סמלים של מלחמה

לעוברי אורח יש סמלים כל כך שונים כדי להניח את הכאבים עליהם, אני מדבר על כאב. יש כאלה שימצאו תמונה של צדיק, יש כאלה שיפנו לפסל בדמותו של בודהה או קרישנה, הבודהה כאדם, וקרישנה כאל. יש כאלה בכרזות של ״אתה אשם״. יש כאלה שיחזרו למקום שבו הם חוו אושר עם החיים שחלפו מהעולם, אם בבטחה או אם בבלבול, הבית של אמא, הבית של אבא, עצי הזית שבגינה שעליהם טיפסו. מוזיאונים שגם הם, אם תחשבו על זה, סוג של תנ״ך קדוש, של ספר קדוש. הבודהה אמר שאין להישען על העבר, וביהדותנו שאין להישען על מצבות. כל אדם ״שוכח״ בדרכו את ההדרכה, ורוצה לשכוח. המלחמה הזאת שהסתיימה לעת עתה, לא ציפתי להסתכל על הטלויזיה, רציתי להיות רחוק, כי הדברים הנוראים שקרו לנו כעם, לא חשבתי שזה משהו שיכול להסתיים, להתפוגג לה בבת-אחת, זה רק להסתיר את מה שגם הוביל לכך… שמעתי שהנשיא טרמפ הגיע, ולא רציתי לייחס לזה חשיבות, כי כעסתי. לא עליו, עוד מעט אומר על מה. נכנסתי לביתי, מסך הטלויזיה דלק, המופע בכנסת התחיל, הנאום של ראש הממשלה שהפנה את צומת ליבי לאותו חייל שנפצע בקרב, הנאום של ראש האופוזיציה שדיבר גם על הבת שלו, והדרך של נשיא ארצות הברית להיות איתנו, בדרכו שלו, הבנתי פתאום כמה שהטקס הזה חשוב לאנשים פה. גם שזה לא יפתור את היחס של בן אדם לחברו בטווח הקצר. אני שמח שיש משהו אצל אנשים שמזכיר לי את הדרך הנכונה. להתמקד בחיובי, לחזור לדרך ארץ. אני רק עובר אורח בחיים שלך. אז על מה כעסתי? לכל אחד יש איזה סמל פרטי במלחמה הזאת, שהוא תופס אותו בצורה ייחודית ושונה מכל אדם אחר, כי אין נרו שלו דומה לנר חברו, כי אותו סמל נקשר לחיים אחרים, של בית. יש שיצאו להפגנות למען החיים. אצלי יש גיבורה, גיבורת סמל. שני לוק (סליחה). כאשר ראיתי איך מובילים אותה מחוץ להישג ידנו, אני כל כך כעסתי, ״זו אחותי שם!״ מאז לא רציתי לראות ולא ראיתי, אולי כמה פריימים בטעות, של הצילומים של אנשים מעזה שהשתתפו בטבח ותיעדו בגאווה את המתרחש. אני לא מאמין להם, הם מתכוונים לממש את החזון שלהם, ואני מקווה שאתם לא מאמינים, אני כן רוצה שתאמינו בתהליך השלום שמתרחש לו, ויותר מזה אני רוצה שתאמינו בעצמכם, כאנושות. בנוסף אנשים מוארים סיפרו לנו שהדרך לאושר הוא לסלוח, לראות בהשלכות של המעשים, לבחון את חופש הבחירה, שהדרך היא תוצר של הבחירות שלנו, הנה לכם חזון: הרעיון הזה של הארגון, דרך מה ״שהשיג״, יקח קצת זמן, הוא ייעלם לדפי ההסטוריה, או לאיזה מוזיאון, … שאלה לי אליכם: במידה וממשיכי דרכם ינסו למצוא סליחה אמיתית, (אני מניח שביהדות הסליחה קשה יותר, אין רב שיכול לתת לנו לקרוא מספר מזמורים של איזו אמא קדושה וזהו, אולי נדבר על זה בהמשך,) לא הם, אלא הילדים, תוכלו לעזור להם? אני לא ממתין, מצפה, או רוצה בתשובה, מה שאני מבקש רק שתתמקדו בטוב ו/או בעשיית הטוב.