פרק א' – לנסח חיים של אדם
ביום שישי בסביבות השעה שלוש לפנות ערב, במצפה רמון ראיתי ילדה קטנה שאכלה גלידה בדרך מאוד מסוימת, ואבא שלה אכל גם כן גלידה, באותה הצורה, בטח אפילו באותו הטעם, וניל. שניהם הולכים באותו הקצב, זאת מאחרי זה, ואוכלים באותו הקצב, ללא שאוחזים זה בידה של בִּתּוֹ. הוא, לא מהר מידי, והיא, משתרכת אחריו. שומרים על אותו מרחק, היא עם צעדי-הפילון הקטנים שלה, והוא בשלו. כל אחד מהם ממוקד באכילת הגלידה מאיזו גלידריה שגרתית, או ממקדונלדס ששם מאחור. הוויב הזה שאני לא יודע להסביר אותו כעת, זה היה דומה, הם כאילו מסונכרנים בדרכים לא שגרתיות, ברשת תנאים שמצאה לה קבוע, והיא כזאת קוביית-לגו בגודל של לא יותר מתשעים ושש סנטימטרים, והוא חי בסיפור שלו, וזה סיפור שיש בו גם קסם, שבו ילדת קסם נכנסה לעולם של אבא מלא קסם. אבהות מתוקה (ומגינה) נמצאת בכל שכבות החברה הישראלית, זה בטוח. אז אם אנסה לנסח את החיים שלה, אומר שלפעמים אתה יכול לראות, איזה אופי שהיא תתלכד סביבו בתוך מסע הגדילה האישי שלה. מה שאני לא יודע, ולא אדע, עם אילו חוויות היא תצטרך להתמודד, שמתוך אלפי המשאלות אחת מבקש אני, שתעבור אותן בשלום. -סיפור ראשון. חג שמח.
קרדיטים
- Photo: Crop father painting daughters face with white paint by Tatiana Syrikova @Pexels.
- Photo: Father Holding Hands and Walking with his Daughter by zheng liang @Pexels.
