קטגוריה: poetry

סיפרתי לה שהיא לא תראה אותי עוד והיא שלפה שקית נייר חומה מרובעת כזאת כמו של וולמארט ושמה אותה על הראש וקראה לעצמה אביבה… אחרי שהחברות שלה עשו לה חורים לעיניים, אמרתי לה “תפסיקי עם זה. כי כשאני אחזור הבית אני יבכה” . מתי כבר היא תספר לעצמה מה היא מרגישה.

המשך קריאת הפוסט “במשפט אחד”

“תפתחי את הפה”
וחושפת את השיניים
“כן אלה הן אותן השיניים, שיניי הארנב”
“והחיוך, הוא אכן אותו החיוך”
מניד את ראשי בחיוב, שוב ושוב
“יפיפייה שלי, אחותי”
היא מביטה בי
“כל כך היית חסרה לי”
לפתע מכה הרגשתי בגופי
היא מחבקת אותי
אני נעמד במקום, עיניי פקוחות לרווחה
אף פעם לא תיארתי לעצמי. זה לא היה חלק מהקיום שלי ולא חלק ממערכת הכוכבים שלי
שמישהו יעשה דבר כזה בשבילי, יעניק לי את הדבר שבלעדיו חיי היו על שפת התהום,
תהום ללא סוף, ללא התחלה, ללא אהבה,
לבסוף עוטף אותה עוצם את עיניי
מגן עליה מקורו של הלילה
המכרסמת