כמה דקות לפני
כמה דקות לפני שנכנסתי לתור הייתי בשורה של השוקולדות, וראיתי אדם שמנסה לבחור בין השוקולדות של עלית, ומולי יש את השוקולד הזה מסקנדינביה שהתחילו לייבא, שהייתי מתענג עליו שם בסקנדינביה, אחרי טיול בהרים. אז יש לי תחושות מאוד טובות לגבי השוקולד הזה :), הוא אמר לי "מה אתה עובד בחברה שלהם" וגם אמר לי שאני לא צריך לפרסם אותם. הוא פשוט התגונן. אמרתי לו שאני פשוט נחמד.
האם יאמר זאת גם לנכדים שלו?
כמה שבועות לפני
בדרך מהסופרמרקט אמרתי לאדם זר "שלום", אבי, שאל אותי למה אני אומר לו שלום, שאני לא מכיר אותו, מילא זה מישהו שאני מכיר בשכונה. כך גם אימי. כך גם חבר. בימים אחרים. אמרתי לו במורת רוח שרק בישראל אסור להגיד שלום לזרים.
כמה שבועות לפני + כמה שעות
עובדת קופה "ירדה עלי" כי אמרתי לה שכל ישראל חברים ושתעביר את אותה אישה דתייה שהיה לה מעל 10 מוצרים, 12 מוצרים, היא זרקה אלי את המשפט "אתה אל תתערב". אחרי שאני סיימתי עם התשלום בקשתי להפנות את צומת ליבה על מי היא כועסת, רציתי באמת ללמד אותה, היא זרקה אלי מילה שהזכיר בי כאב מהעבר, ברגע ששמה לב שאני פשוט הולך
עורכי דין מוושינגטון יכאבו מאוד אם תופנה למישהו מהם המילה N.
היא לא השתמשה במילה הזאת, זה גם לא היה משפיע עלי.
השתמשתי במילים הנכונות, בזמן הלא נכון, בזמן קצר מידי, או עם הבן אדם הלא נכון, הייתכן? מלבד הרמז שבשתיקה היא לא הפנתה את הכעס על הלקוחה, שבכוחה להתלונן, בשום צורה אחרת.
האם תנסה "לגנוב אנרגיה" גם מהילדים שלה או תפעל כך גם עם נער?
בקופה
ישנה שכונה ירושלמית של ממש בעיר לוד, חדשה, מכל מיני מגזרים, ניתן להבחין בשטריימלים וטרמינל חדש שנבנה לנסיעות ישירות לירושלים ובני ברק עם הבטחה לתחלופה כל כמה דק.
ובסופרמרקט הרגיל במרכז העיר, הייתה קבוצת בנות משם שהייתה במעבר הכניסה שצמוד לקופה מספר 1 עם העשרה מוצרים. ויש תור, והוא מתקדם בַּלָּאט, ואני הגעתי איפשהו לאמצע כי המתנתי כמו כולם.
אחת מהבנות צהלה בקול גדול, וזאת שכבר החלה להעביר את המוצרים בקופה צעקה לעברן מעבר לחוצץ "מה קורה פה", מה אתן צועקות, אתן בנות, ובנות לא צריכות לצעוק, – זה היה בנימה ביקורתית, בקול, ובמרווחים. דיברה אלינו, דיברה אליהן.
האם תאמר זאת אם זאת תהיה הנכדה שלה, מול הקהל הרחב?
בין לבין, אישה אחרת הצטרפה לביקורת, ואז אדם אחר עובד בסופר ששאל אותן או את כל הסובבים אם הן לוקחות כדורים.
האם ניתן להבחין במכנה משותף?
על תרבות
האם למושג עדר-אדם יש ערך חיובי ושלילי? האם השימוש בו בהקשרים כלכליים כמו "Bear/Bull market" חף מפשע? אתחיל עם זה שאם נעלה את מושג הפופולריות, מקבלי החלטות עם אג'נדה כלכלית של טוב ורע, הרי הסכמנו בפוסט אחר שמדובר ברגשות, מניעים את רעיון הקבוצה גם בתחום חוסר ההיגיון. מי שלומד כלכלה, פרסום, אומנות מודע לזה כבר.
האם יעשו כך לילדים שלהם? לשכנים שלהם?
ב-2018 בחסות חופש הביטוי, תחת יסודות "הדמוקרטיה", אזרחים מונעו, או לכל הפחות עוכבו עד כדי עייפות, להשקיע במטבעות קריפטוגרפיים. רצף של אותיות ומספרים ששנים רבות הוגדר בכלל כמשחק, לכמה אנשים נשאר האומץ להשקיע?
מאחרי הצג, החברה יכולה להסתיר את הרגשות שלה. כשהקירות שקופים, ניתן להבחין בפחד, שבו לאנשים שנקשרו לערכים כלכליים כספקים שמאבטחים את מצבורי הזהב, יהיה את החופש הדמוקרטי להניע את גלגלי הכלכלה שלהם בלעדיהם: איזו חוסר וודאות עמוקה. גם שהיא חסרת היגיון.
ההגיוני שאם החברה הישראלית תעשה יותר כסף, אז הם יכולים לאסוף את החלק היחסי שמפרגן להם בצורה הנהדרת ביותר ע"פ ההסכמים?
בכל אופן המטרה זה להראות איך אנשים הוגדרו שוב לתוך קבוצה בגלל פחד, כשהיה להם את ההזדמנות הפופולרית ביותר לקפוץ, השירות הדמוקרטי לא ניתן לאזרחים.
אז עכשיו אני מכיר אנשים שהמושג ביטקוין כבר נקשר למושג השוק השחור ופשע – בתפיסה. ולחזור שוב לתחושה שהם לא יכולים לזוז, אכזבה – בתפיסה.
הטמיעו בהם "אנרגיה". שלילית. מעכבת.
זה נשמע כאילו לקבוצה אין זכות בחירה, מה דעתך?
טיפה נחזור
בשונה מדמות הגמד, בצד השלילי שלו כגנב אנרגיה, כל השאר בדוגמאות שהבאתי מדברים במשקל הזה של האֵבֶל, משקל מורגש, צליל ימי הזיכרון של אל מלא רחמים, ותוסיפו לזה בדידות או שהם לא מוקפים באנשים שביכולתם לאהוב, במגע רך. המשפט עם הנכדים שהעלתי קודם, לא הכנסתי אותו סתם.
זה לא מדע מדויק. אני פשוט חש את המשקל.
בשונה, זאת "שירדה-עלי", אצלה זה שקול לבדידות הנובעת מתחרות. בדידות כי אני לומד לסיים את ההסכם איתה, כי.. פשוט אני נושא כל כך הרבה אחריות.
אפשר אולי אפילו להסתכל על אלה שלא סיפקו את השירות הדמוקרטי כגנבי אנרגיה.
המטרה כאן היא לא להעמיד למשפט, בגלל שהמערכת הבנקאית סולידית בהשקעות שלה, הם לא נושאי האחריות אם מספר מצומצם של מקבלי החלטות בתוכה החליטו לסיים את השירות הדמוקרטי ללקוחות שלהם באמצעות עייפות.
תחושה של חוסר וודאות, בדרמה כלכלית שמוגבלת למה שיש עכשיו, שהלב יכול להיגמל ממנה, באמצעות מוסדות אלטרנטיביים כמו שיש במדינות מתפתחות, שהמדינה יכולה לפתוח להם את הדלת, לדרוש זאת. לא באמצעות משא ומתן, באמצעות איזון, ואם ישאלו למה? אז תאמרו "מתוך חשיבה לטווח ארוך", "כי זה מהבלוג אמר".
בחזרה לקהילה
בחברה הישראלית התמקדות בערכים כלכליים, בתחרות וזרות כגורם מאחד, "אם לא תעזור לעצמך אף אחד לא יעזור לך", "שזו המציאות", מנשל את מה שמדינות מאוד עשירות בעולם, כחברה, לעולם לא יוותרו עליו, ערכים של קהילה, משפחה, של כסף אמיתי, של אנרגיה כלכלית של משמעות אנושית. אנחנו במלחמה ו- "המציאות" היא שהנישול מצער.
אני ראיתי מה קרה לקהילה שגדלתי בה, נגמר הכסף, נשארים המחויבויות הלא כלכליות, ותרומות לבית הכנסת בימי שבת וחג. השאלה כמה זמן הספינה תחזיק מעמד כאשר חבר שלי מספר לי שהילדים שלו יצטרכו לשלם את המשכנתה שהוא לקח. 2008. אם היא תחזיק מעמד, זה יותר מידי סלט על הגבול.
שכונות "ריקות"
אותה שכונה חרדית, חבר חרדי הצטער ששאר השכונות בלוד מתרוקנות מחרדים כדי לגור שם, כי אין מי שיתמוך בשכונות שנותרו "ריקות".
אני מרגיש שמשקיעים בכבישים חדשים, ובקהילות שנכנסו למשא ומתן עם השלטון המקומי, 2.
טיפּשוּת
אנשי תקשורת יקראו את הדברים האלה, אם מעולם התקשורת, אם ממשרדי התקשורת השונים ויחגגו על זה ויתנו כותרות, יחגגו על הפופולריות, בלי לתת לי ולאחרים קרדיט, כהרגלם… ושוב החברה הישראלית, כך יתברר, תיכנס למחבוא ולא תתמודד, או תתמודד לאט מאוד. בלי שיח, שהמומחים ידברו במקומם.
מתבהר שאצל יותר אנשים המילה "תקשורת-ישראלית" מתחרזת עם המילה "אג'נדה", יותר מאשר עם המילה "דמוקרטיה חופשית".
ומכאן אלי
העניין הוא שבשלב זה תמיד אתקל בה, בזה, בדמות של "גנב האנרגיה" אצל אדם אחר, כי אנשים צריכים לשאת כאב, כולל אני עצמי, וזאת עובדה נוספת שלא אוכל להתחמק איתה מלבד בחמלה, חחח כאילו אין משהו אחר, זו ההתנסות האנושית, זו החבילה האנושית.
האם חמלה אומרת שלעולם להביא את הצד החיובי של כל מקרה שמשתקף בפניי? להניח? להיות מעורב-less?
יש ספקולציות בסיפורים שהבאתי, הנחות, וסיפרתי רק חלק מן הדברים, אני גם מודע לזה שיש את עניין נקודות המבט, כי גם אם אסתכל על כל הסרטים הדוקומנטריים שמנסים לטפל בנושא, תמיד יהיה שם פער, כי זה שאני רואה אותו, שומע אותו, תמיד אני מתרגם אותו ע"פ תפיסת עולמי וזאת אחרי שרשרת של סינונים שהיוצרים "יצרו".
תרגיל, ממך והלאה
יש כל מיני שיטות לחמלה, בגלל שאני אולי יותר רגיל למושגים מהמזרח אז זה פועל עלי בצורה קלה יותר: הרעיון של גלגול נשמות ואינסוף, אם תחשבו עליהם, אומר גם שכל אדם שאתם רואים באיזשהו שלב היה אימא שלכם, שסיפקה לך את כל צרכיך, ואפילו מעבר לחיים שלה. עם הידיעה הזאת כמה זה קל לראות את דלת הסליחה. למי שמאמין ברוח האוניברסלית יכול לחבר את הזיכרונות ליצירה, את המהות של התרגיל לשטף החיים, להטעין אנשים במושג הטוב, ולמי שלא – אני כן יכול לומר לכם שמי שעבר מצבים קשים מאוד וגילה משמעות, אומר שחווה התגלות בעצמו, לאו באלוהים, יכול/ה לספר לכם שהדבר הבסיסי ביותר בחיי הנפש הוא הטוב – אני לא יודע כרגע להסביר את זה מלבד להביא לכם עדויות.
הערה – אימי אמרה לי שאלוהים יעניש את החמאס, אני השבתי לה שגם הם מאמינים באותו האלוהים, והם עשו את זה לטענתם בשם האלוהים. זה קצת קשה לומר זאת לאימא. מי אמר שאמונה זה דבר שקל לחיות אותו? שחמלה זה קל לעשות אותה?
אז כשהסתכלתי על המושג עצמו, רק על המושג, ברגע, בתוך מספר שניות, חוויתי "שקט".
בהצלחה
