חנינה. ביחד עם חוזה המדינה.

23:46

הבעיה המרכזית במערכת בישראל, חוט שמחבר את כל המשרדים השונים שדרכו המשרדים גם משוחחים: הם מעוניינים בממוצעים, באדם ממוצע. אם תקראו את החוזה שבין הממשל לאזרחים שחתמו עליה מנהיגי היישוב, מגילת העצמאות, אתם יכולים לראות פערים תהומיים בין ״המסגרת הפילוסופית״, לעובדות בשטח, ויש לי הרגשה שזה קשור לרעיון שהשתרש לפחות בעשרים השנים האחרונות מכל מיני סיבות ברורות ושלא ברורות לי, של האדם הוא רע ביסודו. לא קשור מאיזו דת את.ה הקורא.ת אתם משייכים את עצמכם אליו. למעשה המשרדים בשטח חותרים תחת החוזה הזה. החוזה שמבטיח את הזכות שהממשל קיבל פה מהאזרחים, ולא הפוך. אני לא מאשים אף אחד מהאנשים, אני די בטוח שהם פשוט התעייפו. עכשיו, גוף רביעי, שיוודא שקיפות, ולא אחר, שאתם תקבעו מהו, האזרחים, הוא זה שיוודא שיש תוקף לחוזה הזה. ומה שיקרה במערכת שקופה יותר, שהיא לגמרי גם התפתחות טכנולוגית, המעטים נלחמים בה מאחורי הקלעים, בצורה זו או אחרת, אנשים מסוימים יצטרכו לברוח מהמדינה שבחרה לממש את החוזה. (מתוך תפיסה של אחדות) זה עלול לקרות מהר יותר כאשר ״הימין הרגיל״ יבין, ״שהשמאל הרגיל״ יוצא לרחובות לא כי הוא יודע בדיוק מה הסבל האישי שלו, כי הוא ״מבולבל״, כי המערכת מנוונת… פוליטיקה שטחית לא אמורה להפריע בצורה כזאת עמוקה על החיים של האנשים. נכון, אני בטוח שמי שנמצא במערכת למד באוניברסיטה, ובא מתוך כוונה טובה אם לעצמו ומשפחתו או אם לאחרים, אותו אחד יודע שאין לו גמישות כאשר הוא צריך לספק תשובות על האנושיות, על האזרחות, מגילת זכויות אדם וכדומה, כי המערכת מקולקלת מיסודה. אלפי הסברים קיימים, החברה הישראלית מתנוונת, מספיק אפילו לראות את האנשים בנצרת, או לשמוע על הפוטנציאל של העם הפרסי, או לראות איך ילדים במדינות מתפתחות מדברים אנגלית ברמה שלי ויותר. נכון שזה נשמע לא רגיל? מי שאין לו תחושות כלפי מה שאני כותב, אולי מבחינתו אין דבר כזה משמעויות, מלבד הביטחון הארצי שלו, הקיום שלו, בקיצור -אולי ילד שממשיך להכות אחרים ולא התפתח, להבין שלילדים אחרים יש חלומות, כאבים, אנשים שתלויים בו, שאנחנו קהילה אחת שמה שמחברת אותנו זה לזו, זו לזה, זה לזה, זו לזו, זו החמלה. עד לשלב זה בזבזתי את הזמן שלי כי לא ידעתי להגיד ״לא״ למערכת, ויותר מזה ״לא״ לגנבי אנרגיה. אני כרגע לא יעשה עם זה שום דבר, אני כן אומר, שכאשר תגיע מערכת שקופה, עם גוף רביעי שמוודא שקיפות ומאזן את כל האחרות, עם דיונים שפתוחים לציבור, יש לי בקשה אחת: תתנו את ההזדמנות לאנשים להגיד לכם ״טעינו״, ותעניקו להם: חנינה. גם אם המערכת אינה העניקה חנינה לאנשים שאותם אני אוהב יותר מכל. הם ינסו לחפש חולשות ולפגוע, העניין הוא שזה לא אני האדם, התשתית הטכנולוגית, הגילויים השונים בחלל, חברות עשירות מאוד שלקחו את הכל ופיתחו כלים על בסיס אותה טכנולוגיה השיתופית הזאת, היא זאת שמביעה את הרעיונות הללו. זה קורה בין אם אני אומר את זה או לא, ועדיף לכולנו שזה יקרה מתוך מודעות ושיתוף פעולה. ובישראל: ביחד עם חוזה המדינה.

פגשתי אותה בלילה, ואז את היהדות שלנו

פגשתי אותה בלילה

ואז שאלתי אותה: ואיך גילת על ישראל?
היא: בבית הספר קראו לי יהודייה מסריחה
כך גילתה על היהדות שלה, שוחחה עם אימה וכך עלתה לישראל

ואז הבנתי, שהיהדות שהייתה כה מרוחקת מהעולם שלי, של אלה שהם סביי וסבותיי, מהמעטפת שלהם, זה שניתן לראותה במפות העתיקות של רומא העתיקה, נושאת עימה את השנאה ליהודים. את האנטישמיות. כאשר שרפו את המסכתות, תרומות, טהרות, בכורות, נזיקין, קרעו מעל פניהם וילדיהם את הכּתוּבּות כאילו אין אלוהים, סיפרו שערבבו את המצות בדם, בדם של ילדים, כפי שהשלטון הרומאי האשים את הדת החדשה שפרצה לה לעולם. לקחו להם את האדמות, את השורשים, באמצעות אותו חוק. אבל היהודים הללו לא נועדו להילחם, אז זה נשאר בחומר האפל במעבה הקירות שאני נכנסתי אליהם כאשר חלפתי על פני אותן קירות ברחוב אלנבי, באוניברסיטת תל-אביב, בקיבוצים אשר בדרום, באולם בית המשפט ברמלה כאשר ראיתי איך מוסדות כלכליים כפו דברים על אזרחים שהם אפילו לא ביקשו, החתימו אותם על מסמכים שהמוסדות לא מצאו דרך אחרת מאשר זאת כדי לצאת מהבְּרוֹךְ, הקירות נבנו על בסיס הרעיון הארכיטקטוני של מצבות אשר נותצו, הזיכרון פג, תרבות כמעט שאבדה לתוך דפי ההיסטוריה של ילדים בעולם מקביל שיִתְוַדְּעוּ לה כאשר ישיגו להם את מושג השלום הפנימי. הקירות של היישוב היהודי, ואז מדינת ישראל, מספרת סיפור אחר לגמרי מזה של אלה שחוו את החומות שהקיפו את הבית היחיד שלנו. אולי זה מה שמחבר אותי אלכם, בית-האלוהים. אולי זאת הגאולה הנכונה, "לנתץ" את הסיפור שלא שייך לנו, זה של השנאה, כפי שאב-האומה עשה, כדי לראות כמה שהקירות חלולים הן, או במילים אחרות לראות את החלל שבנינו.

החומר הבלתי-נראה למכשירים שהמצאנו מרכיב 95% מהיקום, וזו התהייה שלי.

עכשיו לנושא הבא:

ישנה בקשה יהודית אחת שכולם אומרים אותה, שהיא מאוד משמעותית באותה יהדות שלנו. שהקדוש ברוך הוא לעולם לא יוכל לקיים אותה, הוא יכול להגשים את כל משאלות ליבכם מלבד זאת: האם אתם יכולים להעלות בזיכרונכם איזו ברכה היא כזב? ״שלא תדעו עוד צער״. אני מניח שהברכה הזאת מדברת על האושר שיבוא, ועל אחדות קהילתית. אחדות קהילתית בין הקירות שנשברה לי מבחינתי, אך אני אוחז למענכם עוד ברסיסים שלה.

 

קרדיטים

  1. Video: Hans Zimmer – Time (Inception – Live in Prague) @YouTube.

שתי במות למשילות

מראש אומר: שוב, אני לא חושב שמה שאני מחבר או אומר הנה האמת. אני אפילו מסתכל אחורה בדברים שהגיתי בהם ורואה אותם ״שונים״, או עם "חורים", או רק משמשים פיסה מהמציאות.

למי שבוחר לנסוע ברכב לשממה הדרומית מבין שזו השממה היפה, ולמי שנוסע לרמת הגולן יכול להבין שזו הגרסה הישראלית לשממה הסקנדינבית, אילו מקומות יפים שאנחנו חופשיים לנוע בהן 🫠, אילו רק הייתי מרגיש את החופש גם לגור בהן. הבאתי את האזורים הללו כי הן משמשות רקע-הבמה לשני שׂיח-ים שונים בנושא המשילות: זה שלי אתכם, וזה של הקהל המיועד. הנושא הוא ברור -מי מכפיף את החוק, ו… החוק שווה לכולם. אבל למי שיש את כרטיס הכניסה לבמה המרכזית של השיח-הַמְקֻדָּד יודע שהכוונה במשילות היא מספרת על פחד גדול יותר. עכשיו, כרטיס הכניסה הזה מיועד למי שמכיר את השפה הישראלית על בורייה, ובתנאי שהוא יודע איך מתנהלים דיונים במערכת בתי-המשפט. בשני, האמת אינה התמה המרכזית, אלא אותה חובת ההוכחה באמצעות… אני פשוט לא זוכר את המילה המדויקת, באמצעות התפלפלות/תמרון בשפה. מה הכוונה: איך אתה מציג את העובדות, את האמת. עכשיו, זה דיון מאוד עמוק למי שמתעסק בזה, שלא ניתן להתחמק ממנו: גם אם זו מערכת משפט עברית, או ישראלית של ימנו, או כל אחת אחרת כאשר המשפט הוא ״אמת״, כלומר מתוך הבסיס להבין. אני לא באמת יודע מה קורה שם, כי אין לי מכרים מתוך מערכת בתי-המשפט (העליון) שירמזו לי לפחות מה קורה, אני כן יודע שכרטיס הכניסה הזה הוא ממשי, בעל ערך חברתי; אדם אחד באותה עיר יבין דבר אחד, אדם שני יבין את הרובד הנוסף של נושא המשילות. לאיזה משילות הם מתכוונים? של הסטטוס קוו שגם מכיל את הדבר הבא: איך שומרים על רמת מחירי הדיור: הדבר הזה הבאתי רק כדרך אגב. הסטטוס קוו שבו התקבלה העובדה שאנשים וויתרו על כל הקשרים החברתיים והכלכליים בארצות המוצא שלהם לטובת יישוב הארץ ואז שאלו אותם בצורה זו או אחרת את השאלה שאז הייתה מאוד הגיונית: האם הכיש אותך נחש. אני מזכיר לכם וזה גם מאוד חשוב לי להזכיר לכם שדרך-הטוב ניתן למצוא בכל מקום, ואנשים שהלבינו את פניי ברבים נמצאים דווקא בסביבה הפיזית הקרובה אלי וטובעים בשקרים של עצמם. ולכן יש כאן צורך במשנה זהירות בנושא שעולה כאן: הגזענות, שהיום היא בעיקר כלכלית-מעמדית. אבל כמו שאמרתי לכם, אני מכיר מעט את השפה העברית, וקצת על בורייה, וכמה שיפה היא העברית, ואומר את הדבר הבא: הנושא הוא לא גזענות, שהוא גם קצר מועד אם אחד למד לומר להתראות, אלא הפחד שלהם שיחדרו אליהם שוב. בגלל שרבים אינם עוסקים בשפה יותר מידי ״התמזל מזלם״ לא לרכוש את הטראומה היהודית השנייה: השואה, הכחדתה של תרבות. ועכשיו גם מלחמת התקומה שבעזרת רוח-הקודש, גם תבוא לסיומה. כאן למי שחסר לה.ו כרטיס הכניסה הזה, ולמי שמדליק נרות ומברך בהן, יש הכוח, או הגישה הבאה: החמלה. החומל יכול לעזור לאלה שנמצאים בטראומה שהחברה הישראלית עוד לא מוכנה להודות שירשה גם מתוך מודעות. כי זה נוגע אפילו ״בזכות של היהודים על הארץ״ בגלל ההתעסקות המיותרת בשפה על בורייה והפיתולים שלה כדי למנוע מאחרים חופש. כי מה לעשות, היהדות או הזיקה לארץ אינה באה בחינם, היא מתבססת על פעולות שנמסרו ביום היווסדה ולאורכה של האומה הקדושה, העתיקה, אומת האבות, איך שתרצו. כאשר מתעסקים יותר מידי בשפה ואפילו משתמשים במילה ״אנושיות״ כדי לגרום לביקורת כדי ״לנצח את האחר״, לאורך זמן ניתן לראות, ככה מגבוה יותר, איך עם כל האמת: קבוצות שלמות מפסידות עַל לא עָוֶול בכפם, כמובן שזה הרבה יותר מורכב מזה, האחדות ביהדות מופיעה משני הצדדים, משתי ממלכות שונות, משני צידי המתרס וכך הלאה. וכך ההזדמנויות של הילדים לפעול. אני מניח שאתם יודעים מה אני חושב שהדרך הנכונה היא: שקיפות. שקיפות כמאזנת את הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, והרשות השופטת, וכתוספת: את זאת המבקרת, אני לא מכיר אנשים שרואים בעיתונות היום ״חופש ה-״. גוף רביעי. עם חוקה. ללא לפחות שתי אלה, אנשים מפסידים בתים גם אם עשו הכל לפי דרישה, ואלה שלא הפסידו חשים בזאת, ואת אלה אני יכול להוכיח לכם. אבל אז אצטרך להיכנס לשיטות מיותרות ואפילו היתולים מיותרים בשפה, כי כאמור אין אמת אחת, מלבד זאת האולטימטיבית, ואני חייב להתחשב בעניין שהפרשנות משתנה לא רק בין תרבות לתרבות, אלא ממש בין עיר לעיר, בין קהילה לקהילה, בין אנשים במקצוע אחד לאחר וכוליי. יש עשיית הטוב. להבין ולשחרר.

נק’ מבט נוספת: אלה שמספרים על כרטיס הכניסה בעצם זה לא כרטיס כניסה, הם בעצם לא מאמינים שישראלים הם חכמים. אני אוסיף ואומר: זה שהם לא מבינים, זה לא אומר שהם לא מרגישים, ולמרות הצער, הסבל ממשיך להתגלגל הלאה.

בעולם שקוף יותר מדברים כך:

קרדיטים

  1. Photo: The Fairy Queen Takes an Airy Drive in a Light Carriage, a Twelve-in-hand, drawn by Thoroughbred Butterflies @The Met.
  2. Photo: World Economic Forum Annual Meeting by World Economic Forum Annual Meeting (CC BY-NC-SA 4.0).

גברים ללא נשים, כמו הספר

לקראת חצות נמל תל אביב ריק מאדם, בדיוק הסתיימה מסיבת סילבסטר (או פרה-סילבסטר) ופרסונות שונות, זוגות זוגות ובקבוצות יצאו, שובל של אור בצבעי סגול וורוד נמשכים עם המוזיקה שהמשיכה להתנגן. הגיע היה הזמן לנסות את מעיל הערב מצמר שאני לובש לראשונה, שמתאים יותר לאזור ירושלים בשיא החורף, או לאזור מוסקבה באזור ספטמבר, מאשר לנמל תל אביב. המִדְבר פשוט נכנס אלינו, וזו כבר עובדה שבעולם של מטה עליה אין כבר עוררין… בעצם אולי יספרו לי שזו מתקפת חייזרים, או היהודים שמשנים את פני העולם באמצעות התמרה של מזג האוויר העולמי. כבר אמרתי לכם שאין לי זמן לשמוע על שדים ורוחות? אין יום שאנשים סביבי לא מכניסים כל מיני צורות של מפלצות כאלו ואחרות. בכל אופן לקראת חצות נמל תל אביב היה ריק מאדם, מלבד אדם אחד שקיפל את הבסטה שלו, סחלב דווקא מתאים לי עכשיו… ריק מאדם, ואני חושב עוד עליה לפעמים. ראינו קבוצה של תושבי-חוץ מהודו או בנגלדש משתעשעים. מי שמכיר את התרבות הזאת יכול גם לשאול את עצמו האם שולחים הם כסף למשפחות אשר שם? שאלתי את עצמי, אך העדפתי להניח לדברים להתרחש גם כי יש דבר ברומו של עולם שאני מדבר ברגע הזה עליו עם חבר שלי. אני פחות או יותר הפסקתי לדבר עליה בפניהם, גם שאנחנו גברים ללא נשים, כמו הספר. בתוך הרכב אמרתי לו שבא לי מכונה שמייבשת בקירור אוכל… כי מי שמכיר את האוכל המיובש הזה שמוכרים בחנויות למסעות יודע שזה ממש לא אוכל של בית, ובמסעות שאני מתכנן לעצמי, בא לי אוכל של בית, עם כל הדברים הטובים בתרבות בת אלפי השנים שנמצאת בצלחת ביתי לפחות פעם בשבוע. אז הרכב הזה, עם אוכל של בית, (באנגלית יותר מכירים את המושג אוכל מנחם) כי יש, כאשר אני אומר לה שעכשיו אני לוקח אותה לרמת הגולן, ואין סיבה שלא. מסופקת או שלא, מהספונטניות או מההקשבה, תצטרף אלי במושב שלידי ותירדם. כל הדרך לצידי, וביחד. מושלם! ככה תיארתי לו, בעצם אמרתי לו ״איזה אושר״. שני גברים ללא נשים שמדמיינים סיפור על האישה האחת, ועל כמה נהיה מאושרים. הוא אמר לי שזה לא רציני, כי נשים היום לא מוכנות למסעות מהסוג הזה, הדבר היחידי שמעניין אותן זה כסף. לא ניסתי לסתור אותו ואמרתי לו שאני אפילו לא מאשים אותן בשום צורה, כי איפה יחיו, בעוני? רק שזה תעתוע, כמה גברים, זוגות עשו את החשבון שגם אם יחסכו במשך 4-6 שנים 5000 ש״ח בכל חודש, לא יורישו לאחריו חוב לילדים שלהם? זה נורא. רק האגו נשאר להם, והאושר של הילדים. מישהו עשה את החשבון הזה, תאמינו לי, מי הטיפש? לחזור לבית ולדעת שאתה מחזיר כסף בהחזר חודשי יחסית נוח, לאנשים שבהזדמנות השנייה אתה יודע שיכרתו לך את הידיים והרגליים, והמורשת נגמרה, ומה שתישאר זו המורשת הישראלית של ימנו. אז מי ממכם חי איזו מציאות? איזה סיפור את או אתה מעדיפים? תקופת חגים שמחה לכולם.

הספר Men Without Women (Murakami).

קרדיטים

  1. Video: Bryan Adams – When You're Gone ft. Melanie C @YouTube.

״גורמי פשיעה״ מערכתיים או פירמידה סגורה מידי, יותר מידי, שייכת מידי, בדמוקרטיה שמספרים לי שהיא שלנו

16:30

גם אם הייתי עושה מאה חמישים שקל לשעה הדבר הכואב הבא עדיין היה ממשיך להתקיים: להיות מחויב לאנשים שאני לא מעוניין להיות מחויב אליהם כאשר אני יודע שהם יודעים שאני ועוד רבים אחרים יורישו באמצעותם חוב לילדים שלנו. זה מצב שלא יתקיים, וזוהי עובדה מבחינתי.

לא לגרום לאזרחים לחשוב כך או למסך את ההגיון הזה בערפל הפחדים…. זה שההיסטוריה לא נאמרת, זה לא אומר שהיא לא קיימת.

בתוך המניפולציה הגדולה הזאת, ישנו שימוש בשפה כדי ליצור אמונה שהתוצר של התופעה הזאת נובעת כך: כי לא השקעתם את הכספים בנכסים פיזיים, נכסים פיננסיים, מתכות יקרות, נכסים דיגיטליים, נכסים ראליים, נכסים נזילים, דרך מכשירים פיננסיים מורכבים ועוד. הדברים לא קשורים זה בזה, יש מי שמעוניין להפוך את זה לטבע הדברים וזאת בתנאי שתאמינו שאין עוד ארץ אחרת, כאשר כל כדור הארץ, היבשות הדינמיות והגלויות שבה, הן ארץ אחת מתמשכת ויפה. מי שיחזור על הטענה שהיא בכלל אמונה שרבים רואים בה מציאות חד-משמעית, או עיוור או שקרן.

כזכות דמוקרטית אומר:  bullet train ו/או טיסות במחיר מפוקח מראש הגולן לאילת, דמוקרטיה חופשית לכולם.

קרדיטים

  1. Photo: Together Couple Love Train Station by brenkee @Pixabay.

וַיֶּאֱהָבֶהָ – סביב ציר כדור-הארץ.

מחשבה חופשית, לא אמת, לא שקר, חיפוש.

07:40 am

האם לאינטימיות יש שני קצוות כמו לומר אהבה ושנאה? כמו להבדיל בין שני קצוות לאורכו של כוכב-האדם, ים-המלח, וזו שבפסגת ההימליה? או כמו הספר חיים עם משמעות שאת הופעתו ניתן גם לראות לאורכה של התרבות, בין זאת של המצאת האל-הכל-יכול ביד האדם, הדימוי, הַ-י׳ה׳, לזאת של תשומת-הלב לקיום שמעבר לאותו אֵל אשר מילָא את החלל, הַ-ריקות, החיבור של הכל? ואולי זה בעצם הכל אותו הדבר – והשאלה היא זו: איפה נמצא הבית. או למעשה: מהוא. ואם זה כך, אז יישוב של המערכת הסולרית, המחשבה שאנחנו נבנה בית במאדים, ועוד על כוכב מבודד, הנה תשוקה שלעולם לא תמצא מענה; הידיעה, או המשקל שאותו הם נושאים, שהתרבות הורסת את מה שהיא עצמה הקימה, והאינדיבידואל צריך למצוא את הסדר לעשות סדר בבלגן הפוליטי, חברתי, להתרושש מהזיוף שהיא תוצר של האמת שיש לגלות אותה מחדש, ולכן המסע, אל הארץ אשר אראך. והאהבה שלנו, המילה הראשונה, מופיעה לא כאשר אדם וחוה מתגלים זו לזה, לא כאשר רואה נוח את משפחתו ניצלת, לא כאשר העולם נברא, אלא בעקדה. ברגע אינטימי של האבא הראשון שלנו עם יחידו, שבהמשך מתגלה בניהם גם השבר כאשר עזב היחיד לארץ הנגב, קצת המסע למאדים שכזה. אז מה סיבת הסיבות לחיפוש במקומות חשוכי אל, אין שם תרבות אז איפה יש שם אל? למה האסטרונאוט הראשון למסע למאדים יטוס למסע רווי בדידות, יטוס, אלא אם בא עם שאלה שמפנים לתוכה של באר, מתוך התשוקה האם ימצא את האישה אשר בלבו? ללא אדם כמו אברם, לא הייתה הארץ שלנו כה יפה וכה מובחנת. הממציא של אלוהים. שלא תטעו, את האור זכיתי לראות. השאלה שלי נוגעת לאיך הנפילה (התרבותית) הגדולה שמצריכה נסיעה למאדים נוגעת במרחב של האינטימיות. מי שיכעס על מה שאני יאמר עכשיו, יכול וימצא את הדרך הנכונה, ומי שכבר מבין, אולי כבר יודע שאנחנו היום בני פחות שבועיים לקראת היעד המושבע שהאניש אותו הגדול-מאיתנו על היצור שקראו לו אדם (וחווה). אינטימיות נחוות ומפורשת בצורות שונות בין תרבות לתרבות, גם באותה תרבות ישנם הבדלים לאורך הדורות. בהכללה, אינטימיות ישראלית מתבטאת בצורה די מובחנת/אגרסיבית כהשלכה הגדולה של הרוע על המיניות. בקטע של השפלות חברתיות, (וזה לא היה כך, זה הובנה בין אם במודע ובין אם שלא במודע), לא זה שנכתב בדפי ההיסטוריה הדתית אלא זו שהופיעה ככותרות. נסיעה לארץ רחוקה כמו לכוכב האדום הוא מענה מסוים, אהבת-האדם הוא מענה ראוי בהחלט, לא צריך הרבה – וַתִּקַּח הַצָּעִיף, וַתִּתְכָּס. אני לא מעוניין כרגע לספק את הכותרות הגדולות, מישהם יחבר אותם לאורך השנים, היסטוריון. ובשונה מהיסטוריוגרף(ים) "ששולטים" ביד רמה בשוק, מתוך כאב מובן, זה קצת בעייתי לנסות לבנות את ההיסטוריה מחדש מתוך ציניות, שיש דבר כזה הפרדות, או להכפיף את המחשבה החופשית, מהתרבות העשירה שבני האנוש קיבלו בהורשה, לְעֵבֶר מגדל העשוי קלפים. ולהחזיר את המעמדות שאיבדנו/היטשטשו באמצעות המערכת הדמוקרטית והמערכת הסוציאליסטית. להחזיר את האנשים לסדנאות יזע שמוכרות באנגלית בשם Sweatshops. ואם רוצים להחזיר אותנו לסדנאות היזע אז אולי זו סיבה ראויה בהחלט לנסוע למאדים כדי למצוא את זאת שאוהב. על המשבצת אשר בה נוכחת ישראל, כבר שתיארתי, יש כאלה שמבקשים למצוא את ההבדל בין הישראלי ליהודי, הנה הבדל אחד. אני לא מבקש תשובות, אני לומד להניח לכאב ששרוי בתפיסה הזאת, המקורות והסיבות שלה, הנכונים, ההיסטוריוגרפיים, והלא נכונים. ובגלל שאני משתדל שלא לראות בדברים שלי אמת, או האמת, עכשיו אספר לכם על הקצה השני של האינטימיות: שובך יונים על חלוני, לא זה שמעץ, את המקום סיפקתי, את החיבה הם מצאו. מי זה שמצא בית? אני או שהם? זוג היונים שמגיע כל יום בבוקר, פועה, מלטף אחד את השנייה, ולקראת ערב פורסים כנף לדרכם. מהמקום הגבוה ביותר לנמוך ביותר סביב ציר כדור-הארץ שיצר את מה שמכונה האדם (והאישה ביופיה, סיבת הסיבות).

קרדיטים

  1. Video: Starship Mission to Mars by SpaceX @YouTube.

שני דברים שבכוחם לקשור אותי לארץ

שני דברים שבכוחם לקשור אותי לארץ, אהובה היא אחת. חוב הוא השני. ״אני-אזרח״ כמוצר, הוא החצי. לרוב, השניים הראשונים הולכים ביחד, השניים ועוד חצי הפך לתרבות. מה עושים שאין לא את זאת, ולא את זה, והחצי לא כזה משמעותי? ילדה כבת שנתיים מעדה בדרך, איש עסקים צעיר, עם שותפים ועוזרים וכוליי הושיב אותה על הטרולי שלו. חשבתי שזה כל כך נחמד שהוא יכול לראות את עצמו כאבא, או שהיא הפיצית מלמדת אותו להיות אבא, וגם אותי, וזה כל כך נעים. יש אנשים שקבוצות ספורט, בתחום הפוליטי או קשרים תרבותיים, לא אלה הדברים שנמצאים במרכז החיים אשר בעולמם, וטוב עשה השם בזכות לתת. נתינה כברכה. הדרמה שמסביב.

קרדיטים

  1. Video: Aishite Aishite Aishite (English Cover)【JubyPhonic】愛して愛して愛して @YouTube.

כולנו כגויים, יש לזכור זאת, החיים שלנו הם רשות – קצת על להקרין אור, דרך נוספת

אם תביטו על האטלס ומישהם תצבע עליו גבולות מדיניים של אמונות, אז יהיה אחד קטן כזה שצבוע בטורקיז או בכחול בהיר עם מגן-דוד עליו. הוא זה שנמצא באמצע המזרח התיכון, צפונית לתות אנך אמון, דרומית לגלדיאטורים, מזרחית לאמריקות, לפלפלים ולעגבניות, ומערבית ליערות הבמבוק ושדות האורז, על דרך המשי. הפִּיצִקָלֶה שָׁם עם המגן דוד, זה אנחנו. ובאנחנו העכשווי יש בו קצת שיגעון. להיות ישראלי זה קצת שיגעון -מערכת ערכים מערבית או מודרנית (וטראומטית גם צריך לציין, הילדים מצליחים לשחרר אותה מעט אך הם גם נתקלים במערכת מוסדית מאוד סגורה, וזה בסדר גמור, הם צריכים ללמוד לשחרר) עם החריפות של המוזיקה הים תיכונית, של היאסו (Γειά σου), החומוס והצפיפות. את הצפיפות והמִדבר חייבים לציין, ועוד מנסים לייבא לפה את מישלן. האם יש כוכב מישלן במִדבר? זה ועוד זה ועוד זה, זה שווה שיגעון, לא חושבים כך? טוב, אז כדי להסביר אפתח עם האמריקאים. האמריקאים אוהבים להתחיל בתואר, לומר מזכיר המדינה של ארצות הברית לשעבר מייק פומפאו. מייק פומפאו הגיע לאחד הבסיסים שבקרבת עזה והתחיל לרקוד. את הריקוד שלנו, שכולנו אימצנו אותו. הכנסנו אותו לצפיפות שלנו. זה פשוט נהדר. אתם נהדרים. נדמה לי שזה שם נמצא תחת החזון של הרבי נחמן מברסלב, להעלות את השמחה לפני השטח. גם כך בחסידות כאשר רואים את הרבי ב-weejio-ים מניע את החסידים שלו לשיר ביחד, בלי קשר להפרדה, או פגיעה, אנרגיות שהתעבו, שנדחסו, לצפיפות בפוליטיקה שבין אדם לחברו, שמלא אנשים קיבלו על עצמם ליומיום, כמו בתפילה. חיוביות כזאת מקרבת אותך לשם יתברך, לרוח הקודש, לחיבור של הכל, ובכבישי ישראל. החסידים בשליחות שלהם בעולם, פתחו דלת, כך אני הכרתי אותם. באחד השבתות בשדרות הרב של בית חב"ד הבהיל את אשתו לבית החולים כדי להביא לעולם את הנשמה הטהורה הנוספת שהצטרפה לה. ואני שם עם הסבא והילדים ועוד מספר מצומצם של אורחים/אורחות, שרתי להם את שירי השבת שחלקכם מכירים. ובסגנון מאוד מסוים. ובקצב של ארץ הנופים המנוגדים. כשברקע חיי-הזמרה, הסיטאר, שמשמש מַצָע לתוף ולחליל שמתלווים אליו. אף פעם לא ניסיתי, תריצו weejio של סיטאר ביוטיוב, ותיכנסו עם גיטרה, או פסנתר אם אתם בקטע, מעניין מה ייצא? זה קצב מאוד שונה. ומאוד מיוחד. בנוגע למייק פומפאו, מה אומר לכם? מי שירצה למצוא הפרדות, ימצא. האחריות כלפי התמימות מבקשת להניח לתפיסות שלא נוגעות אליך. פשטות. ולעבוד על השקר העצמי, חשוב, חשוב, חשוב. אוקיי, עכשיו העיקר, החסידות והרבי נחמן מברסלב התמקדו במה שאני אתרגם ל- ”יישוב היהודי”. שזה גם אומר מה שקורה לנו, הוא התוצר של המעשים שלנו: זה דיון לפוסט אחר, לזמן אחר, דיון שיכול למתוח את בסיס האמונות שלך בנוגע לדת היהודית, וזה יקח אותך למערכת השורשים שבה האמונה היא בעלת אחיזה, או חוסר-אחיזה, אוניברסלית, אנשי קבלה יתארו זאת בטח הרבה יותר טוב ממני. אז אם הם קראו לחיות בשמחה, כגילוי והפצתו ביישוב היהודי. אז אני אקרא לכם, תרגיל, למי שמרגיש שזו היא הדרך הנכונה, להפיץ את השמחה מהפנים החוצה. יש אנשים שתרבויות זה העניין אצלם, בשונה מהאחיזה בקרקע, או אם אפרש את זה לשני העשורים המודרניים האחרונים – תפיסת הגבולות. כי אנחנו חיים בזמנים אחרים גם מבחינה היסטורית וגם בכושר להגיע לקצוות העולם בתוך כחצי יממה, ובזול. לצאת לעולם, למצוא את השירים, למצוא רחבות, ולשמש השראה של אחדות ומנהיגות, של מוזיקה, לעשות את הדברים לא כהתנגדות, כי המטרה להפיץ את האור הפנימי, לא לשנות, לא להיות חלק מפילוסופיה כזאת או אחרת. אנחנו הגוי הגדול בארץ, וישנם תרבויות נהדרות בעולם. פילוסופיות מסוימות, פוליטיקות שונות, מתחמות בדיוק כמו הדת שאליה חלקם התנגדו והפכו לפופולריות (בלינגוויסטיקה: המילה, כל מילה, או רובן, גם מציינות את ההפכים שלהן. בפילוסופיה המזרחית, ולא רק, הידיעה משחררת), המוזיקה משחררת. וזה לא אני אמרתי את שתי המילים האחרונות, נכון? הריקוד העלה בי שמחה שלא קשורה במלחמה, החיוביות היא מעלה בפני עצמה, שניתן ללמוד אותה, לאמץ אותה, לגלות אותה, וכשזו הופכת לבסיס, התחלת לגלות את החיים ומחדש. התחלת להתקרב למה שקרה לי ביום בהיר אחר, ללא ידיעה, ללא הכוונה, ובריקנות גדולה. יש עוד הרבה מה לומר ולדון וכוליי, עד בלי סוף, עד שנמצא את הסיבות למה לא.

  • weejio – למי שאינן מכירות, מונח מפי הדמות דוד רוג׳ר לוידאו.

קרדיטים

  1. Video: שירת הניגון 'הושיעה את עמך' אצל הרבי מליובאוויטש @YouTube.

אלינור רוזוולט וקרישנה

(אלינור רוזוולט אינה מוזכרת בטקסט)

יצא לי לדבר אתמול עם קרישנה, עובד בתחום הבניה. יש לו שתי בנות והוא פוגש אותן פעם בשנה, בחמש השנים האחרונות. עובד חוץ, guest worker, או בשם הנפוץ יותר: עובד זר. סיפר לי שהוא הולך לשיעורי פילוסופיה פה בלוד אצל משפחה בת 10 ילדים. אמרתי לו שזה היה נפוץ יותר בעבר, ושאלתי אותו למה רק שתיים, שתי בנות, אמר Money. כמובן. לא כאילו לאנשים יש שטחים או רוצים שטחים לגידול חקלאי, או להיות חקלאיים. לאדמה יש את היכולת להעניק מפירות ביטנה, פשוט לקטוף. ואני מניח שהוא גם רוצה שהן יקבלו חינוך טוב, כסף זה נקודת פתיחה לחינוך טוב, אצלו זה אולי נוגע לחינוך היסודי, אצלנו לתארים מתקדמים, או שהן בכלל ירצו להיות אומניות, שאלות פתוחות שאולי אשאל אותו לכשנתקל שוב אחד בשני. בכל אופן, בימים האחרונים רציתי לומר לכם שאני קצת קורא כתבות במדיה הישראלית, קצת כזה, ואפשר להבחין בפילוסופיה שעומדת מאחרי הכותב/ת… כולנו חכמים, כולנו נבונים, ועוד בדמוקרטיה… דעות שונות, פילוסופיות שונות, זה שלישי בסולם הדרגות אצלי ;), השני זה זה מפגשים בין תרבויות, ומה הראשון? כבר אומר לכם שזה לא אלוהים. חה חה חה… והמלחמה הזאת… שאני חושב ״מלחמת התקומה״ היא שם טוב לנו, זה לא ״פרחים״, זה לא ״שואה״, שהיא מילה קשה בהחלט, יש כאן צליל של תקווה, ההיסטוריה הלאומית שלנו. כל עוד העולם חי ע״פ תפיסות של עמים נפרדים… מיקמה אנשים, את הרוב, דחפה אותנו לשיח שקרוב מאוד לאמונות הפרטיות שלנו. אולי זה מה שקורה בכל מצב קיצון… ואחת מהפילוסופיות שאני שם לב אליהם -הפילוסופיה שלא לכל האנשים בישראל יש זכויות שוות. אני קצת תוהה על המהפכה הצרפתית, בטח יש איזה משפט בצרפתית, רגע תנו לי לחפש… הנה מצאתי:

Les hommes naissent et demeurent libres et égaux en droits
"כל בני האדם נולדים ונשארים חופשיים ושווים בזכויות."

תרגומים נאמנים יותר למקור תוכלו למצוא בויקיפדיה: הצהרת זכויות האדם והאזרח.

אני עדיין חושב שתרבויות מתרגמות רעיונות בצורות שונות, ולא כל רעיון של חופש, משפט שמייצג חופש בתרבות אחת, יעניק חופש בתרבות האחרת. נקודה למחשבה עבור כולנו. רגישות תרבותית זה לא דבר של מה בכך. זו יצירתיות בפני עצמה, מי שלמד לגשר בין פערים. מתוך כבוד לזולת. בכל אופן זו הצהרה במגילת הזכויות הצרפתית שנוגעת לתרבות זו הפנימית, הצרפתית, ומתוך כוונה לאונברסליות אני מניח. אצלנו ישתמשו אולי במילה אחדות. אם תצא מגילת זכויות שכזאת, במבנה הממשלות/מדינות כפי שאנחנו מכירים אותו היום.

אפשר לתרגם את הפילוסופיה של אותם כותבים כך: "אנחנו לא מאמינים שאנשים שנכנסו למעגל העוני יצליחו להתעלות על עצמם." זה רק תרגום אחד.

אָלֶף, העוני בישראל הוא זניח, יש לנו פה ברוך השם מערכת בריאות סוציאלית, גם שהיא בעלת הרבה שברים cracks, התרבות גורמת לה לפרוח: התקופה הראשונה של הקורונה והחיסונים הראשונים היא דוגמה למופת, לעניות דעתי.

בֵּית, אנשים סובלים. הסבל הוא חלק מהמציאות, וזה קל יותר להכניס אנשים לקופסאות, וגם לי זה קורה. כמה שקשה לי לפעמים לבקש בטובתו של אחר, למרות שאני כבר לא יכול לסמוך עליהם, אני משתדל רגשית להוציא אותם מהגבולות שאני שם אותם בתוך תמונת האמונות שלי, אולי יום אחד אתן לזה איזה שם. זה לוקח זמן. עבודה עצמית.

כשקראתי את זה כך, כפילוסופיה, חשבתי: מגילת ״זכויות אזרח״ לא יעניקו לנו, כזה אמיתי, שקוף לכולם, ועם זאת אנחנו מתקיימים בדמוקרטיה. אז במקום לא להאמין באזורים ״העניים״ בישראל, במקום להתאמץ ולפתוח להם דלתות, חצי צעד, בואו נעשה פה שפה רשמית שלישית בישראל, שהיא בינלאומית רשמית וחייבים גם לדבר אותה כשפת אם -האנגלית. זה הצליח במקומות אחרים. מישהו רוצה להביא את הדוגמאות המודרניות?

ואז כשפגשתי את קרישנה, חשבתי לעצמי, למה לא לפתוח לכל הישראלים את האפשרות להיות ״עובדים אורחים״, עובדי חוץ, עובדים זרים בחו״ל? הם יעשו יותר כסף למשפחות שלהם, ויצליחו לממן השקעות בעסקים הפרטיים שלהם, של הילדים היקרים שלהם, בצורה הרבה יותר פשוטה, למי שיהיה מוכן לקבל את המשמעות של המרחק. למה לריב על העוגה הכלכלית, למה להכניס אגרסיביות שהיא הפכה לחלק מהגרעין המשפחתי הישראלי… אני זוכר שאישה אחת אמרה לאדם אחד שהיא תרעיל את כל החתולים שהוא מאכיל אם הוא לא יפסיק, והיא גם תאמר למשטרה. ליד כולם, כאשר המשפחה שלה מקיפה אותה, וזו משפחה יציבה. בטח הדברים השתנו אצלהם, המלחמה מאז החלה. 

הפתרונות הללו יכולים להכניס אנשים, אנשי תרבות, אושיות כלכלה, מחוקקים, מנהלי סניפים וכוליי לפרדוקס. כמובן שדמוקרטיה או כל האזרחות היא אינה דבר קוהרנטי, אז תחשבו איזה מהפך פילוסופים בכלכלה עברו עם עצמם כאשר תיארו לעולם את השוק החופשי שאנחנו מתגאים בו כל כך. תמונה.

קרדיטים

  1. Photo: Eleanor Roosevelt, First Lady of the United States by Underwood & Underwood @Wikimedia.

דיסאוטופיה ישראלית של אהבה

עוֹרֵק אחד שבה המציאות הישראלית יכולה לגלוש אליו, בה נישואין יהיה פריווילגיה של מעמד הביניים והגבוה (וזאת בתנאי שנקבל את ההפרדות הללו כמציאות חסרת רחמים). אורכו של המעמד-הנמוך יתפוס שטחים רחבים יותר, ארוכים יותר, וזה לא יהיה קשור לצפיפות. אני רוצה להזכיר שרבים במעמד הביניים, גם כן מתקשים. הבדידות תתקבל כמציאות, בדיוק כפי שכולנו מאמינים עכשיו שהאנטישמיות נמצאת בפינות שהיו הכי חופשיות בעולם החופשי, שלא יהיו קיימות עוד בתפיסה הישראלית ותחת ההיגיון הישראלי. כי צריך לסבסד את החוב ואת המלחמות. במציאות שכזאת תושבים שיגדלו בקהילות סגורות/קיבוצים יוכלו לממן חיי משפחה בתנאי שהגרעין המשפחתי יקבל ערכים סוציאליים במדבר. אני לא שולל את המציאות הזאת, אני מדבר על הילדים שלכם, או על הילדים של הילדים של הילדים שלכם, מוסדות החינוך יפתחו שערים למי שיש את האפשרות להתחתן. הרמזים לכך כבר קורים בשטח, מי שלא יתאים את תפיסות העולם שלו למוסדות, מראש יכשל. זה כבר קרה, זה כבר קורה באופן אוטומטי. רוב האנשים אינם מעוניינים לגנוב, והם גם לא יתאגדו כדי לגנוב, כי זה לא יעזור להם לפתוח את פרק הנישואים. זה פשוט סוג של עידן שחשבנו שהוא שייך לעבר, שהתפתחנו. איש שלא ירצה להכנס לחוב לא יתחתן, פשוטו כמשמעו, ומי שלא ילמד לא יצליח להתחתן, אבל הכל צפוף פה, והמוסדות ירגישו את הצפיפות הניהולית הזאת. דמוקרטיה חופשית תאפשר תפוצה שוויונית של ידע, בתנאי שזו תחתם בחוקה שמי שינסה לערער אותה יצפה לעונשים משמעותיים. אני מבין את הקטע של חבר מביא חבר, והמיקודים (Zip Codes) בטפסי ההרשמה, כך אתם לא נפגעים… זה חייב להצטמצם, המוסד הישראלי יכול להתפרק, זכויות אזרחיות שנוגעות לשוויון הזדמנויות, להשקעות בעסקים קטנים באמצעות מוסדות שהם לא בנקים, שאינם קיימים עכשיו, דווקא כדי לממש פוטנציאל… אבן הפינה צריכה להיות מונחת, כדי שאם מציאות כזאת כן תעבור את הסף ותתממש, האפקט שלה, של ההתנהלות הפנים-חברתית שלא אתם ולא אני יודעים כיצד, תהיה פחות חדה, כדי שדורות קדימה ימצאו את הדרך הנכונה. לראות בבית ומשפחה כזכות בסיסית, את האהבה כזכות בסיסית. האנשים שבאו לכאן לבנות את הארץ פירקו את כל התשתיות שהם היו יכולים להוריש לילדים שלהם בארץ מוצאם, והם לא הבינו שבן גוריון היה יכול ליצור כאן אמונה של ביחד כל עוד היה חי בנינו, נפלו לצל לא שלהם, והפחידו את כולם עם הביטקוין הזה, כל הדברים האפלים, זהו, בשלב זה קבוצה אחת הצליחה לנהל את התקווה של הרוב: אני אוהב דרמות Sci-Fi אז הסיפור הזה עלה לי, אולי נעשה סרט, יש לי עוד מלא רעיונות, תצרו איתי קשר? כרגיל כל הזכויות שמורות c c c 🎃😈❤️. 

בצלילות דעת אני קורא לזאנר הזה – Sci-Fi מפוּכָּח או הדמוקרטיה האַבּסוּרדית.

22:16

קרדיטים

  1. Photo: A Woman Holding a Playing Card by Krisman Suryana @Pexels.