Blog-alef

במשפט אחד

סיפרתי לה שהיא לא תראה אותי עוד והיא שלפה שקית נייר חומה מרובעת כזאת כמו של וולמארט ושמה אותה על הראש וקראה לעצמה אביבה… אחרי שהחברות שלה עשו לה חורים לעיניים, אמרתי לה “תפסיקי עם זה. כי כשאני אחזור הבית אני יבכה” . מתי כבר היא תספר לעצמה מה היא מרגישה.

אנשים באוטובוס

המשך קריאת הפוסט “במשפט אחד”

הנצחת אלימות באמצעים ויזואלים

הקדמה: על אגרסיביות

אגרסיביות, לכאורה, היא מהותית ללאומיות מכיוון שהיא מנכסת באמצעות גבולות פיזיים, נטיות כלכליות, וענישה, את מי שחבר לה מתוך חופש בחירה. חופש בחירה כי החבר משלם מסים, ולמשלם מסים יש זכות בחירה, הוא יכול לבחור את המפלגה.

ילדים בנתיבות צריכים ללמוד לדבר אנגלית מתוקף חופש הביטוי, מתוקף ההגנה מפני הפליה וכן מתוקף הזכות שלהם לחופש התנועה.

אני מביא את הדוגמה הזאת כי בעבר נאמר לי באופן מפורש שההורים של הילדים הללו אשמים שלימדו אותם אנגלית בסיסית בלבד.

המשך קריאת הפוסט “הנצחת אלימות באמצעים ויזואלים”

הישמרו לנפשותיכם

האימא לבן: ותגיד גם לאחותך, אל תהיו בקרבת מפגינים או בקרבת כל מי שעושה שַׁמָּאוּת בזמן אמת לחסינות עדר.

הבן: הונג-קונג.

האימא: פה זה לא הונג-קונג, האם אני מספיק ברורה?

הבן: וגם לא נדבר על ביבי.

האימא: במיוחד לא על ביבי, בלהט הרגע אנשים עוד ירקו לכם בפרצוף 

הבן: אימא, זה יותר מידי תהליכים, לא כל מה שמראים בטלוויזיה אמיתי.

האימא: אולי שחררתי אתכם מוקדם מידי, רק הישמרו לנפשותיכם.

מוסריות מסוג אחר

הגדרת המציאות

מכניקת הקוונטים מערערת את האופן שבו אנחנו מכילים תופעות בטבע. האנשה למשל היא הישג מסוג זה, של ההכלה, אך יש בכך פרדוקס: 

אדם שמניח צורות על כוכבי הלילה ומשייך אותם לקבוצות מזל. 12 קבוצות ל-12 חודשים. ישנם מעל 12 מדינות, ובכל מדינה ישנן מעל 2 קבוצות, ובכל קבוצה ישנם מעל 2 תרבויות, ובכל תת-תרבות, מעל לבן-אדם אחד, ובכל אדם אחד ישנו רצף אינסופי של אפשרויות בחירה,

ואותו אדם אחד עם אותו רצף אינסופי של אפשרויות בחירה, בוחר לומר לאדם אחר שהוא חי בעיירה, עם חינוך-עיירתי.

כאן החינוך לא יכול להיכלל באותן 12 קבוצות מזל כי אי-אפשר להתחשב ב-12 קבוצות המזל כאשר הוא מתמודד עם מה שנתפס כבירוקרטיה שלכאורה ניצבת במפתן של חופש הבחירה שלו, בכלכלה שמבוססת למעשה על אוויר;

המשך קריאת הפוסט “מוסריות מסוג אחר”

על מרחב ציבורי בהקשר לקיום אלוהים באינסוף

מרחב ציבורי הוא תוצר של החופש ששלטון החוק מאפשר באמצעות שלוחותיה. זה למעשה ארגון המרחב שנועד כדי למנוע פשיעה ולאכוף עונשים המוגדרים ומסווגים בעוצמת חומרתם בכל מיני קלסרים הממוקמים בכל מיני מדפים פיזיים ודיגיטליים.

אישה, כשהילדים שלה לצידה, אינה יכולה לומר לגבר שהיא תרעיל את כל החתולים שהוא מאכיל ועוד תקרא למשטרה, מול מצלמות העירייה.

במאמר מוסגר, זקני השבט שלי האכילו חיות חופשיות, חתולים, יונים, דרורים, הם אינם כאן יותר להדרכה.

אז איפה אני רואה מרחב ציבורי חדש?

המשך קריאת הפוסט “על מרחב ציבורי בהקשר לקיום אלוהים באינסוף”