מה החיים יכולים לעשות כאשר היבשות נעות?

בארץ האש והקרח קורה משהו מוזר. פה, בעולמנו הרגיל, אתה רואה איך דרסנו רגל בטבע, הוא מתרחק מאיתנו, מתברר באמצעות עגורנים, לגובה, שכונות סגורות, Silo-ים, נקודת מפנה לאיך תראה ישראל בשנות החמישים של המאה ה-21. ילדים שההתמצאות שלהם בהם בשיפוצים מתמידים. אנחנו מרחיקים את הטבע. באיסלנד קורה דווקא ההפך, הטבע נכנס אליך. בגלל הקצב, בגלל התנודות הסיסמיות שאתה רואה ושומע בכל מקום. זה שם אותך קצת בפרופורציות, להיות מָנוּעַ-שכחה, שהמדבר נכנס אלינו, לאט יותר, בטוח יותר, באמצעות נעלם קבוע באותו זמן ומרחב שנמצאים אותם כלים הנדסיים. לתחושתי, ה-Silo-ים הללו יותר מידי סגורים, יותר מידי אפורים, צריך להכניס את היערות אלינו, וזה ייתן לאלה ב-2100 והלאה, צל, רוח, כמובן שאי אפשר שלא להתחשב גם בטרור, ושריפות. טכנולוגיה צריכה להצטרף לתכנון הזה, Lidar-ים, חומרי בניה עמידים? ליצור הבנה משותפת מה הוא הטבע בשבילנו. אנחנו אפקטיביים. וכאשר מדברים על תחליף לתאורת רחוב כדי למנוע פשיעה, חופש חייב להתבסס באמצעות חוקה ומגילת זכויות אזרח במקביל לתכנון שכזה. אף אחד לא שקוף איתנו במופע המשמעותי בנוף העירוני הזה שכמו העגורנים, נוֹכְחוֹת מצלמות האבטחה: בבקשה, שקיפות People. איך מתכננים ביחד.

קרדיטים

  1. Photo: City Night Lights @Stockcake.

ההירוגליפים של המניונים

אולי כאשר בני האדם ייעלמו, ישויות מהעולם האחר שלמדו מספיק מהר לנוע מרחקים עצומים של אינסוף-ים שונים, בעלי אינטליגנציה גבוהה משלנו ימצאו את אבן הרוזטה שלהם, כלומר שלנו, את השיר היחידי שנותר, YMCA. חכם אחד הדפיס את שני השירים על קלף בצורה של 0 ו-1, הכניס אותם לכד, אטם אותם בשעווה, והטביע אותם בים הצפוני ביותר, הקר ביותר, המתאים ביותר, כי זו השיטה המוכחת ביותר עד לימיהם, שזה בעתיד שלנו. ואותן ישויות סקרניות ישוו בין שתי גרסאותיו: זה של להקת וילג' פיפל, וזה של הילדים בלבם, של המניונים, כלומר של המניונים. ובגלל האינטליגנציה המורכבת יותר, "הפתוחה" יותר, המודעת יותר, הם יגלו שהיצורים הקטנים האלה הם זן נכחד בין בני האדם שנישאים תחת הזיכרון הקולקטיבי, כמו שלבני אירופה יש את בני האור והחושך, לנו מעבדות לחירות, במזרח צורות הירח והשביטים הבוהקים שנקשרו לתבואה וכדומה. ועם אבן הרוזטה שלהם, כלומר שלנו, של הילדים בלבם, הם ימצאו, לא יגלו, ימצאו, תחת האינטליגנציה, את כל השפות האנושיות שכולן אחת הן, את הלטינית, היתדות, זאת המסופוטמית שהנגזרת שלה היא גם העברית, אלה של המאיה… את מקור כל השפות: המיניונית.

כיצד מייצגים מציאות, זו שאלה גדולה. מערוץ 14 לאנושות.

ערוץ 14, אתם צריכים לעשות כתבות תחקיר כדי להראות לנו שאתם "מושא לא צודק לרדיפה". אני אנסה להסביר מה אולי מקור הבעיה בערוץ, ומראש אומר שאני נמנע מלצפות בחדשות, כלומר בטלוויזיה. כאשר מתמקדים יתר על המידה במפלגתיות, נופלים לבאר של השני, "והניצחון" בא למי שלמד להסתיר ולמי שמכיר בנבחי השפה, או למי שעומד יותר זמן בזירה; מתוך הבאר ניתן לראות רק פיסה אחת מהיקום והחלילן מהמלין מפיל אתכם לשם, הוא כוח "שלילי" בעניין זה. ועם זאת יש גם חלק ראשון לסיפור. יש להודות ולהוקיר על שקיבלנו, גם אם אדם מספק לכם שירות בתשלום, או אפילו פוליטיקאי שמקבל תשלום מהמסים שלנו, מכל הצדדים, יש להודות להם. יש להודות לצופים שחלקם אני מכיר ואוהב. 

ליפול לרשתו של החלילן הנה טעות. ליפול למערכת המושגים הנה טעות. שני המקרים מייצגים עיוורון. יש לנו דוגמה מצוינת מהתנ"ך, מהסופר, מי שלא יהיה, מוסר השכל, שבו קודש הקודשים אבד בגלל שהעם שכח להוקיר את החיים, להודות על קיומם של האנשים, בזכות האחרים בני אדם אינם בודדים, ובמקום להודות דרך המצוות, הם הפכו, ראו בהם אמת קרקעית, חוק ומשפט, הפכו את השכנים לעבדים. הם… יותר מידי התמקדו במערכת המשפט, בשפה. המילה "סליחה", תחשבו על זה, היא מאפשרת לנו לחשוב, לבחור. אנחנו כמובן יכולים להתנגד לה כאשר שומעים אותה, זה לכולם אני מניח קרה, לי זה קרה, ולא פעם אחת. כל אחד מאיתנו יכול ליפול למערכת מושגית, לראיית עולם צרה.

גם אם ראיית העולם בערוץ אינה צרה, כלומר פוליטיקה זה כל מה שאתם מציגים, אז זה הרבה יותר קל "למתנגדים" שלכם להציג את הצד "הרע" והיחידי שבכם, זה בסך הכל משחק בשפה. כי כבני אדם אנחנו יודעים שלכל אחד יש צדדים יפים מאוד… פשוט בני אדם לפעמים נמצאים בבעיות, כולנו חווים זאת, חווינו זאת, ונחווה זאת.

אפשר לתקן, תתחילו לסטות מהפוליטיקה ותשמרו על האינטרסים של הצופים שלכם, זה גם צר, מה לעשות, אבל זו התחלה, למשל תעשו כתבת תחקיר למה נישלו את נמל התעופה לוד מהעיר לוד, למה כאשר בהתקפה האחרונה של החותים לארצנו, ושגם איתם צריך לדבר, אולי הם בכלל כועסים על המרגרינה במלוואח, גופי תקשורת רבים בעולם מיקמו את נמל התעופה בתוך תל-אביב. זו הכתבה הראשונה, ואחר כך תעשו כתבות תחקיר על חינוך של ילדים בפריפריה, רוב האנשים לא יודעים שהוא לא באמת שיוויינו, כולל האנשים המיוחדים בתל אביב, ואולי פשוט אין מנהיגים שמתמקדים בחינוך, אולי זה בכלל האזרחים, שאלות שצריך לשאול. ואז תדברו על הביטקוין, אבל אני מניח שאז יופעלו עליכם לחצים בינלאומיים ואז עוד פעם תתחילו עם הסבב הזה של שמצביעים עליכם לפני שעולה על דעתם להצביע לרוחות השמיים. מהטוב, אי אפשר להתחמק, למרות הסבל של כל אחד, "צריך להודות", האמירה הזאת, זה אומר לתמוך באחרים.

קרדיטים

  1. Photo: Beneck family 1960, Italy @Get Archive.
  2. Photo: Historic Moon Landing @StockCake.

וַיְכֻלּוּ

אילו יכולתם למנות את מספר הנשמות אשר מבקשות לרדת לעולמכם, האם הייתם מוותרים על אהוב לבכם? אז איך אני אוכל לוותר: מעצם קיומה זה ארבע, ארבע בנות, ובן אחד, בן זקונים. מעמיד את ידיי מעלה, כדי שהשמיים לא יפלו עליי, וישברו, מטה, כמו אולי אטלס שבו הוא נושא את כל כובד משקלה של האנושות, לטוב ולרע, בבריאות ובחולי, רק שבשונה ישנה מישהי, רק אחת, מכל האנושות, וחמש נשמות, יקרות לי כולן, שישה יהלומים בים העלום-שבו-נשמעים-דברם. ואולי עליי להניח, כפי ששמשון שלנו עשה בארץ הפלשתים, אך נראה שבמקום שהתקרה תיפול ותהרגני, קול הנפץ בשמיים בסתר מבקיע את ליבי, שמיים באפור יתכסו וארבעה עמודים, סביבי, חופת הנצח, גשם ימטיר. ותחתם אני קורס. לא מבקש אני חופת נצח עם האלוהים, חופה של סבב חיים אחד איתה… גשם. זה מקבל משמעות אחרת "זלעפות", גשם זלעפות מניח את ליבי. אותם חברים אמרו לי שאולי היא רק מעריצה אותי, אני לא רואה תוקף בדברם, כשאני זה שאמור להעריץ אותה, שמש חיי.

שיגעון? אולי, זה רק סיפור. האם מצאתם אתם את מילות האהבה שלכם? היכן היא נמצאת, מה הסביבה שלה, מה הסיבה שלה?