשר מדברים על תחליף לתאורת רחוב כדי למנוע פשיעה, חופש חייב להתבסס באמצעות חוקה ומגילת זכויות אזרח במקביל לתכנון שכזה. אף אחד לא שקוף איתנו במופע המשמעותי בנוף העירוני הזה שכמו העגורנים, נוֹכְחוֹת מצלמות האבטחה: בבקשה, שקיפות People. איך מתכננים ביחד.

קרדיטים

  1. Photo: City Night Lights @Stockcake.

הארץ

Amir Pri-gal

באמצעות נעלם קבוע, היכן שכדור הארץ מתפרק לגורמים, מִסִּבָּה הנעולה מפנינו התפייסו להשיק אלינו דווקא, לעורנו, נחלי מגמה, זכוכית געשית, קרחונים, שם הייתי, רגע לפני שפגשתי אותה… עכשיו השהות בלעדיה, פומרולים, שבועות לפני שהמלחמה החלה בדרכה, גלידת סניקרס. הזמן היקר איתךְ. לפעמים שמעתי ציוץ של ציפור, פה או שם, על הדרך פגשתי אחר, גרמני, גרמני ויהודי על הדרך, הסכמנו שרק דמיינתי, שהיה זה שגעון, זיכרון אבות.

  1. fumaroles

קרדיטים

  1. Video: Madonna – Frozen (Official Video) @YouTube.

ישראל – בין מדינה עשירה למדינה מתפתחת

Amir Pri-gal

באו"ם אמרתי למישהו שדווקא מאוד התחברתי אליו שישראל היא מדינה עשירה, אהה כן הזכרתי את זה באחד הפוסטים האחרים, והוא התחיל להסתכל על הנתונים באינטרנט וכולי, השיחה התפתחה, מה שכן זה העלה בי שאלות למה ישראל מוגדרת כמדינה מפותחת: הטענה שההגדרה הזאת מכילה את כל תושבי מדינת ישראל, למעשה את רובה היא שגויה. הרעיון שקבוצה קטנה של אנשים מהווה את הנתח העיקרי מהכנסות המדינה ממיסים יש לה מקום, אבל היא גם כופה גזענות, לא בקטע תרבותי של להפחית מערך אנשים, לא, לא, לא, אל תגיעו לשם. אני מבקש שתשכחו זאת כי כשישראלים יוצאים לעולם, הם, אנחנו, פשוט נהדרים, ביכולת להוביל, ומי יודע כמה זה חשוב כאשר התמורה היא כלכלית. למה זה כך, למה הפער הזה?

אולי בהקשר הבא, על אפריקה שמדרום לסהרה נאמר:

"בעוד שלאנשים עשויה להיות מידה מסוימת של אוטונומיה, כוחם להשפיע על החלטות, לגשת למשאבים או לחולל שינוי מוגבל לעתים קרובות על ידי גורמים שונים כגון חסמים חברתיים, כלכליים או פוליטיים"

לעניות דעתי בזה הגישה של המחקר צריכה להתגמש לצורה אחרת לתרבויות שממוקמות במה שאני יקרא לה באופן זמני: ארץ ישראל השנייה.

ההבדל שיש כאן תשתיות מפותחות ומערכת בריאות סוציאלית גם אם לא מושלמת, היא הדבר שאפילו בארה"ב אין לאנשים, לצערנו. אולי זה המלחמות, אולי זה התשתיות החברתיות של תרבויות שלמות שעלו לישראל שהושארו מאחור בלי להיכנס למשא ומתן איך מאזנים את הכל: אפשר לתת כדוגמה בהכללה גורפת מידי את התרבות המרוקאית בממד הכלכלי שלה בין אלה של ישראל, לבין אלה שבחרו להגר לצרפת: החלוקה הזאת אינה נכונה, כי מכל מקום מתמודדים עם הקושי.

אני מקווה שמישהו מקשיב ורואה את הרלוונטיות למה שאני מביא לכם כאן, והתשובות שיתפרסמו לכלל הציבור יכול, ומומלץ שיוביל לדמוקרטיה חופשית, למה אני לא רואה מכוניות אוטונומיות בישראל, זו שאלה שמישהו צריך לתת את הדין עליה כדיון ולא כדי להוביל לענישה… ולמרות הסערות שבחוץ, אני נאנח, אני מתגעגע אליה, לציפור השיר הזאת. 

וזה שייך לפוסט הקודם דווקא, להיכנע:  

קרדיטים

  1. Video: Dido – White Flag (Official Video) @YouTube.

הקולות שמאחורי הקלעים – על המפעל שאבד שאנשים בכוחם להחיות

Amir Pri-gal

אני לא רוצה לשמוע בעוד שנה, חמש, עשר, חמישים שנים מהיום שהיה כּורַח אקזיסטנציאלי לטפח תפיסת עולם של כלכלת-אי. כדוגמה, קבוצה של יזמים "מהשוליים" מצאה רעיון להוזלת הנסיעות, למה החליטו לסגור ת'העסק (4)? אני מניח שהאנשים שהחליטו הם/הן בעלי תפיסת עולם סולידית, שהיא אינה סולידרית, שמאמין ברעיון של הסוף להכל; גם כלכלה מבוססת על פילוסופיות ואמונות. יש פער הרמטי, אין באמת תקשורת בין האזרח הפשוט, שגם ככה קטלגו אותו כ-"עני להכנסות המדינה ממיסים", לבית-הנבחרים. כאילו זה ברור כשמש, שאיפה אנחנו? במדינת ישראל. נו באמת… אנחנו רוצים להקים, אני רוצה להקים, לא להתבוסס ברעיון המשבצת. אני זוכר כשהייתי עוד ילד, פגשתי את ה-"ציוניים" האלה, שייבשו ביצות עם הכובע טמבל, והיה גם המעדר והחרמש. זו לא רק תמונה שלימדו אותנו כפקודה ממן משרד כזה לחינוך-ציבורי-תרבותי-וצנזורה, היו באמת אנשים שרצו בטוב עם משמעות. ואין מה לעשות התמורה של זה בעולם שהמרחקים בו התקצרו: זו ההשתתפות היפה והמשותפת בגלובליזציה.

אנחנו

ביחד

והעולם היפה

קרדיטים

  1. Photo: Jewish factories in Palestine on Plain of Sharon & along the coast to Haifa. Tel Aviv. Diamond works. Inspecting a diamond in process of polishing @Picryl.
  2. Photo: A flute lesson at a public school in Tel Aviv by Zoltan Kluger @Wikimedia.
  3. Photo: U Nu visiting an exhibition in Jerusalem by Paul Goldman @Wikimedia.
  4. למגר את "תופעת הדרייברים" בשונה מלמצוא דרך לשתף פעולה עם היוזמה

בעולם רגיל

Amir Pri-gal

ילדה קטנה בין המונים איבדה את אמא שלה. לאבד זו מן מילה כזו של מבוגרים שאיבדו את המשמעות של המרחק של אלה בין ההמונים בעיר, עד אשר שאנחנו מאבדים באמת, אהובים או משמעות, פעם שמעתי שקוראים לאחרון המוות של האגו… התקרבתי אליה ושאלתי "איפה אמא?" היא רק בכתה. קראה קינה של ילדים אבודים לפני שהם מאבדים את תחושת הביטחון בחיק הוריהם, אובדן של ילד הוא משהו שונה, דרכם ניתן לראות איך הקשר לעולם לא נפרם, בינה לחיק אימה האוהבת. פשוט למדנו לשכוח, כי למדנו לפגוע, למדנו לא לסלוח, וכך מתכהים, חושינו, בנינו לשמי התכלת שמעלינו, עיני הורינו. מצאנו אותה, או יותר נכון אמא מצאה אותנו. לראות את האמא מחבקת שוב את הבת שלה, לא ניגמר ברגע שהמטבע ממתכת יקרה מצא מנוחה בין אחרים בקופת ילדותנו, שהוא הישג של הילד… ולמה אני מתכוון כאן? רגע לפני המפגש המיוחל, שאלתי אותה לשמה ואם תרצה להחזיק בידי. היא רצתה רק אותה, את אמא, לרגע רציתי להרגיש אבא שמחזיק בידה הבוטחת של ביתו. אנחנו, הרווקים, לא נדע איך הרגישו ההורים שאיבדו את הילדים שלהם בנובה עד אשר אנו נהפוך לכאלה. לזכרם של אחיי ואחיותיי. שבת שלום.

קרדיטים

  1. Video: Duran Duran – Ordinary World (Official Music Video) @YouTube.

הסיפור שביופי

Amir Pri-gal

ביופי יש אלכימיה, יש כישוף, הוא חוצה את גבולות הגוף, והוא בוקע את גבולות הלב, למעיין-הַהֶמְיָה הנובעת שם על הארץ-היְּבֵשה, אשר מיקומה ידוע קודם כל לה, לנושאת היופי. הידיעה שלךָ באה מתוך הקשבה פתאומית שהפכה לנוכחת. אולי כששומעים ציוצים זאת האהבה, ושגעון לעיוורון. אני אסביר: המציגה הכי ״פחות״ יפה בכל העונות של הסידרה הזאת, היא היפה ביותר בעיניי. אז אולי אחצה את ממדי הכישוף, את כל הצווים בבלילת ישראל-אירן, אסע למקום שבו היא קונה שוקולד, אקשיב. 20.06.25 | 13:28.

קרדיטים

  1. Photo by Eman Genatilan @Pexels.

איך בונים אנטישמיות בחסות הריקבון הפנימי עם שימוש במילה "בזמן ש" ו-"אבל"

Amir Pri-gal

בואו אני אסכם לכם בדוגמה מומצאת חלק נכבד מהקיצורים בתרבות של חלק מסוכנויות הידיעות המגישות לדוברי השפה האנגלית:

Israel strikes in the heart of Iran AS millions of pigs are being butchered every day.

כלומר, זה באמת נורא שרובנו Carnivore-ים, כלומר מבססים את הדיאטה שלנו על בשר, והרבה, וזה גם לא הגיוני התאווה, האקססיבית, רק שלפעמים ההקשרים באים מתחום העריכה הקולנועית, מה זה פה קולנוע פה? סיפור תסריטאי-עלילתי? עלילות עושים עלינו 😂. עלילות שיכולות להוביל לדם. BUT לתאווה יש קשר גם למלחמה, הנכון? שנאה/אנטישמיות שנובעת מהנחות על גבי הנחות, על גבי אמונות תפלות, אפילו אדם סמכותי יכול לראות שדים ורוחות גם אם אלוהים בשבילו הוא המצאה, דמות מהמיתולוגיה. האם אתם רואים את הנופֶך המיתולוגי שהבאתי עם המשפטים של ה- AS וה-BUT, בפרט במאמרי הדעה שמתבססים על פילוסופיות, אמונות פרטיות, אמונות חברתיות, גוש החמר הזה שנקרא "אמת" שמתבסס גם על fakeים, שנופל תחת ההגדרה של אומנות ו/או תרבות… אפשר לדבר רבות על תפקיד "העיתונות" ועל המושגים של "אמת" ו-"פיקציה", בכל אופן סבל הוא חלק מהאנושות, השאלה כמה מאמץ אנחנו עושים כדי להעניק חופש. בנינו, גם לפני המלחמה וגם אחריה, ככל הנראה, הכלי הזה ישמש לצרכים פנימיים, שונים ומשונים שנוגעים לפחדים ולחששות של הדוברים, שיש להבין, ולהניח. ולכן, אבקש שתתחברו עוד יותר לחוכמת היסוד שלכם, זה אחד – ”בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו, אל יגל לבך"… בקיצור, לצניעות, ללב גדול, ואומץ. 15:34 | 19.06.25.

אותנו חדורי בטחון

Amir Pri-gal

איזה כיף זה לדמיין אותנו נכנסים למקלט: אני למקלט שלי, והיא למקלט שלה. אני בלוד והיא, בת-ישראל, אי שם, בפנים גוש דן. יושבת במקום ההוא בטח על כיסא מפלסטיק ותוהה. אילו יכולתי לדמיין אותה תופסת בריזה תחת עצי התמר, ביום זה הקירות יצוקים בבטון. למה העולם נראה יפה יותר איתה? למה המקלט שלי הוא מקום בטוח יותר כאשר היא חוצה את מפתן המקלט שלה? למה עולם שהוא אפוף בעשן, בספקנות, בהמתנה, ברור כשמש כאשר היא פוקחת את העיניים שלה, מביטה, מוקפת באהובים שלה? האייתולה, או המשנה שלו לקולות האלוהים, מכין לנו הפתעות, ציוצים, מִקווה של שלום, אם בעולם הזה או בעולם הבא… ואני, עוד רגע עוצם את עיניי לקראת סבב הלחימה הבא. 18.06.25 | 02:04 AM.

קרדיטים

  1. Photo by *Unknown person @Pxhere.

להשתחרר מכבלי השנאה

Amir Pri-gal

הפתרון הכי טוב של השלטון באירן זה להצהיר באופן מִיָּדִי שהם מעוניינים להתחיל בתהליך מִיָּדִי של שלום איתנו וע"פ המושגים של העולם החופשי. להצהיר שניתנה הוראה לפרק את המתקנים ושמערך הטילאות נתון למשא ומתן. שהצהרות להשמדה ייעלמו לתוך דפי ההיסטוריה. יפן היא דוגמה נפלאה של הצלחה. הם יכולים לעשות זאת, אם הם מאמינים בחלקים השונים באירן שאנחנו בכללותם קוראים להם מתוך תפיסה של אחדות "פרסים". אני אומר את זה פחות בגלל המלחמה, ויותר כי אני יודע ששיתוף פעולה בין העמים שלנו דווקא יהיה מאוד יעיל לקידום האנושות, וזה הדבר שהכי מעניין אותי. בקצה השני זו האחת, הכוכב החמוד, שאני מבקש יום אחד להיות קשוב להנחייתה.

מעשי, feasible? למי שמאמין בתפילה, יודע שגם לה כוח חוצה גבולות.

האם זה יסיים תופעות מקבילות של שנאה כלפי העם מישראל? אדם חרדי אמר לי שאנחנו בימי הגאולה, אני… פחות מתחבר להצהרות הללו, פחות בקטע של ניסים שמשנים עולמות, כמו להזיז הרים ממזרח למערב ואז בחזרה, ויותר בקטע של תהליכים, חחח 😉. 

ומה עם "המתים"? צריך ללמוד…

תהיות

Amir Pri-gal

ישנתי איזה שעה, שעה וחצי, ואז התעוררתי, לרגע דימתי שזה רק חלום ששרוי היה מחוץ לחלון, אולי בזמן מלחמה חלום וחלון נקשרים זה בזה, מן דרך שכזאת לחיות בעולם של קסם שבו החי, הדומם והפרשי הלחצים יכולים לדבר אל בני-ובנות-הנפש. אולי זו הדרך שלהם לדבר אלי, בדרך האניגמטית הזאת. אני מקווה שאת בסדר שם, כוכב חמוד שכמוךְ. תהיות, למעשה שתיים. 09:04 AM.

קרדיטים

  1. Photo by Jan Koetsier @Pexels.