וַיְכֻלּוּ

אילו יכולתם למנות את מספר הנשמות אשר מבקשות לרדת לעולמכם, האם הייתם מוותרים על אהוב לבכם? אז איך אני אוכל לוותר: מעצם קיומה זה ארבע, ארבע בנות, ובן אחד, בן זקונים. מעמיד את ידיי מעלה, כדי שהשמיים לא יפלו עליי, וישברו, מטה, כמו אולי אטלס שבו הוא נושא את כל כובד משקלה של האנושות, לטוב ולרע, בבריאות ובחולי, רק שבשונה ישנה מישהי, רק אחת, מכל האנושות, וחמש נשמות, יקרות לי כולן, שישה יהלומים בים העלום-שבו-נשמעים-דברם. ואולי עליי להניח, כפי ששמשון שלנו עשה בארץ הפלשתים, אך נראה שבמקום שהתקרה תיפול ותהרגני, קול הנפץ בשמיים בסתר מבקיע את ליבי, שמיים באפור יתכסו וארבעה עמודים, סביבי, חופת הנצח, גשם ימטיר. ותחתם אני קורס. לא מבקש אני חופת נצח עם האלוהים, חופה של סבב חיים אחד איתה… גשם. זה מקבל משמעות אחרת "זלעפות", גשם זלעפות מניח את ליבי. אותם חברים אמרו לי שאולי היא רק מעריצה אותי, אני לא רואה תוקף בדברם, כשאני זה שאמור להעריץ אותה, שמש חיי.

שיגעון? אולי, זה רק סיפור. האם מצאתם אתם את מילות האהבה שלכם? היכן היא נמצאת, מה הסביבה שלה, מה הסיבה שלה?

מרווח של נוֹעַ

לאדם אין היכולת לתפוס את האינסוף, תנסו לתפוס כמותית את המספר מיליון, אני יכול לתפוס אחד, עשר, עשרים, אני יודע מה אני יכול לקנות אם אני מחלק את המשכורת שלי לשקלים, אבל לא מיליון, ויחד עם זאת, הוא סופי, המוות, הוא חי בפרק. תת סעיף בפרק של החיים. וזה יכול להיות פרק נהדר, רק אם יראה בכך. ואם אני לא רוצה לראות זאת כך, ולקחת את הפרק הזה לפרק שבו דודה שלי חיה, לנוע במרחב של הזמן, לספר לה על אותו היום שבו חייה הסתיימו איתנו? האם אוכל לתת לה תאריך? אני מניח שרוחות כמוני חיות מחוץ לזמן ולכן לא יודעות לתת תאריך-חיים. היא בטח תספר לי על שמלת הערב שקנתה לקראת יום החתונה שלי שהיא לא תזכה לראות, או שפשוט אזמן אותה באמצעות כפתור-הפרק, אציג לה את אהובת-חיי, ואהיה מאושר. אני זוכר את השעה שבה בן-דוד שלי התקשר וסיפר לי שאימא שלו נפטרה, הנחתי את ראשי לרגליה של אישה.

קרדיטים

  1. Illustration by Beti Draws @Pixabay.

רשמים אחרי צפייה ממושכת בתוכנית ביקורת גבולות

חשבתי אולי להתאהב באחת ממפקחות המכס Tullinspektör בנמל התעופה ארלנדה ARN. אזמין כרטיס טיסה, עם קונקשיין של 24 שעות, או פשוט אתהלך לי לשערי היציאה, ואז אמצא אותה ואספר לה איזו בדיחה מהארצות החמות על יהודי, פלסטיני ורוסי שהלכו להם יום אחד ודיברו על שלום ותוך כדי ניסו להחליף מנורה, מקווה שאצליח לראות חיוך שם בארץ הקרה, ואז אזמין אותה לאיזו ארוחה במסעדה נחמדה בסטוקהולם, מהארוחות הללו שנראים כמו יער בצלחת, ולא זה לא סלט, ואז היא תציג לי בפניי את ההומור שלה ותשאל אותי אם אי פעם אכלתי כריש, ואז אולי נברח ללאס ווגאס, או להורים שלה, אני בטוח שהרבנות תבין.

קרדיטים

  1. Video by Aoi Teshima | 手嶌葵 , Mori no chiisana restaurant @YouTube.