כוחה של דּוֹדָה

בימיהם הקיפו את הילד וזה אינו שם-לב לקיומם, אולי תמיד ראה בהם יְשָׁנִים, בני-ברית ישנים. האידָנָא כעת מחזיקים בֶּעָלֶה-הנידף, שזה צץ ושמח, וההוא שָׂשׂ להחזיק בו ביום מן הַיָּמִים, לומר “חיי היו מלאים כחייהם, ושל זה שיבוא”. אז אוסיף פנינים לדמותם, מן היַמים הרבים שהיא סיפרה לי עליהם, כך נאמר.

קרדיטים

  1. Photo by Brett Jordan @pexels.

צוהר וקול בדצמבר

  • הילד הזה לא הכיר את יוסטון והילד הזה הוא אני. זרחו להם שם מיני כפתורים-מכניים תחת הַכֶּסֶת (-שמיכת-הפוך). מוגף בהוריו שֶׁיְּשֵׁנִים את שנת-חורפם; שני דובי-עיר שעליהם הסתמך ושאליהם הִשְׁכִּים, וביום-הבוקר אותם יעיר. הקול הזה בשמונה לדצמבר, 2024, של רכב שחולף על כביש מספר 40, בשעה שתיים שאחרי חצות, כְּהֶבֶל-בָּקִיעַ, מסייע לי לעצום את עיניי. ילד שלי, תאחז בידי, אתה בטוח עכשיו.
B&W painting of a space child reaching a letter
  • גוללתי את מבטי אל הטיולון שבשתי-ידי אני אוחז. שָׁם, תינוקת-מלאך פוקחת עיניים, פתיתת-שלג נהדרת שמביטה אֵלַי, אל שמש-זריחתה שמשתקפת בעיניה התכולות, שבכוחה לראות, קוראת לי להבחין בה: “תינוקת שלי, התעוררת?”. כמה שעות אחרי מצאתי בזכרוני שזה אותו טיולון שהורי אחזו בי בתוכו. בליל שלוש-עשרה לדצמבר 2024.

 

  • עם הזמן הכפתורים הפכו לפוזיטיבים, פערים, יופי שמגיח מסבלנות. תרגיל: אני מוצא את הקשר הדק שהוא כשערה, בין הקסם שלי לחלל, ולאהבה שלי לצילום. מה הוא זה ששלכן-ם?

 

NASA's Sally K. Ride tries on her astronaut helmet facing the camera

קרדיטים

  1. Illustration by Cai Dongdong | 愚木混株 @Pixabay.
  2. Photo: Sally K. Ride astronaut, NASA Johnson Space Center, Texas USA @rawpixel.