ורודה
היום, חלום עלה כמו עשן מפני האדמה … קרן-אור-הירח קשרה את נשמתי לנשמתה, עיניי לשלה, ההווה שלי בעבר שלה, וראיתי אותה מסתכלת על הטיפשות שלי כדי להצחיק אותה… היא העריצה אותי, הרבה זמן חשבתי שזה רק שקר של מחזה, אבל היא הייתה באמת מאושרת, שמעתי את פעימות הלב שלה בזמן שהיא מצחקקת, ראיתי את העיניים שלה מתכווצות. שתיתי מכוס המים שלה. זאת משאלה שהיתה חייבת להתגשם שהרוחות אישרו בין בגלגול זה ובין בגלגול אחר.
פיזור אוכלוסין
בישראל ישנם 1-3 ישויות עירוניות המספקות את כל השירותים והתשתיות המאפשרות הפיכת רעיון לתהליך קונקרטי של יצירה: תל אביב ובהיקפים קטנים יותר חיפה והרצליה. (הֶיקֵש) לספק שירותי חקלאות-לווין (Precision Agriculture) על פי דרישה זו דוגמה לנגישות טכנולוגית שפותחה תוך ליווי ותמיכה של הסטרטאפ.
כאוס
כאשר מוציאים אינדיבידואל אחד מתוך הכאוס, גם הצדק נעלם
אֱדוֹם
“מתה אנכי”. החזקתי בתיק הצד שלה. באותו רגע החלטתי לאסוף כל צליל שיש בעולם כדי להכניס לחייה ביום חופתה.
המשך קריאת הפוסט “אֱדוֹם”רבדים של אינטימיות
ובכל צעד שלה זכיתי באותו אושר של הקיום שלנו יחד עד תחילת הקיץ, וממנו את העצב שבו שוב הייתי המקור לכעס המתלהם שלה. עצי זית מן הממלכה הדרומית משונעים על העגלה, נקראים לנטיעה מסביב לבור, פה בעיר-לוד, בור פגרי האנשים, בור-הבגידה.
המשך קריאת הפוסט “רבדים של אינטימיות”חָזוּת הַכֹּל
קשה לי לבכות
היא קרעה את הלב שלי
אז אני רואה נשים באבק החולות
“תפתחי את הפה”
“תפתחי את הפה”
וחושפת את השיניים
“כן אלה הן אותן השיניים, שיניי הארנב”
“והחיוך, הוא אכן אותו החיוך”
מניד את ראשי בחיוב, שוב ושוב
“יפיפייה שלי, אחותי”
היא מביטה בי
“כל כך היית חסרה לי”
לפתע מכה הרגשתי בגופי
היא מחבקת אותי
אני נעמד במקום, עיניי פקוחות לרווחה
אף פעם לא תיארתי לעצמי. זה לא היה חלק מהקיום שלי ולא חלק ממערכת הכוכבים שלי
שמישהו יעשה דבר כזה בשבילי, יעניק לי את הדבר שבלעדיו חיי היו על שפת התהום,
תהום ללא סוף, ללא התחלה, ללא אהבה,
לבסוף עוטף אותה עוצם את עיניי
מגן עליה מקורו של הלילה
המכרסמת
שאון הברקים
שאון הברקים
הם קרובים
הלילה מכסה את ליבי
תראו!, לעצמי.
השמים נקרעים לרצועות
האופק כבר דם.
והירח…
זכרונו
מוביל אותי אלייך
לגרמניה
המלאכים ממלאים את הארץ