עם ישראל על הצוק, לפניו ים סוף, מאחוריו הצבא שחותר להשמידו

העירייה פרסמה קריאה לציבור לחלוקת מזרונים למקלטים ובתנאי שאַחרַאי יחתום להחזיר אותם בסיומה של המשהו הזה שאנחנו נמצאים בו שאולי התחיל בשביעי לאוקטובר ונמצא בשלבים של סיום. איזה אַחרַאי טיפש ייקח אחריות שכזאת שיכולה להביא אותו למצב של סנקציות כלכליות, לחולי חס ושלום בגלל לחצים של אובדן בית, ובגלל מה? בגלל מזרונים שעולים 100 שקל. אמרתי לכם, אני יכול להוכיח לכם את זה, כמה אגרסיבית היא המדינה (שמקימיה לא חתמו על העצמאות שתראה כך) כאשר מדובר בכלכלה של הקבוצה הקטנה פיצית והצרה שלה שמונעים הלכה למעשה התפתחות של ילדים ברמת השיחה באנגלית, מרכבים אוטונומיים להופיע על הכבישים מיום הופעתם ברחבי ארה״ב של אמריקה, פתיחה של השוק העסקי דווקא למי שחושב מחוץ לקופסה, אבל בטח לכם יש כבר את הדוגמאות שלכם… תראו אני אוהב את האנשים כאן, אבל המערכת מבחינתי איבדה את המצפן שלה: אז אני והאנשים שאני אוהב או שנביא מזרנים במחיר כפול או שלוש או שנסתדר בלי! אולי התכוונו לזה או לא, אותם מדריכים מהמזרח שקוראים להם מוארים: יש להפחית מחויבויות לא נחוצות, למינימום האפשרי. כמה שזה פוליטי כבר מבחינתי, בגלל הדבר הזה שנקרא הפוליטיקה של הכלכלה שאנשים יכולים לאבד את הכל: זו מערכת יחסים שלא אני יצרתי אותה, וזו מערכת יחסים מאוד ספציפית. אם בכל זאת בחרת בדרך הזו, זה חייב להתקיים ביחס למטרה מפוקסת שנוגעת לעולם הרוח הפנימי, בעזרה לזולת, או שניהם יחד. השאלה הגדולה שלכם זה איך בונים פה בית. בכל אופן דעתי, אם אין לשלטון המקומי את המשאבים והאמונה ליצור שינוי תרבותי ומעשי כמו לצבוע את קירות המקלטים ביחד למשל, שיחלקו את המזרנים בחינם. 

לנושא אחר: החתונה בדיזינגוף… התרגשתי.

קרדיטים

  1. Video: Sia – Little Black Sandals (Audio) @YouTube.