החיים פחות היא. זו מתמטיקה די פשוטה שהסיכום שלה זה חוסר. פחות מהכלום, מינוס. מינוס בלי מִסְפָּר. אני אדם בלי מספר. אין מֵעֵבֶר ללא-מספר הזה חיים נוספים, אין מספרים נוספים, לא גְּדָלִים שונים של אינסוף, גם אם ננסה לתאר את הבּוֹרְאִים שלנו באין-כלום כדי לנסות ולאחוז בסיבה. אדם ללא אהובה, האדם הזה מהפרק הראשון של הקובץ הראשון, של תקופת דרך-ארץ, בסוף המחצית הראשונה לבריאתו במקום ההוא שנקרא הגַּן, ידע לבטח להתבונן בסיבות של החיים, לכן איך זה שהצליח לחיות בְּגַפּוֹ ועוד לשאת את תחילתו של החטא? התבונן בחוקיות שלהם והבין שעל האדמה להגשים את עצמה: כדי שהטל לא יתנדף ללא סיבה. כדי שהדגה על פני המים תעלה ותשמיע רעש קל, תרשרש ממניע לא ברור. ללא אדמה שתגשים את עצמה, בין צמרות העצים הרוחות לא-ימצאו את רשת המיתרים הנכונה, כדי להפיק את אותו צליל קורא וייחודי בין צמרותם של אלה שגם הם יודעים: של רחבי העלים, של המחתניים, של בעלי הפרחים, של חשופי הזרע. עולם קמל בעולם של קסם לא ישמיע כל צליל, גם אם תחת השמיים החומר ברשותן. סיבת הסיבות, החוקיות הראשונה שידע עליה, בחן אותה, ואז הבין את זאת הנסתרת מפניו, את זה שהיה חסר לו בחיים עצמם. מתאווה אני לאהבה וכאביה שאותן הוא ידע, ולמענן חרש את האדמה, הזריע קריופסיס, המתין, טיפח, קָצַר, השתמש באבן גרנית כדי לטחון, ובאותם המים, התסיס, לש, המתין, כיסה באדמה חמה, והגיש. היום בקניון של רמלה מישהו שאל אותי מי יפה יותר, זאת שנפשי כמהה לה, או…. חשבתי לרגע. לא ידעתי מה לענות. אין כאן שאלה. אף פעם לא הייתה שאלה. זו התופעה של היא. אמרתי לו שאני לא רוצה לבחור. כי שק-תפוחי האדמה הזה, כוכב-החיים שנפל לחיי, הוא הסיבה למה הגלים קרירים על רגליי החשופות, למה העלים נושרים, למה הפירות מתוקים כל כך, למה כאשר אנחנו מאבדים ילדים, המלאכים בוכים, למה תובנת החיים שלה גדולה מכל הגיון שאני אמצא מעבר לסיבת הסיבות, היא מחברת את הכל בקולה שלה. החיים פלוס היא: המתמטיקה של התקווה. איזה מוזר זה שכמה פשוט זה לייצר נוסחאות של אובדן ותקווה שכל החלומות שלנו נשענים עליהן. מַטְבֵּעַ.
- קריופסיס (דגן, זרע) – caryopsis
קרדיטים
- Photo Of Women Riding Surfboard by Max Ravier @Pexels.
- Photo: A Surfer Underwater by Max Ravier @Pexels.
