בשנת עשרת אלפים תשעים ושמונה למניינם, מצאתי טביעת רגל של אישה בעשור השלישי לחייה. אחד הזיכרונות הראשונים שלי היה זה שהוריי שהחזיקו בשתי ידיי, מביטים אלי מאחור, אוחז בתגלית הארכיאולוגית הראשונה בחיי. מאז אותו יום הוקסמתי מהחיים של פעם, של אלה שהיו, של אלה שכתבו אחד לשני בשפה של מרחקים וקראו למקומות שהם שוכנים בהם בשמות כמו "בית".
אני מדמיין אותם בכלים המיושנים הללו שנושאים אותם ממקום למקום, ממקום לבית, מבית למקום. מעניין אם כאשר פסעה כאן, פסעה למקום שראתה בו "בית". והאם הוא זכה לשאת אותה לאישה.
אנחנו משערים על הקשר, בגלל השירים שכתב, שירים בשפה של מרחקים, שירים על מקום, שירים עליה, ובקרבת מקום, לפני "הסערה הגדולה", בקרבת טביעת הרגל, כאן היה מקום מגוריו.
מעטים הם הזיכרונות שנותרו לנו מהאדם-החושב. בהתחשב שהיו חובבי נאומים, ומתחבאים בצללים, כך גם בחרו להם מלכים. אנחנו מחלקים זאת לשתי תקופות תרבות עיקריות: זו בהכוונת הישויות הפנימיות, וזו שאחריה באמצעות מיתוג: זהו ההסבר הנוכחי שלנו כאן לגביהם. בסופה של אותה תקופה התרחשה הסערה הגדולה.
ישנם כאן יסודות למבנים שהתנשאו לגובה, שתוכלו גם אתם לבחון. הייתה לנו דילמה אם לשחזר אותם. לאחר דיון מעמיק החלטנו לבנות כיפה-שקופה שתחתיה שיחזרנו "בית". אחד. בנינו את הסיפור שלהם בין מראות שונים של מיתוג. מסביבו עצי-זית, שגם להם מצאנו עדויות רבות במקום זה, שהנבטנו מה-"כספת", שהוא בית של צללים, שהאדם-החושב בנה לו בצפונה של "כדור-הארץ", תיארו לעצמם שיום אחד יאבדו.
מה קרה לאותו זוג בדיוק היסטורי, ואם בכלל היו לזוג… באדמה שכל הנושאים את צעדיהם עליה נועדו בטבעם להיקלות, היא תעלומה בעניינו. היא התעלומה בעיניי… מרגיש שמכיר אני את טביעת הרגל הזאת על האדמה. לראשונה, את הסיבה למה קוראים לאדם "בית", למה הוא קרא לה "בית". "הסערה הגדולה" הייתה בטח הרבה אחרי זמנם, הוא זכה לראות את עיניה, היא שטִבְּעָה את מקומה כאן, חיבר למענה את השירים שנועדו לליבה, זכו בילדים משלהם שהאחרונים גם הם הביטו אחור, [האדם הבוכה].
קרדיטים
- Video: Jacob and the Stone Cinematic Cover by Emile Mosseri @YouTube.