הגדר לא נִמְצְאָה, ולא כביש, אלה רק גבעות קורנות, מרבצים של אבנים פשוטות שאין צורך לְסַגֵּל, להניע את גלגלי הישועה, כיצד הרגליים מרגישות, אנוכי עומד לִפְנֵי
מעבר למגרש-המשחקים ישנה סכנה מרחבית בדמות של ירידה תלולה, וכביש עליו נעים גלגלים. זהו לא הרעש של המנוע ולא החיכוך של המתכת באוויר ושל הגומי באספלט, זה הרעש של הסכנה לִפְנֵי
ציבור העובדים, קהל המאמינים ומרבצים של אבנים פשוטות.
המבצע בעזה, שם ממש תנכ"י, שומר החומות, אזרחים שומרי חוק, שרואים בתורה נחלה ומוכנים לספוג הפגזות, לא לשם פתרון מדיני אלא כדי לגרום לשינוי.
אתם יודעים מה אני רואה מהעיר לוד? איך פעילים פוליטיים שלא מלוד מייצרים כותרות רעיוניות של שני עמים שחיים בשלום ומשלבים את לוד בכותרות, כותרות שאני שומע לראשונה כמו שר משטרה מוסלמי כאשר אנשי ליכוד מהעיר היו מוכנים לראות עוד לפני הכותרות… אפילו שר תרבות היה נשמע להם מתקבל על הדעת.
וכמובן שאפשר למצוא את אלה שיענו את התשובות המתקבלות על הדעת של השיח הנוכחי, אבל תחושת הנוכחות של שכנים שמדברים אחד עם השני, עושים עסקים ביחד, תלויים אחד בשני, מחלקים פרחים אחד לשני בתחנת האוטובוס בדרך לעבודה, הוא מצב קיים.
מכניקת הקוונטים מערערת את האופן שבו אנחנו מכילים תופעות בטבע. האנשה למשל היא הישג מסוג זה, של ההכלה, אך יש בכך פרדוקס:
אדם שמניח צורות על כוכבי הלילה ומשייך אותם לקבוצות מזל. 12 קבוצות ל-12 חודשים. ישנם מעל 12 מדינות, ובכל מדינה ישנן מעל 2 קבוצות, ובכל קבוצה ישנם מעל 2 תרבויות, ובכל תת-תרבות, מעל לבן-אדם אחד, ובכל אדם אחד ישנו רצף אינסופי של אפשרויות בחירה,
ואותו אדם אחד עם אותו רצף אינסופי של אפשרויות בחירה, בוחר לומר לאדם אחר שהוא חי בעיירה, עם חינוך-עיירתי.
כאן החינוך לא יכול להיכלל באותן 12 קבוצות מזל כי אי-אפשר להתחשב ב-12 קבוצות המזל כאשר הוא מתמודד עם מה שנתפס כבירוקרטיה שלכאורה ניצבת במפתן של חופש הבחירה שלו, בכלכלה שמבוססת למעשה על אוויר;
ובכל צעד שלה זכיתי באותו אושר של הקיום שלנו יחד עד תחילת הקיץ, וממנו את העצב שבו שוב הייתי המקור לכעס המתלהם שלה. עצי זית מן הממלכה הדרומית משונעים על העגלה, נקראים לנטיעה מסביב לבור, פה בעיר-לוד, בור פגרי האנשים, בור-הבגידה.