להשתחרר מכבלי השנאה

הפתרון הכי טוב של השלטון באירן זה להצהיר באופן מִיָּדִי שהם מעוניינים להתחיל בתהליך מִיָּדִי של שלום איתנו וע"פ המושגים של העולם החופשי. להצהיר שניתנה הוראה לפרק את המתקנים ושמערך הטילאות נתון למשא ומתן. שהצהרות להשמדה ייעלמו לתוך דפי ההיסטוריה. יפן היא דוגמה נפלאה של הצלחה. הם יכולים לעשות זאת, אם הם מאמינים בחלקים השונים באירן שאנחנו בכללותם קוראים להם מתוך תפיסה של אחדות "פרסים". אני אומר את זה פחות בגלל המלחמה, ויותר כי אני יודע ששיתוף פעולה בין העמים שלנו דווקא יהיה מאוד יעיל לקידום האנושות, וזה הדבר שהכי מעניין אותי. בקצה השני זו האחת, הכוכב החמוד, שאני מבקש יום אחד להיות קשוב להנחייתה.

מעשי, feasible? למי שמאמין בתפילה, יודע שגם לה כוח חוצה גבולות.

האם זה יסיים תופעות מקבילות של שנאה כלפי העם מישראל? אדם חרדי אמר לי שאנחנו בימי הגאולה, אני… פחות מתחבר להצהרות הללו, פחות בקטע של ניסים שמשנים עולמות, כמו להזיז הרים ממזרח למערב ואז בחזרה, ויותר בקטע של תהליכים, חחח 😉. 

ומה עם "המתים"? צריך ללמוד…

ניסיון התעמולה של העצמי בחסות זאת החיצונית

ברשותכם אבחן משהו לרגע, טענה:

הניסיון הוא זיוף, הניסיון החברתי, באותו משקל של השקר, הוא איבד את האמת שלו, אביא את זה אלי עוד מעט. ההסבר:

  • פער משמעויות בין הדוברים, זה א,ב — זה מובן. יחד עם זה שימו לב: מה שמובן ברמת הידיעה, שונה מלפעול כמו לאחר שהידיעה נספגה, כלומר קל לדבר שלום מאשר לעשות שלום, פנימי, עם השכנים שלך, עם אלה ששונים ממך, אלה שמפעילים אצלך את טריגר הכאב, אלה שמכאיבים לך פיזית. במזרח זה נקרא "חמלה", ועובדים על זה, זה גם קשור למושג הקארמה, שזה נושא רחב ועמוק בפני עצמו.

  • המלחמה הנוכחית הראתה לנו, "הצד המפסיד", מה זה דיסאינפורמציה, הכו אותנו. דרך אגב, לפני שבכלל המושג הזה היה מוכר, אבא'שלי היה חוזר שוב ושוב איך בזמן המלחמה בזמנו, בקול קהיר שידרו בעברית שהגיעו לת"א. "מלחמת תודעה"? בכל אופן ההורים שלו מה-BBC, שבו נטו בזמנו לתאר את האמת של המלחמה, ולא לאיך מאזנים את האמת, האמת של מי? אז ההורים שלו בארץ הרחוקה שהתעדכנו היו רחוקים גם מהדיסאינפורמציה.

עכשיו אלי, לפעמים אני שואל את עצמי "אילו רק", אילו רק יכולתי לחזור אחורה בזמן, החיים שלי היו משתנים, הבחירות היו מביאות אותי למקום "טוב יותר", הייתי לוקח את "אני-ללא-הניסיון" ומנחה אותו למשך חודש עם הניסיון שחוויתי אני, לומר לו שזה שאדם שמחייך יכול להיות שאין לחיוך מקום שם באזורי ליבו. ויש דברים שיש להם הזדמנות אחת בלבד בחיים, אם אדם משפיל אותך הלכה למעשה בעיניי הרבים, זה לא אומר שהוא יכול להשתנות בטווח הקרוב… פשוט, כדי לקצר את העניינים, אההה… ולמעמד אין משמעות בעניין, כלומר "טיפשים" יכולים להיות בכל מקום. אסייג ואומר שגם אני לפעמים "טיפש". פשוט צריך לעבוד על זה. אנשים צריכים לעבוד על "הטיפשות" שלהם, אני צוחק כןןן? המילה אולי המתאימה יותר היא חוסר מודעות עצמית. (שאלה: מי קובע בכלל היכן המודעות נמצאת?)

מה הבעיה במה שמה שאמרתי, אם הייתי יכול לעשות קפיצה בזמן או להורות engage the time suit אם נשתמש במושגים של star trek 🌌, אז כולם היו יכולים לעשות זאת… החופש יכול להפחיד אנשים, אז צריך לבנות רק חליפה אחת 👨‍🚀 בסרטים 🙂

אז כולם היו מביאים את הניסיון שלהם לאני-חסר-הניסיון שלהם, ואז בעתיד של ה-אני-חסר-הניסיון, צריך היה רק ללמוד להיות מתוחכם יותר, כי החזרה שלהם שוב אחורה בזמן הופכת את הניסיון שהועבר, להבעה. לציור של סוס על הקיר עם עפרון, ולא לאמת. דיסאינפורמציה – מבינים למה המשורר מתכוון? הניסיון הוא גם דיסאינפורמציה. סוג, ענף, של דיסאינפורמציה. בעולם שבנוי מפלסטיק ולהסתתר מאחרי הודעות טקסט, ואמת יחסית. היום אתה לא חווה את "האמת" באמת, אתה חווה מה שהעולם הדיגיטלי אפשר: הסתתרות. כאשר אתה מסתתר, אתה לא מתמודד עם הרגשות של אנשים… הייתי יכול להרחיב בעניין, בגדול אנשים כך לא בונים, לא זוכים בשיקול דעת כאשר קשה, ולכולם יש רגעים של קשה, ולא מעט.

יש גם מושג של אמת יחסית במזרח, תאמינו לי שזה מושג אחר לגמרי חחח.

והכל למה? כי יש בבני אדם את היכולת לשמור "סבל".

אלה משקפיים אחרות, משקפי שמש שמשתמשים בהם כשמעונן מלא ולא רק חלקית.

לכן…. עדיף לכם/ן לתקן מכאן והלאה, ולא מכאן אחורה. לדמיין חליפת חלל מגניבה כזאת עם temporal drive מגניב שכזה מסטאר טרק זה ממש מגניב ביותר.

לנקות, זאת המילה. לשחרר, מילה נרדפת, לסלוח עוד אחד. תהגו בזה עם עצמכם, ואולי תגיעו למסקנה שאין תוקף לאמת שניתנה כאן.

ואז נוכל לבנות שוב, למרות "השקרים", הפערים המובנים, האמונות התפלות, המניפולציות, המעגליות שלהם, יש בך אור אלוקי. להבה.

מקווה שלא לקחתם את זה "דתי" מידי, פשוט ניסיון שלי להתעורר ולעורר.

מה שיכל היה להיות לנו

ישנו מקום בעולם, על חוף הים, שנשים באות אליו כדי לבכות. זה לא מקום שאליו תצליחו לבוא, שאתה תצליח לאתר, הגלים לא ירשו לכם למצוא את המובן מאליו ועקבותיהן כבר שנסו. קולות הבכי מתאדים ביניהם. הדמעות נלקחות כמתנה למעמקים. אתה יכול להיות נדוש, אתה יכול להיות גאוותן, אם אתה מוכן להיות אמיתי, אם מצאת את עצמך תוהה לפתחו של באר, תוהה על דרכו של עולם, להשיל את עצמך מדרכי התרמית העצמית, תוכל לראות את הסכר שמוביל אליהן, אליה, שם במרחקים, כי רק אחת מהנוכחות היא המיועדת. אני חושב שניתן לקרוא לזה התמורה-מהזכות-הטבעית-של-החוזר-בתשובה, במלוא מובנה. החיסרון של המלך שהוא צריך לייצר שלום עם כל כך הרבה מדינות, שקט פוליטי קוראים לזה, היתרון של נביא האמת והנזיר שהם מוצאים מחסה באנושות, הבעיה שלך זה לעלות על אותו ההר שאותן שלוש דמויות כבר מכירות, למצוא את אותם עוברי אורח, זרים ונוכלים, שבסופם של דברי הימים יובילו אותך אליה, ללא שיכירו אחד בשני, מלבד בהקשר הבא. במבט ראשון לא תצליח לכבדם, זאת הסיבה שאתה כאן ולא שם, ואז לא תוכל להמשיך הלאה גם אם תצעד, זו תהיה צעידה בתוך תופעה אופטית, במיראז', שם תוכל להיטשטש ואז להתעוור אולי עד ליומך האחרון, יכול שיכו אותך; עוברי אורח בשדות עצומים שהעברית לכל אורכה אינה מכירה, ללא שיכירו את זאת שאתה בספק תצליח להיות המיועד לה, מלבד העובדה שהלבנה מדברת בשמה, במקומה, נתמכת על ידה. זהו אינו מקום שנועד לכולן, בשלב זה תוכל להביט לשמיים, לשאול, האם זה מקומך? לשם ההם נשלחו, אותם לאחר שפגשת, ושָׁם, מקור החיים, שָׁם, בת-הים שההיגיון הוא שלה. התוכל להמעיט מבכייה? זה כל מה שצריך, פשטות. רק עם פשטות (וטוב הלב שתוכל לרכוש) תוכל להיות נאמן למצפן המוסרי שלה. להגן על עולמה בדרכך שלך. (ללא שתבחין, תראה שבעצם היא זאת שמגינה עליך). והשאר? פחות חשוב.

קרדיטים

  1. Photo by Loc Dang @Pexels.

הגרטה שלי

ויש לי תמונה פיצית שלה, והיא גם ככה ננסית, שבו היא מציגה את עצמה לעולם, לכולם, היא החברתית, נוכח העובדה שהצד הזה בה אינו מושא קיומי. אני חוזר לתמונה הפיצית הזאת שלה בוואטסאפ. זהו לילה אז אולי בגלל זה לא ניתן להבחין בחיוך, אני כן מדמיין אותו, את החיוך שלה, כי זו תמונה ממש קטנטנה, במרחב היחידי שנשאר לי איתה, של הוואטסאפ בעצם. אני חוזר כי אני מפחד לשכוח אותה, את ימיני, בחיים ישנה בעירה שמשאירה אותנו בחיים, כתר הזהב שאני מבקש להניח על ראשה. לא חושב להקיש עליה, כדי לראות את ההיא-החברתית בגודל מלא על המסך ממולי, כשאורה שוטף את פניי, כי היא איננה שלי, אינה שייכת לי, היא מקסימה בכל מקרה אחר.

התחלתי לשכוח אותה, כלומר לא, אני מתכוון שמצאתי תחליף, שופינג. והשופינג שלי יקר, יחסית, ולא אמת יחסית: מכונות צילום. חח, לא המכונות, אלא המצלמות, כל המערכת, חושב על מצלמת פוג'י. אולי אסע לאילת כדי לחסוך מעל 20%, שווה. 20% שאני יכול להשקיע בה. אני מספר לכם את זה, כי תהיתי, השכחה הזאת מתאפשרת כי אני יכול להרשות את זה לעצמי, אך היא מוגבלת, מה קורה לאנשים שיש להם פי 10 יותר ממני אחרי הורדות… תהיתי, אדם יכול להגיע לרגע האחרון בחייו ולהבין שכל מה שעשה זה לשכוח, מה הטעם? באהבה יש טעם, גם אם זה אומר שמה שיזכיר לי את זה זו תמונה הזאת שם באיפון שלי, שאני גם לא מעז לפתוח לגודל מלא.

למה לא נותנים לגרטה להיכנס? זו הזדמנות לתת לה "לחוש"', לראות, סבל אמיתי, שהוא כואב בהחלט, להכיר אותנו, אנחנו צריכים לתת לזה הזדמנות… מה שבאמת קשה לנו אלה אחינו ששם, החיים והמתים בנוסף לידיעה שאנחנו יודעים שהארגון מתכוון שוב לממש את הבטחותיו, ונכון שאנחנו מאמינים להם? אולי יהיה לה פתרון, ואם לא היום, בעתיד לבוא. תביאו אותה גם לת"א.

לפני כשנתיים הייתי בשוויץ, בצד הצרפתי, בג'נבה. לא הלכתי לראות נופים, לא להנות ממוזיאונים, כן נהניתי מהסטייל של הסופרמרקט שם. הלכתי כל יום, נסעתי, מהדירה לאו"ם, וחזרתי, ככה שבוע ימים. ופגשתי גם אנשים שעל הטלפון שלהם היה מדבקה boycott Israel. דרך אגב מנורבגיה. ודיברתי איתם, זה לא כזה הפריע לי אם לומר לכם ת'אמת, לא באתי לייצג את ישראל, ואפילו לא אותי, באתי למצוא דרכים לשינוי. אני אגיד לכם מה, האינטרנט הזה, והמדיה הזאת, יצרה סוג של ניכור, לא שומעים אותנו, לא שומעים בני אדם. שומעים רעיונות, ב-Void הזה פיתחו את המיתוג ואת הצריכה… הם אנשים נורמליים, אנחנו אנשים נורמליים, גם בעזה יש אנשים נורמליים שנקלעו למצב הקשה הזה, שאנחנו זכינו במערכת הגנה מצויינת… הצדדים שהמדיה מוודאת שיתקיימו, נועד סתם כדי לסתום פיות.

היא צריכה להתמודד עם המראות, זה המסע שלה למנהיגות.

קרדיטים

  1. Photo: FREE PALESTINE-BOYCOTT ISREAL by Leo Reynolds(CC BY-NC-SA 2.0).
  2. Video: אתניקס – ג'סיקה – קליפ @Youtube.

על הקיטש בחיינו, על המלחמה הפנימית וקצת על הידיעה

המילה "קיטש" נושאת איתה אידאולוגיה, אני אקרא לזה "משמעות+", סבבה? זה גם כאילו אומנות שגורמת לנו להיות רגשניים בצורה אקססיבית משהו, וכל כך משוכפלת שהיא מאבדת מהערך שלה, משהו כזה. אני בכוונה לא נכנס לזה, אני כן רוצה שתשימו לב לפלוס.

בגלל שהטוב הפך לרע, והרע הפך לטוב, וזו פעולה שנעשית על ידי יחידים שמאמינים באמת של האמת היחסית, בלי הכוונה לשתף, אספר לכם משהו איך אידאולוגיה יכולה לצמוח ממילה רגילה לחלוטין. כשאותי למדו מה זאת המילה, התווספה לה ציניות. כדי להבדיל בין אומנות "גבוהה" "לנמוכה", זו כלכלה. בדיאבד, איך אתם יכולים ללמד ציניות מציור של ילד בוכה, אנשים מתחילים להתרחק מהמקור האנושי שלהם, הערך של מה שקורה כאשר אתם מביטים על תינוקות משתבש. זה דבר שבטבע לרצות להגן, לחבק, לבקש בטובתו של הילד.

אלא אם באתם מראש עם מצפן, ואם באתם עם אחד כזה, אז זכיתם במשפחה/קהילה חכמה שלמדה אתכם להיות מספיק חזקים כאשר אינדבידואלים עושים ככל יכולתם, במסגרת הזמן והתקציב העומד לרשותם, כדי שההגשמה האינדבידואלית שלכם תתגשם בקושי רב, זה של הסובבים אתכם, של האנשים שאתם אוהבים ומוכירים.

זה כמו שנאמר שאינדבידואליות במונחים האמיתיים שלה זה אנוכיות מופקרת… מבינים? או מסכה. זה הפלוס הנוסף למשמעות.

תניחו לגבולות של בין גבוה לנמוך, זה לא קשור לעשירים ועניים, כי בגדול, אנשי יצירה הם לא אנשים כאלה עשירים, מהנדסי תוכנה יותר סביר שיעשו יותר כסף, וכסף זה לא העניין. זו האידאולוגיה של האמת.

מה עשו כאשר הטיקטוק נכנס לתמונה? פתאום אנשים השתחררו מאיך מגדירים גבוה ונמוך, כמעט, באומנות בכל אופן, וצריך לעשות סדר. הקיטש עושה סדר, רק שהוא טבע מזמן בים, הויזואלי.

להשתמש בכלי של הקיטש שאליו מתייחסים כאומנות "נמוכה", ואליו "מתנגדים", כדי להניע אנשים לפעולה פוליטית, זה מוריד מהערך התרבותי שלהם, כלומר של כמות התוקף שהענקתי בחינם לדבריהם.

לחזור לבית הפנימי.

זה לא ה-"שלהם", זה לא שהם עושים את זה בכוונה, כולנו תפוסים בהגדרות, ב-"משמעויות+", זאת הידיעה שכשאתה גודל ומגלה שההורים שלך שבירים.

שהמצפן שלך גלוי, תקין לחלוטין.

תניחו, את, אתה, במסע ייחודי כל כך, היפה כל כך.

בואו לעשות טוב.

קיטש נוסף שעליו תוכלו להמשיך לחשוב ובהקשר שלנו, היכן הגבול עובר, איפה אנחנו נמצאים על המפה והייתכן בלי?

קרדיטים

  1. Photo: Flutter Magazine – Issue 17 Cover by Michelle Beller (CC BY-SA 4.0 | White Balance).
  2. Illustration: United Nations "Fight For Freedom" poster @Wikipedia.org.

הצתות בשם ה-איזם השונים והצתות כגורם של הטבע, מה עושים?

בגלל שישראל היא קטנה בגודלה, היערות יחסית קטנים, קטנטנים, ויש גם פיציים, זה לא כאילו ויומינג Wyoming או הפיורדים Fjords כאן שאפשר לֶאבוד לשבועות או אפילו לנצחים. שיש בו גייזרים ופסגות מושלגות, מפלי מים עצומים ותותי בר, במקומם יש לנו איילים, בזלת, פטריות, ולא אלה הכמהין, וכולם לנו יקרים אז למה לנסות להמציא? קוראים להם שומרי היערות. הארגון השישי לצד מכבי האש, המשטרה, מגן דוד אדום, צה"ל, השירות הלאומי (וחברת קדישא).

הם ירכבו על סוסים, עם מדים, ויהיו מגדלי צפייה מאוישים מסביב לשעון, מערכת חיישנים, דחפורים, והארגון הזה יכול לשמש השראה לדבר גדול יותר כאשר שינויי מזג האוויר יאתגרו אותנו, אם תרצו שהילדים יישארו מבחירה. ואנחנו זקוקים גם לשכנים שלנו: זוכרים איך שירותי הכבאות הפלסטינים עזרו לנו בשריפות בכרמל?

ואחד מהתפקידים שלהם יהיה להקצות מקומות לאנשים שחוו טראומות, כי המרחב הפרטי במקומות הציבוריים מצטמצם, ונראה שבישראל, יותר ויותר פרטיות נקשרת ליותר ויותר כסף; הכנסה. לעירוניים שבנינו כמובן.

למזלנו, או לקארמתנו :), קיבלנו את השבת… ובשבת רבי אברהם אבן עזרא אמר שהמתאבלים בו אחור נסוגים.

קרדיטים

  1. Photo: Ranger Walking School Group Down Trail @Picryl.
  2. Photo: Forest Ranger David Nally receives the "Top Academic Award" for Forest Rangers by NYS Department of Environmental Conservation (CC BY-NC-ND 2.0).
  3. Photo: Ranger Peri by GlacierNPS @Flickr.

על הימים הנוראים ועל פשיטת הרגל הפילוסופית

צעירות, צעירים, חיילים, חלקם חסרי ניסיון בחיים, אחרים עם הורים שקפאו תחת הנטל, שצריכים עוד להתמודד עם "רוע" של היות אזרח, יקבלו סיכות מלחמה, מי בכלל רצה לקבל סיכות מלחמה? לאבא שלי יש שתי סיכות כאלו, שוכנות להן שם במחסן באיזו מגירת מתכת ישנה.

בעולם שבו הטוב הפך לרע, והרע הפך לטוב, באדמה שעוד לחה מהדם, נושאת את קולם של אהוביה, היכן שהשפה התגלתה בעירומה, בשקרה, היה ניתן לפגוע בה. ההיסטוריוגרפיה הוצגה כהיסטוריה. שכבות על שכבות של שקרים, שכבות של נוצות שכל מה שהיה צריך זה לנשוף עליהן, אנשים פשוט חששו שיאבדו את הבית, וגם כך קשה פה כלכלית, אחד שלא היה תלוי בהם אמר לשרוף.

כדי לתקן את זה, בואו נדבר בשפה שלנו, מבחירה, כפי שאנחנו מבינים את מושג ה-"שלום", שאמור להיאמר מנקודת המבט שלנו, שאמורה להיות הדרכה בלבד. בואו נוותר על ההיסטוריוגרפיה, נחפור פנימה, בלי לברוח, להתמודד, ונשתול עצים והמון, נייצא טכנולוגיות לטובת אלה שמעוניינים בתיאורים פילוסופיים של פריחה. 

איך אנשים שהכלכלה שלהם מובנית על המושג אינדיבידואליזם יודו שיש יד מכוונת? אלה כבר לא מבוססים על נימוקים של אדמה ושמיים, של חוויות, של אושר, של סבל {-אין למסור תיאורים, עדויות, למי שלא יודע עוד להכיל, גיבורי מלחמה לא הצליחו לשאת זאת}. כמו שהמטבע מבוסס על חוב, ולא על זהב, רגע לפני פשיטת רגל, מושגים שדם הקיום שלהם זו הפגיעה בעם שיושב בישראל, במה שהוא מייצג, לא במי "שאנחנו-באמת". לא חסרים אנשים בעולם שאוהבים אתכם, שגם יכולים ללמד אותנו על המושג "אחד", ו-"סליחה", בואו נשתף איתם פעולה. אני אוהב גלובליזציה גם אם נראה לכאורה שהעולם הולך לכיוון של צמצום/חזרה לגבולות הלאומיים. יש דבר כזה טוב, וזה הדבר היחידי שיש למרות שגם לי לא קל לבטא זאת בצורה מלאה עכשיו.

אני מצטער, אני לא סומך על אף גוף ממלכתי שייתן לנו דו"ח "נקי", ועדת חקירה, על האירועים שקדמו למלחמת התקומה. אני רוצה לסמוך, הדיווחים והמלחמות הפנימיות, האמירות שהתגלו עקב סכסוכים פנימיים, בטעות, ממקור של תחרות, לא כי יש כאן חופש ביטוי, אני רוצה כאן גוף דמוקרטי רביעי "שילחם" על שקיפות. למה "להילחם"? מוזר, יש אנשים שעוד חושבים שחלקנו החיילים שלהם בתמורה לשכר מינימום, ותוסיפו לזה שהאמונה שהאדם הוא רע ביסודו וטיפש ללא חלומות חשובים, היא רווחת, אמונה.

אז סבבה? את העיוורון הפילוסופי נהפוך לחמצן אמיתי.

קרדיטים

  1. Video by RDNE Stock project @Pexels.

מוּל

מול הים התיכון אלפי מניונים מחופשים לבני אדם חגגו את ל"ג בעומר. איך חשבתי לאתר אחת ומיוחדת, את המצחיקונת של כולנו? חלום בהקיץ, זה מה שהיה לי, חלומות בהקיץ, רק על הרגע המיוחד הזה. אהבה זו עבודה ולא רק למשכנתה, אבוי. וזה היה עוד חשוך, שכחתי מהחושך, לא לקחתי בחשבון את החושך. הפעם חזרתי מכביש מספר 1, השלטון התימני עם הקטע של המרגרינה במלאווח תפסו אותנו באמצע הדרך. אולי גם השלטון התמני הם מניונים מחופשים, ויש להם טכנאי טילים מניונים צהובים, וקפיצים, עם הסרבלים הכחולים הללו, ומפתחות הברגים, ואהובות מניוניות… איזה כיף להם. 

💃🕺

קרדיטים

  1. Video: Y.M.C.A. – The Minions @YouTube.

כיצד מייצגים מציאות, זו שאלה גדולה. מערוץ 14 לאנושות.

ערוץ 14, אתם צריכים לעשות כתבות תחקיר כדי להראות לנו שאתם "מושא לא צודק לרדיפה". אני אנסה להסביר מה אולי מקור הבעיה בערוץ, ומראש אומר שאני נמנע מלצפות בחדשות, כלומר בטלוויזיה. כאשר מתמקדים יתר על המידה במפלגתיות, נופלים לבאר של השני, "והניצחון" בא למי שלמד להסתיר ולמי שמכיר בנבחי השפה, או למי שעומד יותר זמן בזירה; מתוך הבאר ניתן לראות רק פיסה אחת מהיקום והחלילן מהמלין מפיל אתכם לשם, הוא כוח "שלילי" בעניין זה. ועם זאת יש גם חלק ראשון לסיפור. יש להודות ולהוקיר על שקיבלנו, גם אם אדם מספק לכם שירות בתשלום, או אפילו פוליטיקאי שמקבל תשלום מהמסים שלנו, מכל הצדדים, יש להודות להם. יש להודות לצופים שחלקם אני מכיר ואוהב. 

ליפול לרשתו של החלילן הנה טעות. ליפול למערכת המושגים הנה טעות. שני המקרים מייצגים עיוורון. יש לנו דוגמה מצוינת מהתנ"ך, מהסופר, מי שלא יהיה, מוסר השכל, שבו קודש הקודשים אבד בגלל שהעם שכח להוקיר את החיים, להודות על קיומם של האנשים, בזכות האחרים בני אדם אינם בודדים, ובמקום להודות דרך המצוות, הם הפכו, ראו בהם אמת קרקעית, חוק ומשפט, הפכו את השכנים לעבדים. הם… יותר מידי התמקדו במערכת המשפט, בשפה. המילה "סליחה", תחשבו על זה, היא מאפשרת לנו לחשוב, לבחור. אנחנו כמובן יכולים להתנגד לה כאשר שומעים אותה, זה לכולם אני מניח קרה, לי זה קרה, ולא פעם אחת. כל אחד מאיתנו יכול ליפול למערכת מושגית, לראיית עולם צרה.

גם אם ראיית העולם בערוץ אינה צרה, כלומר פוליטיקה זה כל מה שאתם מציגים, אז זה הרבה יותר קל "למתנגדים" שלכם להציג את הצד "הרע" והיחידי שבכם, זה בסך הכל משחק בשפה. כי כבני אדם אנחנו יודעים שלכל אחד יש צדדים יפים מאוד… פשוט בני אדם לפעמים נמצאים בבעיות, כולנו חווים זאת, חווינו זאת, ונחווה זאת.

אפשר לתקן, תתחילו לסטות מהפוליטיקה ותשמרו על האינטרסים של הצופים שלכם, זה גם צר, מה לעשות, אבל זו התחלה, למשל תעשו כתבת תחקיר למה נישלו את נמל התעופה לוד מהעיר לוד, למה כאשר בהתקפה האחרונה של החותים לארצנו, ושגם איתם צריך לדבר, אולי הם בכלל כועסים על המרגרינה במלוואח, גופי תקשורת רבים בעולם מיקמו את נמל התעופה בתוך תל-אביב. זו הכתבה הראשונה, ואחר כך תעשו כתבות תחקיר על חינוך של ילדים בפריפריה, רוב האנשים לא יודעים שהוא לא באמת שיוויינו, כולל האנשים המיוחדים בתל אביב, ואולי פשוט אין מנהיגים שמתמקדים בחינוך, אולי זה בכלל האזרחים, שאלות שצריך לשאול. ואז תדברו על הביטקוין, אבל אני מניח שאז יופעלו עליכם לחצים בינלאומיים ואז עוד פעם תתחילו עם הסבב הזה של שמצביעים עליכם לפני שעולה על דעתם להצביע לרוחות השמיים. מהטוב, אי אפשר להתחמק, למרות הסבל של כל אחד, "צריך להודות", האמירה הזאת, זה אומר לתמוך באחרים.

קרדיטים

  1. Photo: Beneck family 1960, Italy @Get Archive.
  2. Photo: Historic Moon Landing @StockCake.

תחת אור הירח

אפשר לחשוב מה כבר אני מבקש. בסה"כ לעשות לה את הקניות בסופרמרקט.

לפני שנים רבות הייתי מאוהב באחת. יום אחד סיפרה לי שהמשפחה שלה חוגגת בלוד. נשארתי שעות נוספות עד לפתחו של הלילה וכשירדתי מהאוטובוס, הפחתתי שלוש שכונות שלא סביר בעליל ששם תהיה. התחלתי להתהלך בכל שכונות העיר, הסתכלתי לפתחה של כל קבוצת בניינים, ומרכזי התרבות, והאזנתי.

כאשר עם ישראל התחיל בשלב הנוודות שלו, פעמיים הקדוש ברוך הוא ביקש מהם שישתקו, בקריעת ים-סוף ובמעמד הר סיני. את השתיקה הזאת, אפילו של החי, תוכלו לחוות באיסלנד. בו הקול היחידי שאתה שומע, מלבד זה של הצעדים שלך, של הקושי לנשום, ושל הכאבים, הפיזיים והנפשיים, זה של כוחות הטבע.

חשבתי, האינתיפאדה בעולם המערבי, לא של העולם המערבי, היא האנטי-תזה לילדי הפרחים (של אמפתיה מושלמת, אני מניח), בצורה מושאלת, פיגורטיבית בלבד מעולם הסמלים, היא סוג של אנטיכריסט שכזה (לאומנות יחידנית, מחזיקים באמת שלהם וגוררים אחרים למלחמה "הלא צודקת". לא לפלורליזם, לא רעיונות חדשים, לא שיתוף פעולה, הפרדה. הפרדה תרבותית, אנטישמיות מהסוג שהמרחב שלה לא הוגדר עוד, לא איך מפתחים את כולם, אלא איך מונעים מיהודים להתפתח, גם ככה הישראלים עושים את זה לעצמם). דבר והיפוכו. וזה העניין כאשר אתה יוצא ממדיטציה, יותר "קל" לדבר על שלום, מאשר לפעול בשלום, זה רק מתחיל, וזה עניין של הרגל.

מהיא דרך האמצע שלי?

קרדיטים

  1. Photo by phuchai @Pixabay.