ללא השביעי לאוקטובר איך הייתה מופיעה תקומתנו? ללא הזִקְנָה איך הפעוטים שבאו לעולמנו ביום שאחריו היו מצייצים בבכי על אשר אירע? ללא שהיינו פוקחים את עינינו, איך שהיינו מתבגרים? וככל שאנחנו מתבגרים, בעל כורחנו אנחנו אוספים את הסבל, זה שלנו, מתוך התחינה שתהיה מועדת להתמוססות, ואם זו מתקיימת אז גם נסבלת, ואת הסבל של אלה שנמצאים סביבנו. מי שעוד לא הבין, זה ממש מעבר לכוחנו, ובכמיהתנו מבקשים להתאחד עם אותם אלה ששותפים עתה לסבלנו, מעתה אהובנו. אנחנו אוספים כמו אולי רכיבי פאזל שלעולם לא ימצאו את החיבור, אולי מתרוקנים סביב אותה השאלה. אנשים שנאספים לתוך ידיעה שאנחנו בסך הכל אוסף של עצמות, יש שיראו בהם הרכב כימי של מלחי סידן‑פוספט וקולגן, אך בבדידותם, כחלקי פאזל לא שלמים, זה תמיד מעבר לאלה, שבאיזה אירוע שהוא גדול מהבינה, מעניקה לנו את האפשרות לחיים. זהו קסם בחוסר-ידיעה. אבל מה הם החיים באמת? זו לא שאלה פילוסופית שמופיעה כאשר הזִקְנָה מתבררת בשיא הדרה. ככל שאנחנו גדלים אנחנו מבינים שמשקל האושר קטן מזה של הסבל, אם ובתנאי ונתעקש לשים אותם על אותו ציר הצדק-ואוחזת-החרב שתמיד הייתה ותמיד תתקיים, לעולמים בַּאמֶת ותמיד עושה דברו. אם הסבל הוא קצר מועד, כך גם החיים. אילו ידעתי לאהוב, הייתי אוחז בה ולעולם לא עוזב, כי מה אני בלעדיה? גוף של עצמות שמועדות לסבל, אך אם היא תבקש שאאחוז בחרב, אעשה את דברה, כי הצדק עימה. להם יש את האלוהים שלהם, לי יש את שלי. הכסף לא שווה דבר אם הוא לא נועד כדי לעזור לזולת כדי להפחית את אותו דבר שלעולם לא יעזוב, לעזור לו להתמוסס על אותם גלים שנקראים ״צחוקם של ילדים״.
קרדיטים
- Video: Dune: Part Two Soundtrack | Kiss the Ring – Hans Zimmer | WaterTower @YouTube.
