על הימים הנוראים ועל פשיטת הרגל הפילוסופית

צעירות, צעירים, חיילים, חלקם חסרי ניסיון בחיים, אחרים עם הורים שקפאו תחת הנטל, שצריכים עוד להתמודד עם "רוע" של היות אזרח, יקבלו סיכות מלחמה, מי בכלל רצה לקבל סיכות מלחמה? לאבא שלי יש שתי סיכות כאלו, שוכנות להן שם במחסן באיזו מגירת מתכת ישנה.

בעולם שבו הטוב הפך לרע, והרע הפך לטוב, באדמה שעוד לחה מהדם, נושאת את קולם של אהוביה, היכן שהשפה התגלתה בעירומה, בשקרה, היה ניתן לפגוע בה. ההיסטוריוגרפיה הוצגה כהיסטוריה. שכבות על שכבות של שקרים, שכבות של נוצות שכל מה שהיה צריך זה לנשוף עליהן, אנשים פשוט חששו שיאבדו את הבית, וגם כך קשה פה כלכלית, אחד שלא היה תלוי בהם אמר לשרוף.

כדי לתקן את זה, בואו נדבר בשפה שלנו, מבחירה, כפי שאנחנו מבינים את מושג ה-"שלום", שאמור להיאמר מנקודת המבט שלנו, שאמורה להיות הדרכה בלבד. בואו נוותר על ההיסטוריוגרפיה, נחפור פנימה, בלי לברוח, להתמודד, ונשתול עצים והמון, נייצא טכנולוגיות לטובת אלה שמעוניינים בתיאורים פילוסופיים של פריחה. 

איך אנשים שהכלכלה שלהם מובנית על המושג אינדיבידואליזם יודו שיש יד מכוונת? אלה כבר לא מבוססים על נימוקים של אדמה ושמיים, של חוויות, של אושר, של סבל {-אין למסור תיאורים, עדויות, למי שלא יודע עוד להכיל, גיבורי מלחמה לא הצליחו לשאת זאת}. כמו שהמטבע מבוסס על חוב, ולא על זהב, רגע לפני פשיטת רגל, מושגים שדם הקיום שלהם זו הפגיעה בעם שיושב בישראל, במה שהוא מייצג, לא במי "שאנחנו-באמת". לא חסרים אנשים בעולם שאוהבים אתכם, שגם יכולים ללמד אותנו על המושג "אחד", ו-"סליחה", בואו נשתף איתם פעולה. אני אוהב גלובליזציה גם אם נראה לכאורה שהעולם הולך לכיוון של צמצום/חזרה לגבולות הלאומיים. יש דבר כזה טוב, וזה הדבר היחידי שיש למרות שגם לי לא קל לבטא זאת בצורה מלאה עכשיו.

אני מצטער, אני לא סומך על אף גוף ממלכתי שייתן לנו דו"ח "נקי", ועדת חקירה, על האירועים שקדמו למלחמת התקומה. אני רוצה לסמוך, הדיווחים והמלחמות הפנימיות, האמירות שהתגלו עקב סכסוכים פנימיים, בטעות, ממקור של תחרות, לא כי יש כאן חופש ביטוי, אני רוצה כאן גוף דמוקרטי רביעי "שילחם" על שקיפות. למה "להילחם"? מוזר, יש אנשים שעוד חושבים שחלקנו החיילים שלהם בתמורה לשכר מינימום, ותוסיפו לזה שהאמונה שהאדם הוא רע ביסודו וטיפש ללא חלומות חשובים, היא רווחת, אמונה.

אז סבבה? את העיוורון הפילוסופי נהפוך לחמצן אמיתי.

קרדיטים

  1. Video by RDNE Stock project @Pexels.

מוּל

מול הים התיכון אלפי מניונים מחופשים לבני אדם חגגו את ל"ג בעומר. איך חשבתי לאתר אחת ומיוחדת, את המצחיקונת של כולנו? חלום בהקיץ, זה מה שהיה לי, חלומות בהקיץ, רק על הרגע המיוחד הזה. אהבה זו עבודה ולא רק למשכנתה, אבוי. וזה היה עוד חשוך, שכחתי מהחושך, לא לקחתי בחשבון את החושך. הפעם חזרתי מכביש מספר 1, השלטון התימני עם הקטע של המרגרינה במלאווח תפסו אותנו באמצע הדרך. אולי גם השלטון התמני הם מניונים מחופשים, ויש להם טכנאי טילים מניונים צהובים, וקפיצים, עם הסרבלים הכחולים הללו, ומפתחות הברגים, ואהובות מניוניות… איזה כיף להם. 

💃🕺

קרדיטים

  1. Video: Y.M.C.A. – The Minions @YouTube.

כיצד מייצגים מציאות, זו שאלה גדולה. מערוץ 14 לאנושות.

ערוץ 14, אתם צריכים לעשות כתבות תחקיר כדי להראות לנו שאתם "מושא לא צודק לרדיפה". אני אנסה להסביר מה אולי מקור הבעיה בערוץ, ומראש אומר שאני נמנע מלצפות בחדשות, כלומר בטלוויזיה. כאשר מתמקדים יתר על המידה במפלגתיות, נופלים לבאר של השני, "והניצחון" בא למי שלמד להסתיר ולמי שמכיר בנבחי השפה, או למי שעומד יותר זמן בזירה; מתוך הבאר ניתן לראות רק פיסה אחת מהיקום והחלילן מהמלין מפיל אתכם לשם, הוא כוח "שלילי" בעניין זה. ועם זאת יש גם חלק ראשון לסיפור. יש להודות ולהוקיר על שקיבלנו, גם אם אדם מספק לכם שירות בתשלום, או אפילו פוליטיקאי שמקבל תשלום מהמסים שלנו, מכל הצדדים, יש להודות להם. יש להודות לצופים שחלקם אני מכיר ואוהב. 

ליפול לרשתו של החלילן הנה טעות. ליפול למערכת המושגים הנה טעות. שני המקרים מייצגים עיוורון. יש לנו דוגמה מצוינת מהתנ"ך, מהסופר, מי שלא יהיה, מוסר השכל, שבו קודש הקודשים אבד בגלל שהעם שכח להוקיר את החיים, להודות על קיומם של האנשים, בזכות האחרים בני אדם אינם בודדים, ובמקום להודות דרך המצוות, הם הפכו, ראו בהם אמת קרקעית, חוק ומשפט, הפכו את השכנים לעבדים. הם… יותר מידי התמקדו במערכת המשפט, בשפה. המילה "סליחה", תחשבו על זה, היא מאפשרת לנו לחשוב, לבחור. אנחנו כמובן יכולים להתנגד לה כאשר שומעים אותה, זה לכולם אני מניח קרה, לי זה קרה, ולא פעם אחת. כל אחד מאיתנו יכול ליפול למערכת מושגית, לראיית עולם צרה.

גם אם ראיית העולם בערוץ אינה צרה, כלומר פוליטיקה זה כל מה שאתם מציגים, אז זה הרבה יותר קל "למתנגדים" שלכם להציג את הצד "הרע" והיחידי שבכם, זה בסך הכל משחק בשפה. כי כבני אדם אנחנו יודעים שלכל אחד יש צדדים יפים מאוד… פשוט בני אדם לפעמים נמצאים בבעיות, כולנו חווים זאת, חווינו זאת, ונחווה זאת.

אפשר לתקן, תתחילו לסטות מהפוליטיקה ותשמרו על האינטרסים של הצופים שלכם, זה גם צר, מה לעשות, אבל זו התחלה, למשל תעשו כתבת תחקיר למה נישלו את נמל התעופה לוד מהעיר לוד, למה כאשר בהתקפה האחרונה של החותים לארצנו, ושגם איתם צריך לדבר, אולי הם בכלל כועסים על המרגרינה במלוואח, גופי תקשורת רבים בעולם מיקמו את נמל התעופה בתוך תל-אביב. זו הכתבה הראשונה, ואחר כך תעשו כתבות תחקיר על חינוך של ילדים בפריפריה, רוב האנשים לא יודעים שהוא לא באמת שיוויינו, כולל האנשים המיוחדים בתל אביב, ואולי פשוט אין מנהיגים שמתמקדים בחינוך, אולי זה בכלל האזרחים, שאלות שצריך לשאול. ואז תדברו על הביטקוין, אבל אני מניח שאז יופעלו עליכם לחצים בינלאומיים ואז עוד פעם תתחילו עם הסבב הזה של שמצביעים עליכם לפני שעולה על דעתם להצביע לרוחות השמיים. מהטוב, אי אפשר להתחמק, למרות הסבל של כל אחד, "צריך להודות", האמירה הזאת, זה אומר לתמוך באחרים.

קרדיטים

  1. Photo: Beneck family 1960, Italy @Get Archive.
  2. Photo: Historic Moon Landing @StockCake.

תחת אור הירח

אפשר לחשוב מה כבר אני מבקש. בסה"כ לעשות לה את הקניות בסופרמרקט.

לפני שנים רבות הייתי מאוהב באחת. יום אחד סיפרה לי שהמשפחה שלה חוגגת בלוד. נשארתי שעות נוספות עד לפתחו של הלילה וכשירדתי מהאוטובוס, הפחתתי שלוש שכונות שלא סביר בעליל ששם תהיה. התחלתי להתהלך בכל שכונות העיר, הסתכלתי לפתחה של כל קבוצת בניינים, ומרכזי התרבות, והאזנתי.

כאשר עם ישראל התחיל בשלב הנוודות שלו, פעמיים הקדוש ברוך הוא ביקש מהם שישתקו, בקריעת ים-סוף ובמעמד הר סיני. את השתיקה הזאת, אפילו של החי, תוכלו לחוות באיסלנד. בו הקול היחידי שאתה שומע, מלבד זה של הצעדים שלך, של הקושי לנשום, ושל הכאבים, הפיזיים והנפשיים, זה של כוחות הטבע.

חשבתי, האינתיפאדה בעולם המערבי, לא של העולם המערבי, היא האנטי-תזה לילדי הפרחים (של אמפתיה מושלמת, אני מניח), בצורה מושאלת, פיגורטיבית בלבד מעולם הסמלים, היא סוג של אנטיכריסט שכזה (לאומנות יחידנית, מחזיקים באמת שלהם וגוררים אחרים למלחמה "הלא צודקת". לא לפלורליזם, לא רעיונות חדשים, לא שיתוף פעולה, הפרדה. הפרדה תרבותית, אנטישמיות מהסוג שהמרחב שלה לא הוגדר עוד, לא איך מפתחים את כולם, אלא איך מונעים מיהודים להתפתח, גם ככה הישראלים עושים את זה לעצמם). דבר והיפוכו. וזה העניין כאשר אתה יוצא ממדיטציה, יותר "קל" לדבר על שלום, מאשר לפעול בשלום, זה רק מתחיל, וזה עניין של הרגל.

מהיא דרך האמצע שלי?

קרדיטים

  1. Photo by phuchai @Pixabay.

מטרנה מינוס ועד לגוף הרביעי בישראל

אם היינו יכולים לחלק את כל בני האדם ל-Rustica ו- Passata, מהרוטב העגבניות כמובן 🙂 אז הקופאי הראשי היה הרסטיקה, ואני הפסאטה, חחח, צוחק, כי כולנו חכמים, וכולנו נבונים, כל אדם בדרכו הייחודית לו. באתי אליו, ורציתי להחליף בין בקבוקי הרוטב, ואז ראיתי את המטרנה, 4 מדפים של מטרנה, ואולי יש לו גם למטה שם בארונות הסגורים. זכוכית מקיפה את הדלפק, בגובה הפנים. שאלתי אותו למה הם נמצאים שם, בזמן שהוא מנסה לאתר את הבקבוק בקבלה, בקשב רב. הוא הסתכל לעברי, המשיך עם הקשב רב, ואמר לי שגונבים אותם. אין עוני בישראל, ואם יש הוא זניח, כלומר ישנה הזנחה חברתית, וזו בעיה מרכזית בישראל, אני לא חושב שלתושבים פה יש דעה נהדרת בנוגע לחיבור של השלטון איתם, ויש גם ביטוח בריאות סוציאלי, למזלנו כולנו. ומכוח הרצון של אלה שבנו את המדינה, שם בהתחלה. ובכל זאת, מה יש במקום הזה, מה מקשה? חוב, אני מניח. חוב והתמכרויות. התמכרות לחוב, וההימצאות בחושך, הרגשי. אולי צריך לחלק אותם בחינם, או כמעט בחינם בקופות החולים, עם נוסחה פשוטה, של מתמטיקה טהורה של שני נעלמים, הכנסה וחוב. בלי להכניס לשם פוליטיקה של כלכלה כדי לאזן את הדפים היפים: שקוף, ולהציג את הנוסחה לציבור הרחב. אהה, נזכרתי, כמו הנוסחה הזאת של ממשל טרמפ למכסים, רק שכאן ההצגה היא מיידית. דמוקרטיה חופשית. בלי להחביא אותה מאחרי רצף ארוך של תפריטים, ותנאי שימוש מורכבים כל כך, שיהיה נגיש ל- AI. ואלה שינסו לעבוד על המערכת, פשוט, בואו נקבל אותם, חסר להם רגשית, כי למה להפיל את "הבעיות" של המעטים על הרבים? כדי לתת תוקף לשאילתה למה שוללים/מצמצמים זכויות אזרחיות, זכויות בסיסיות של בני אדם, אולי? בדמוקרטיה חופשית העומד למשפט יוכל להציג את עמדותיו, את ההחלטות שקיבל, למה לכאורה פעל נגד הציבור, ובגלל שאני לא משפטן (לא כלכלן, ולא היסטוריון) ורבים כמוני, אז צריך גוף רביעי שלא יוכלו להפעיל עליו לחצים פוליטיים: אולי הרעיון מארה"ב של חבר המושבעים הוא נקודת התחלה לגוף שכזה, ושיקבע את התנאים. זה תלוי בכם נבחרי הציבור, לי זה לא משנה, אתם יודעים שלא טוב לאנשים פה, ושיהודים שבחרו לא לעלות לישראל… אני מבחין באושר של הילדים האלה שהיה יכול להיות גם לי, ישנם קהילות שחיות ממש טוב בעולם. לא מנסה להתריס, רוצה לרענן לכם את נקודת המבט, שלא תהיו כבולים. מצד שני בנוסחה כזאת פשוטה כמעט כל אזרחי מדינת ישראל נכנסים בה. ועוד יותר פשוט, השוק בישראל לא חופשי לכל עם ישראל ולכל אזרחי ישראל, זאת עובדה.

פערים למען כוחות משפחה לעומת אלה ההולכים אחר פילוסופית "כוחות השוק" שהיא לא רלוונטית כאשר מדובר בבריאות הציבור

ואולי אני אכיר מישהי חרדית, חמודה ויראת שמיים? ואז אדבר איתה על בית משותף, ועל טיולים בארץ הגדולה, הרחבה יותר, של השם בסקנדינביה, כאילו היא והמשפחה שלה תכיר במושגים "החדשים" הללו. או אקח אותה לדייט ביום העצמאות… נכון שזה מצחיק? יש פה פער, שבעזרת היושב במרומים ושאלות הרב הרבות נגשר עליהם, מה שברור – אין דבר כזה במבה ביום כיפור, וסלמון בנורווגיה, שהוא ממש זול שם, והשוקולד הזה בעטיפת הזהב מרמי לוי, זהו סוף לכל הדברים האסורים, אולי אני פשוט ישים סלוטייפ על בלוטות הטעם שעל הלשון וכך אתחיל להתרגל. שבת, סבבה, זמן משפחה. תפילין מאוד כבדות, אז אולי תסתפק בשמע ישראל, 1000 צומות בשנה, בתוספת לאחד, ובלי במבה כמובן, חומוס מהמקרר, לחלופין יש להם המון סלטים שזה גם מאוד מאוד טוב. והם אוכלים גם יותר מידי סוכר בדמות קרואסונים ולחם וחטיפים, פשוט שיברכו ברוך בורא הסוכר וסוכרוז, אז חייבים לדבר על זה בשידוך, יש להם מזל שחייבים לשים שם בלחמים ויטמינים מקבוצת B. זמן לתורה נחליף לזמן קבלה, ו…. להחזיק את היד שלה בטיול ליפן, האם היא תסכים לזה? אם תסכים לזה, אקח אותה לאישה 😉 עזר כנגדי. ונביא את השובבים הללו לעולמנו וליפן ולרחוב החשמל וכולנו נתחפש ונלך למסיבות אנימה. אהה נכון, גם על האנימה צריך לדבר, מה אעשה בלי אנימה, ובלי הקולנוע הרוסי, הקולנוע העצמאי האמריקאי, והמוזיקה ההודית, יווו, אוכל לוותר על נטפליקס, פשוט מחכה לפוסט-המהפכה-התרבותית, יותר מידי אידאולוגיות, כמו אני מניח לצפות בסרטים מצפון קוריאה, כמו לראות סרט עם Pause-ים כל כמה דק, זה מעייף למי ששם לב, הרבה חוסר הגיון 😮‍💨 . לאומת זה מקווה שהיא ומשפחתה, אביה-ואמה, חברותיה, והקהילה שלה יראו בי היגיון, הייתכן?

נ.ב. אתם מבינים שזה הומור נכון? יופי, בכל אופן צריך להפסיק לזלזל בבריאות של הציבור בסופרמרקטים, לקשור את הבריאות כבסיס ואת הסוכר כתוספת מחיר, במקום למיתוג. מה שיעזור לזה, לחון את אלה שהרעו לציבור הרחב בידיעה, על מעשים שבדיעבד, ויש מקרים בעולם, כי איזה אדם מוכן לאשר בנייה כזאת מסיבית בקלפי שערך הדירה שלהם ירד? אז פשוט צריך לחון.

קרדיטים

  1. Video: אודיה – בן אדם (Prod. by Navi) @YouTube.

שני סגמנטים של ❤️ אהבה

מה ההבדל בין מיניות לאהבה? בראשונה החברה הישראלית מתעסקת ביתר שאת, את השנייה לאורך זמן היא שוכחת באופן אקספוננציאלי, כרגע.

הבדל נוסף, במיניות יש "קטגוריות", יש סגמנטים. כאן מושג היחסיות נאכף, שבה כל סגמנט הוא נכון. זאת תלות, התמכרות. האחד בדרך זו מתרחק מ-"מרכז-האדם". "רואים" את זה במדיטציה, כאשר היא נחוות (והיא מעבר למרכז, מבינים?).

זאת לא המיניות עצמה, זו הבעיה שיש לחברה הישראלית עם המיניות.

מה הבעיה באהבה? הגבולות מטשטשים, עד כדי התמוגגות. התעסקות באהבה, זו התעסקות בחופש. זה יכול להפחיד אנשים.

מיניות כזאת מדויקת ניתן לנהל מתוך מערכות הפרסום השונות. זו כלכלה.

במזרח יש מושג שנקרא מטה, שזו אהבה לכל היצורים החיים, אני מדבר על אהבה שיש בה תלות באחד.
אהבה רומנטית.

אני לא אתן עוד הסבר למילה הזאת, לצמד המילים הזה מלבד
1. באהבה ישנה ארכאיות, קדמוניות
2. … מעניין מה האישה הייתה כותבת על זה. 

דוד בן גוריון הוא רומנטי, האמין בחברה העברית האחת ההומוגנית. עשה יוגה הבן אדם. לקבוצות שונות בחברה הישראלית ישנן מערכות הגנה שונות בנוגע לאהבה, זוגיות, קבוצות מובדלות, מבודדות, או בישובים מרוחקים, מרוחקים ממה?

בזמן אחר ובמרחב אחר, חבר'שלי אמר לי שכשאתה מכיר מישהי אתה זורם איתה. ואם היא לא זורמת אתך בכל שלב שהוא, אתה עובר לאישה הבאה שכן זורמת אתך, עד שאתה מגיע למעמד הנישואין. זו הפרקטיקה של להיות חופשי בחברה "דתית" כל כך בנוגע למיניות. ישנה חוקיות, ישנו קוד לבוש, ישנם מועדונים אקסקלוסיביים, ישנה שפה מאוד מדויקת, ישנה ענישה, ישנה אשמה – זו דת. ובמערכת המשפטים הללו אתה צריך למצוא את הדרך לאושר, באופן עַצְמוֹנִי.

כמו עלה נידף ברוח.

ומה שחבר'שלי אמר, הורי לא ביקשו זאת ללמדני. אתה צריך להשקיע באהבה, שיר השירים, הסרטים… בשונה מלהתנות אהבה, עם מספר גבוה מאחד, של נשים.

מסקנה – אדם ממוצע שרק אוהב יכול שלא באשמתו להגיע לחיים ללא משפחה. אם בכך הוא רוצה, יש לו שתי אופציות
1. להיכנס למערכת הכלכלית של המיניות וכך לקנות בית עם חוב
2. להיות חלק מאותן קבוצות מובדלות שחייבות להגן על הדרך שבה הן עושות כסף.

עכשיו – אופי של כל אדם הוא כל כך ייחודי שכל ההיגיון הזה נופל. זה קשה מאוד למצוא את האמת של האנשים כדי שכך נכניס כל אחד לקטגוריה הנכונה, ואם אנחנו מכניסים, זה לכאורה, ואין סיבה גם למצוא, מי אמר שאדם מושתת על "קו חיים" אחד בלבד?


אנחנו כן יכולים לעזור לאדם לדבר, גם אם מתוך הסגמנט "החיצוני" שהוא מוצא את עצמו, להתבטע, והוא והיא ימצאו את ההיגיון שלהם, יחושו אותו, יתמזגו. אני מאמין שהאהבה לאחד האחר היא אמת גם אם היא תלותית, היא מביאה לנו יצורים נפלאים לעולם, וגם שובבים כאלה. למה אני נקשר לאדם אחר, זה מסתורי מכל היגיון שאנסה למצוא, אני כן יודע שאין אני רוצה להכאיב לאף אדם אחר. האישה היא דבר מדהים.

קרדיטים

  1. Photo: We can't be together  by amarenna (CC BY-NC-ND 3.0).

אני קורא לזה להפריח את השממה החדשה, זה לא חדש, פשוט לא נתנו לזה שם

הנה רציונל –
אין אף ישראלי אחד בעולם שמסוגל לוותר על ביטוח בריאות בלי להסתכן בעוני, מערכת הבריאות הסוציאלית מעמידה כל אזרח באותו קו זינוק. פוטנציאל "ההצלחה", או פוטנציאל המימוש, עם המתנה הזאת הייחודית שכל ילד-ה קיבלו, הוא שווה, מדינה של שיוויון. אז למה זה לא כך? בסוף אתן נקודת מבט נוספת. למה משנת 2009 אין לכם סרטים שבה ילדים נושאים ונותנים בביטקויינים? וזו רק דוגמה אחת. יש מעט מידי מרצים שיש להם את הכוח לשלוף ילדים יצירתיים "מהפריפריה" בתחרות שווה, באוניברסיטאות הסוציאליות שלנו, לא שצריך תחרות. במקום לבחור שופט כזה או אחר, תעשו את המהפכה במקומות הללו, בחינוך למשל, אם לא מקבלים אותם כאן, תממנו להם חינוך בחו"ל, כי כאן…. אוי ווי… אני לא אוהב את המשפט ברומא תהיה רומאי, אולי זה המצב שלנו כאן? אתם בטוחים שזה רק עניין של גישה? של לחשוב כמו? סיפרו לי שזה הכעיס הרבה מאוד אנשים ששרת החינוך הפנתה תקציב שיא למגזר הערבי. מישהו דיבר על זה? זה לא עניין של ימין-שמאל, זה עניין של פוליטיקת-תרבויות, לא של מזרחים-אשכנזים, שאין צורך להילחם עליה עם הרפורמה הזאת. אני אפילו לא יודע מה זו הרפורמה הזאת, מלבד הרעש.

לתת למישהו 30 במבחן אומנות, נכשל בפרשנות שירה, זה כל כך מופשט, איפה האמת היחסית כאן? זה ממש מצחיק אותי. אני אומר את זה כי צריך לרענן את המערכת, לרענן את הצדק זה פחות חשוב, ילדים יותר חשובים, להיות "אור לגויים" הרבה יותר חשוב, עזבו אתכם "מערכת" הצדק, מבחינתנו אין לרפורמה נגיעה אלינו, לתושבים שאינם נמצאים בפועל על אותו קו זינוק, ומבחינתנו היא בינתיים טובה מספיק, תחת ההגדרה של "דמוקרטיה פגומה". תכריחו יצירת HUB-ים בקצה השני של גוש-גן, בלוד, להכריח זה לא משא ומתן כמו עם המיסים החד-פעמיים של נמל התעופה, תביאו מנהיגים מהתעשייה שישמשו השראה לילדים, איזה כיף זה ללמד ילדים, נכון שזה נכון כל כך? אני כל כך בטוח שאותם מנהיגים ישתפו פעולה, כי אני פגשתי רבים, והם רוצים טוב, וזה יהיה תיקון היסטורי לאחד מהרעיונות הציוניים המובנים של בן גוריון, של ישוב הארץ ומהר.

כשלמדתי אומנות… הרגשתי שמלבד מעטים, אלה שיכולתי לדבר אתם, כקבוצה הכי מקבלים אותי הם דווקא הערבים, איך תרגישו אם הבן שלכם נדחה בצורות שגורמות לו לספקות בנוגע ליכולות שלו כאומן וכאדם? נכון שלא תרצו בכך? יכולתי לשוחח אתם בלי ביקורת, על אומנות, פילוסופיות, וכשיוצאים לעולם שם מנמל התעופה בלוד, אתה מבין שזה אפילו נורמלי שידברו אלי כך, זה רגיל. מה הם יפנו לבית המשפט העליון למנוע הנעת תקציבים כאלו?

זה לא פייר, אלה אוניברסיטאות סוציאליות, לכולם. זכות שווה לכולן-ם לפלורליזם תרבותי, אומנותי, משפטי ועוד ועוד. זה צריך להיות מושרש בקרקע באמצעות כלכלה.

בישראל אנחנו צריכים דמוקרטיה חופשית כפיקוח. אי אפשר למנוע מאנשים להקים עסקים קטנים, וזה מובנה במערכת, לפתוח עסק בישראל זה כל כך מפחיד. זה לא שיוויוני. הפחד "מלמעלה" יורד "למטה". אני רוצה שתבינו את הפחד אחד של השני.

זו מדינה דמוקרטית-סוציאליסטית (עם שוק שאמור להיות חופשי), זו חוקה גם אם עדיין לא הוגשה לציבור הרחב.

אוקיי… עכשיו כשאני אומר "הם", זה נופל להפרדות, זאת לא הכוונה, זה כרגע מאוד מאתגר אותי לתקשר בצורה שיוויונית בלי להיכנס למופשטות או למושגים כמו "קארמה", ואני גם לא רואה את עצמי "מוסמך" לדבר בוודאות על "קארמה", אז חס וחלילה ואנחנו אוהבי אדם, אם תסתובבו בקרבנו תראו שאין בנינו הרבה הבדל, אפילו אותם החלומות, אנחנו נושאים את אותה ההיסטוריה, פשוט איפשהו אני עייף לראות איך הורים בלוד מונעים מילדים את הפוטנציאל שלהם בגלל שהם חיים על הקצה, אני לא מבין אפילו בשביל מה הם מתפללים. אולי שייפול לילדים שלהם שק של זהב מהשמיים, אולי לזה. סליחה על ההומור השחור, צריך קצת גם לצחוק על עצמנו גם לפעמים, ולרקוד. אולי זה מה שחסר בלוד, מוזיקה.

קרדיטים

  1. Video Meghan Trainor – Made You Look (Official Music Video) @Youtube.

כשמתאפשר, להגיע

כשההורים שלי התווכחו, התערבתי, התערבבתי במיקס הרגשי הזה שהתרחש בניהם, הם איחדו כוחות ויצאו נגדי, וכך זה הסתיים. דינמיקה זוגית זה דבר משונה, היא מעבר לקיומם של הילדים, גם אם הם "הגורם", לכאורה, שהביא להיווצרות המתח הראשוני הזה. זוגיות היא אי מוקף באוקיינוס, בין אם הבית הוא חמים או קריר, או שאולי אף שרוי תחת גזים רעילים מהר וזוב הקרוב. זה אמור להיות כך, אבל אם זה לא כך וזה עניין תרבותי, הבית? כשלמדתי אומנות האמנתי בכל לבי שֶׁאֵלֶּה שמלמדים אותי הם באים מעולם של טוב שאותו הם רוצים לשנות, למען הטוב הכללי של כולם, למען "החמימות" הביתית. התבדיתי. כי בטעות "התערבתי" ועם מעט מאוד מילים. חס וחלילה, אני לא כועס, קצת אולי מאוכזב שלא ידעתי זאת מראש, שלא פקחתי עיניים לזמן היקר שלי, ושלהם. לומר "תודה", "ולהתראות" זו מעלה, במיוחד כשבאת לעולם של הורים שלא יודעים לשלם מסים בקצב הנכון, גם אם ההורים שלהם כן ידעו לעשות זאת בארץ מוצאם. "להניח" זו מעלה, גם אם זה לא "ישראלי" לעשות זאת. להניח "לבלגן" להתרחש, מתוך אהבה. במיוחד לאחר "שזכית" לראות את האור באותו יום שישי, שלא היה יכול להופיע אחרת אצלי מלבד בשבר. {אני נאנח}. יש כאלה שינסו למצוא חולשות במה שכתבתי, חסרונות, חבל על הזמן שלהם, הם ימצאו רק את שלהם ויעמיקו אותן בדרך שאין בה הגיון מלבד ברגש. עדיף לכם שתתרכזו במסלול של הטוב, שאין אחר ממנו, כל השאר זה מיסוך. אין לי את "הידע" להדריך אתכם איך לגלות את האמת החבויה באנושות, פשוט תצטרכו להאמין לי, ולהקשיב, אולי זה משהו שתצטרכו לעשות זאת כל חייכם. נ.ב. ישנן התגלויות שונות של האמת הזאת, רבדים, קומות אולי אפשר לקרוא לזה כך, נדבר על זה אולי בפעם אחרת. הלוואי ונראה אותם מסביב לשולחן החג, חג שמח.

קרדיטים

  1. Illustration by Francesco Mancini @Wikimedia.

אותות

שָׁם, היכן שההוא תקף את השפה, את המוסדות העבריים, את הַסֵפֶר שלהם.
הוא ידע, שההם לא נותנים לקרוא את הספר שלהם, בעברית משובשת.
ישנן דלתות.
זה פרדוקס להאמין באמת של הספר ובו בזמן לשבש את השפה של אלה שרוצים לקרוא. את ההיסטוריה שלהם.
נמל התעופה הבינלאומי, לוד. מומביי – בומביי – ואז חזרו למומביי.
למה שמישהו יתקוף את מי שהוביל את הילדים שלו לבית החולים. למה?
למה שמישהו ימנע מילדים תמימים להיות מעורבים, זו גנבה לקחת להם את הרעיונות ולא להכניס את השם שלהם, לספר. להיות מעורבים בחוק. באמצעות שיבוש.
באמצעות שומרי הסף, באמצעות הידרדרות. דלת-דמיונית.
זו גנבה עם פגיעה ברוחו של הילד. מתוך מודעות.
"הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?"

או שמסתכלים על המגדל הגבוה ביותר בלוד, או שמוצאים מוסדות אלטרנטיביים.
כי בנינו, העם-העברי בנוי על אחדות, וההוא מצא את החיסרון הזה.
הילדים שלנו צריכים לחזור הביתה. ומהר.
רוֹעֶה צאן.