בעולם האומנות, התרבות, ההפקה, חוויתי הרבה קולות רועשים, והייתי רק תלמיד, כחולם הייתי. גם אם הכרתי אותך לזמן קצר בלבד, היית אחד הקולות החמים בו, קול אבהי ואוהב, ואם רק היה לי את הניסיון שיש לי היום, ההבנה התקשורתית, אולי הייתי גם זוכה ליותר איתך. למשפחתו היקרה, רוצה אני למסור לכם את מה שלפעמים צריך להזכיר, שהחיים אינם הסוף, כפי שעלה-נושר תמיד מייצג את כל העולם החם והיפה בכל הממדים הפיזיים שלו. להגיד על מישהו שהביא לעולם משפחה לתפארת, אני יכול כרגע רק לדמיין את זה; מרחוק יותר, כתלמיד, הקול שלו בהחלט הודיע על כך בכל מילה יחידה שהביא לעולם. כמה מעט זמן עם מישהו יכול להשפיע לאורך חיוו של זה שנוכח בחיים, הקול שלך, הוא מהאורות בעולמי. מודה אני לך. אלון אבוטבול.
פופקורן
אנחנו לא דור המתוקנים, וטוב שכך. מתוקנים לא צריכים להתחתן, לא צריכים אותות, החכמים אמרו שָׁם, איפשהו שם, אנשי הכנסת הגדולה, הזוגות, התנאים, אמוראים, הסבוראים, הגאונים, הראשונים, מתשעים-ותשעה דורות לפני דור הגמורים, שהם הדור שלאחר האחרונים… שהם אנחנו. וטוב שאני כך, מקולקל, כך ידעתי לאהוב. ואז אמצא את הדרך להזמין אותה לסרט עם פופקורן… והלב שלי יזכה לרעוד מאושֶר. בגלל הקלקול, בגלל שאלוהים הזה שלא יודע להסביר את עצמו ושולח שליחים שאף אחד בכלל לא שם לב אליהם, או שהוא בכלל גרוע בבחירות, ולא שלם בעצמו. "משוגעים, משוגעים". אולי כל מה שאנחנו יודעים, למצוא פגמים. הלוואי שאותם מעט כל-כך של אנשים ישחררו את השוק (ולא של מערכת הבריאות) ואת המחשבה החברתית לחופשי. אפילו מערות אי-אפשר לקנות כאן. כדי שהפגמים יהיו הרבה פחות כלכליים ויותר של תיקון. הילדים הטהורים שלנו. וואי וואי כמה שאני הולך לרקוד יחד איתה.
קרדיטים
- Video: American Pie by Don McLean @YouTube.
בחלל
אבן גולל, זה כל מה שיפריד בנינו, ביני לבין אהובתי. ואז אחרי עשרות אלפי שנים, אבן הגולל שהיא בכלל משטח מלט מיובש שֶׁסַפָּקֶיה מפעל המלט נשר ברמלה וחברת החשמל באשקלון… יתפורר ונתאחד, העפר שלה בעפר שלי. העפר שלי בעפר שלה. הנכון שזה רומנטי? רומנטי למי שקיבל את המוות, אני מניח. ולא רק את החיים של החיים-לנצח, שאנחנו תמיד מנצחים בו, שהאדמה תמיד תהיה שלנו, שתמיד נהיה יפים, שנוכל לרוץ למרחקים ארוכים, אמא אדמה לא מרשה, בגלל זה ההרים כל כך קשים להשגה, זה א', ב' – אתאחד איתה, מושלם! שָׁם באדמה, אחרי שהתכריכים ייעלמו מגופינו, אחרי שכל מַצֵּבוֹת-הַשַּׁיִש יתאספו לאיזו פינה בעקבות איזה שטפון, או מלחמה מסוג אחר, לא יהיה מי שישמור עליהן… אחרי שהכתובות ייעלמו מעלינו, ונהיה אנחנו יום אחד מצבור של דשן לזַן של עץ שעוד לא נולד, שילדים עתידיים ישחקו בין צמרותיו, כפי שאני עשתי על עץ-הזית מאחורי ביתי, ויסתכלו על הכוכבים… עבדך הנאמן הביט כך על הכוכב הזוהר הזה שנקרא "אַתְּ" שהגיעה לפְּני-האדמה. נהפוך לפרחים, ואז לפירות, ננשור לאדמה, מֵי הפרי יתאדו, ומשם ליָם ובעידנים אחרים למקומות הרחוקים שָׁם שנקרא חלל, בחלל שלנו.
הקדמה: השבוע נתקלתי לראשונה בקבר זוגי ותהיתי, אז הזוג הזה שימש לי השראה לכתיבה שהבאתי לכם.
קרדיטים
- Video: אגם בוחבוט – אם זה זה זה זה (Prod. By Navi) @YouTube.
In the land of never-ever-ending wars
ושם גם היא הייתה, בהרצאה, הפניית אצבעות פוליטית, אך מעבר לזה, ומעל לכל, על האובדן. אישה שאימה שהייתה מבין החטופים, … סליחה… אני אומר מראש, זה נושא רגיש, זה כואב לכולנו עד בכי אם בדמעות או עם האומץ ללכת מתוך ידיעה שאולי לא יחזור… ואביה שנפח את נשמתו (המילה שמתארת את זאת קשה לי מידי)… ממדים פולטים של כלכלה, מעמדות, צדדים, רק לכאורה כי גם לשְׁכוֹל החֶזקָה למצוא דרך להתבטא דרך הנושאים שבהם הוא מוצא קשר אל שאר בני-האנוש, משנה את ניבו של הדובר; אנחנו בין אלה שחיים, שיכולים לעטוף אותם, את המשפחות, מודעים לכך בכל ראיון, קשה ככל שיהיה.
מה שאני כן זוכר, התחושה שיצאתי איתה שם, שנסתי לומר אותה לה, הבקשה שלה שניקח את הטראומה הנוראית הזאת לחיים כולם. בקשתי לומר לה משהו שהאפשרות למצוא נחלה, שלום פנימי, להירפא, היא אמיתית. זה לא אומר שנצליח לחזור לאותו מקום, ההשתנות.
אני יודע שיש אנשים שלא אהבו את זה, חלקם שתקו כאשר פגשוני, זו גם הייתה תחילת המלחמה, אני מבין, ואם הייתי מוצא את הדלת, או אם היה לי האומץ הנכון לפתח את השיחה איתה, שאני כבר מכיר את השכול הזה… שהשכול הזה יכול להרוס משפחות, שלא משנה כמה שתתאמץ, הסוף למאמצים לא מצאו פרי בחיים הללו. שכול שליווה הורה אחד עד למשבצת הזאת משַֿׁיִשׁ שנקראת קבר. תזכורת לאלה שחיים ומביטים לעברו, מבקשים מנוחת עולם.
התמיכה החברתית, אין לה ערך כלכלי, או פוליטי, היא ערך בפניי עצמו שמוצא מקום בשפתן של רוחות השמיים. הלוואי ויום אחד אהיה אבא ואוכל לחזור לכאן ולספר לכם את זאת שוב מנקודת ראות אחרת.
ומי זאת היא שהייתה שם? זה פרי הסברס המתוק ששכן לרגע בחיי, והיא כאילו הבינה אותה, אפילו יותר ממני, וזה ההלוואי השני שלי, או למעשה הראשון, הלוואי והייתה אומרת לי שאני טועה, והייתי מקשיב לה בכל ליבי… לומד מעצם הדיאלקטיקה שלה. האמת של המוסר שלה מחייב אותי להגן עליה, ודווקא להתחבר לחיים מתוך נקודת מבט שכלתנית-ish, מזרחית-ish.
דרך אגב, האם אמרתי לכם כבר שאני מאמין לדברי דוברי החמס שהם מתכוונים לחזור על זה שוב?
קרדיטים
- Video: Dido – Life for Rent @YouTube.
מה החיים יכולים לעשות כאשר היבשות נעות?
בארץ האש והקרח קורה משהו מוזר. פה, בעולמנו הרגיל, אתה רואה איך דרסנו רגל בטבע, הוא מתרחק מאיתנו, מתברר באמצעות עגורנים, לגובה, שכונות סגורות, Silo-ים, נקודת מפנה לאיך תראה ישראל בשנות החמישים של המאה ה-21. ילדים שההתמצאות שלהם בהם בשיפוצים מתמידים. אנחנו מרחיקים את הטבע. באיסלנד קורה דווקא ההפך, הטבע נכנס אליך. בגלל הקצב, בגלל התנודות הסיסמיות שאתה רואה ושומע בכל מקום. זה שם אותך קצת בפרופורציות, להיות מָנוּעַ-שכחה, שהמדבר נכנס אלינו, לאט יותר, בטוח יותר, באמצעות נעלם קבוע באותו זמן ומרחב שנמצאים אותם כלים הנדסיים. לתחושתי, ה-Silo-ים הללו יותר מידי סגורים, יותר מידי אפורים, צריך להכניס את היערות אלינו, וזה ייתן לאלה ב-2100 והלאה, צל, רוח, כמובן שאי אפשר שלא להתחשב גם בטרור, ושריפות. טכנולוגיה צריכה להצטרף לתכנון הזה, Lidar-ים, חומרי בניה עמידים? ליצור הבנה משותפת מה הוא הטבע בשבילנו. אנחנו אפקטיביים. וכאשר מדברים על תחליף לתאורת רחוב כדי למנוע פשיעה, חופש חייב להתבסס באמצעות חוקה ומגילת זכויות אזרח במקביל לתכנון שכזה. אף אחד לא שקוף איתנו במופע המשמעותי בנוף העירוני הזה שכמו העגורנים, נוֹכְחוֹת מצלמות האבטחה: בבקשה, שקיפות People. איך מתכננים ביחד.
קרדיטים
- Photo: City Night Lights @Stockcake.
נאמר כך
בהדרכה היהודית נאמר שעלי לבקש אהבה ולא את אהבתו של פּלוני אדם ספציפי, ובימנו מוסיפים את רעיון ה-"אהבה-הוליוודית" שמתבטל אל מול כוחות-ההתנגדות בחיים. ואם היא הסיבה לכל אותם ממדים של אושר באותה תפילה? לתפילה באמת אין משמעות אם אין האנושות מגבה אותה, תחושת האובדן היא אמיתית זאת כבר תיארתי לכם, אצלי זו האישה. וזו תפילה, כי אין בכוחי לאחוז בה, לחוש את חמש אצבעות ידה הימנית בין כפות ידיי ואז את זאת השמאלית בין כפות ידיי; היא בכללותה כה שלמה וכה חכמה.
קרדיטים
- Photo by Arina Krasnikova @Pexels.
הארץ
באמצעות נעלם קבוע, היכן שכדור הארץ מתפרק לגורמים, מִסִּבָּה הנעולה מפנינו התפייסו להשיק אלינו דווקא, לעורנו, נחלי מגמה, זכוכית געשית, קרחונים, שם הייתי, רגע לפני שפגשתי אותה… עכשיו השהות בלעדיה, פומרולים, שבועות לפני שהמלחמה החלה בדרכה, גלידת סניקרס. הזמן היקר איתךְ. לפעמים שמעתי ציוץ של ציפור, פה או שם, על הדרך פגשתי אחר, גרמני, גרמני ויהודי על הדרך, הסכמנו שרק דמיינתי, שהיה זה שגעון, זיכרון אבות.
- fumaroles
קרדיטים
- Video: Madonna – Frozen (Official Video) @YouTube.
ישראל – בין מדינה עשירה למדינה מתפתחת
באו"ם אמרתי למישהו שדווקא מאוד התחברתי אליו שישראל היא מדינה עשירה, אהה כן הזכרתי את זה באחד הפוסטים האחרים, והוא התחיל להסתכל על הנתונים באינטרנט וכולי, השיחה התפתחה, מה שכן זה העלה בי שאלות למה ישראל מוגדרת כמדינה מפותחת: הטענה שההגדרה הזאת מכילה את כל תושבי מדינת ישראל, למעשה את רובה היא שגויה. הרעיון שקבוצה קטנה של אנשים מהווה את הנתח העיקרי מהכנסות המדינה ממיסים יש לה מקום, אבל היא גם כופה גזענות, לא בקטע תרבותי של להפחית מערך אנשים, לא, לא, לא, אל תגיעו לשם. אני מבקש שתשכחו זאת כי כשישראלים יוצאים לעולם, הם, אנחנו, פשוט נהדרים, ביכולת להוביל, ומי יודע כמה זה חשוב כאשר התמורה היא כלכלית. למה זה כך, למה הפער הזה?
אולי בהקשר הבא, על אפריקה שמדרום לסהרה נאמר:
"בעוד שלאנשים עשויה להיות מידה מסוימת של אוטונומיה, כוחם להשפיע על החלטות, לגשת למשאבים או לחולל שינוי מוגבל לעתים קרובות על ידי גורמים שונים כגון חסמים חברתיים, כלכליים או פוליטיים"
לעניות דעתי בזה הגישה של המחקר צריכה להתגמש לצורה אחרת לתרבויות שממוקמות במה שאני יקרא לה באופן זמני: ארץ ישראל השנייה.
ההבדל שיש כאן תשתיות מפותחות ומערכת בריאות סוציאלית גם אם לא מושלמת, היא הדבר שאפילו בארה"ב אין לאנשים, לצערנו. אולי זה המלחמות, אולי זה התשתיות החברתיות של תרבויות שלמות שעלו לישראל שהושארו מאחור בלי להיכנס למשא ומתן איך מאזנים את הכל: אפשר לתת כדוגמה בהכללה גורפת מידי את התרבות המרוקאית בממד הכלכלי שלה בין אלה של ישראל, לבין אלה שבחרו להגר לצרפת: החלוקה הזאת אינה נכונה, כי מכל מקום מתמודדים עם הקושי.
אני מקווה שמישהו מקשיב ורואה את הרלוונטיות למה שאני מביא לכם כאן, והתשובות שיתפרסמו לכלל הציבור יכול, ומומלץ שיוביל לדמוקרטיה חופשית, למה אני לא רואה מכוניות אוטונומיות בישראל, זו שאלה שמישהו צריך לתת את הדין עליה כדיון ולא כדי להוביל לענישה… ולמרות הסערות שבחוץ, אני נאנח, אני מתגעגע אליה, לציפור השיר הזאת.
וזה שייך לפוסט הקודם דווקא, להיכנע:
קרדיטים
- Video: Dido – White Flag (Official Video) @YouTube.
להיכנע
להיכנע לה. מבחינה תרבותית, מנקודת מבט גברית, של זו התחרות, של ה-"אני לא פראייר", אני מבין למה הם, למה אולי אתה, למה אולי אנשים שאני מכיר באופן אישי, חשים תסכול עמוק במערכת נישואין, בצורה שמחלקת את המשפחה לשתיים: התנאים הכלכליים לא טובים, והחברתיים לא מיטיבים. אני כן יודע, אני מאמין שכך, שבאהבת אמת, זו שחש בחופה, היה מוכן להיכנע לזאת שקיבלה אותו לחייה.
…המשברים הגיעו, השוני, הרצונות השונים ללא להבין ביחד איך מגשרים על הפערים: תצאו למעגלי גברים רוחניים שכאלה, ותקבלו את הכניעה.
לאחת והמיוחדת. זה דורש ממכם באמת אומץ לב, עבודה על מודעות עצמית, לא להיכנע לביקורת עצמית, ואם נפלת, תקום, תלמד לחזור ליציבות. אלה מאותם שיעורים עמוקים שיהפכו אותך לאדם טוב יותר, ותמצא את הדרך, ככל יכולתך, שוב —למקורות ליבה. תזניח אסטרטגיות מניפולטיביות, הן לא מחזיקות לאורך זמן, ואם כך התחלת את הקשר, תעמיק אותו יחד איתה.
הגן עליה. זה אם אתה מאמין במשמעות של היות יחד, משפחה, קהילה, עם, אנושות. אני אחזור שוב לאיך אני הרגשתי על ראש ההר הלא גבוה במיוחד שמשקיף אל הים הצפוני ביותר: בדידות, ואת החום האמיתי של בני אדם ביחד.
סתם… בקטע של מעגלי גברים הנה משהו שמצחיק אותי עד מאוד, מכירים? אני מחכה לחומרים חדשים שלו
ועכשיו לפוסט הבא: ישראל – בין מדינה עשירה למדינה מתפתחת.
קרדיטים
- Video: Guys vs. Girls Night – Jimmy O. Yang @YouTube.
מיטה לשניים
הלוואי והייתה מיטה זוגית בה שתיקה קודרת מפי אותו מסדר השתקניות, כוכבים נופלים בשמי הנגב, בגלל שלא למדתי לקרוא את המחשבות שלה. וכאשר אשוחח על כך עם קרוביי, יכול שיצביעו עליה, אלא שבסבלותיי למדתי להעריך את חוסר ההיגיון דווקא, ולימים את הקולות השקטים שלה. אמצא לי מקום למדיטציה ואדע שבכל מקרה תהייה חכמה ממני. להקדיש את חיי למען האחת, זה גדול כמו להקדיש חכמה, בינה, דעת לאנושות כולה, ויותר.
קרדיטים
- Painting Psyche's wedding by Edward Burne-Jones @Wikimedia.
