אני רוצה לומר לה שאם הייתי אומר לה שזה קל, אז זה לא. שכואב לי הראש, שאני מקורר, ושיש לי ערימה של משימות שאני צריך להגיש בתוך יומיים כדי לעשות את העולם של כולם לעולם של טוב יותר, שבו אֵם תהיה מסוגלת להגן על אהוביה. ושהחיים למרות הכל, ניתנו במתנה רק לפרק של זמן, שבו הזקֵן אמור להיות החזק, בעולם שבו הוא רואה שהפעוט הוא… החלש בנינו, מוסר את נשמתו. וזאת לא תהיה בדרך של ערמומיות, ולא בדרך של כזב, אלא בדרכה של אמת כדי לומר לה את הדברים שלא הייתי מעיז לבטאם במילים: שאילו יכולתי להניח את ראשי בין ידיה כדי לנוח, גם מהמלחמה, מהרעש הפנימי, מחוסר הרצון לקבל את הרוע כפי שהוא, אז גם אני שהייתי מאושר. שאילו הייתי שר-צבא, למענה הייתי מקיף אותם בקולות של תופים ושופרים, ואז פותח את השערים. ולמרות הכל, הייתי מאושר, כי כפי שלהם יש את האלוהים שלהם, לי יש את שלי. אילו רק ידעתי את טעם האהבה.
קרדיטים
