

ואם נתעמק בזה, הגובה שבו אנחנו דרים משנה את פני תפיסת החיים: מה רואים ואת מי פוגשים; על איכות חיים.
הגעתי לבריגן (Bryggen), נורבגיה למשך כמה ימים, כי מה כבר אפשר לעשות בעיר? בתפיסה שלי, כל קניון הוא אותו קניון, אותן חנויות, אותה עוצמה של מוזיקה ברקע… עיר, סגורה, נכון? הופתעתי. לעיר הזאת הייחודיות שלה. (ומאז כל עיר ייחודית בצורתה.)
אז מה כבר עשיתי? אלך לי למרכזי תרבות? התחלתי לדבר עם אנשים.
ואז הכרתי קבוצה של עשרה, אחד איטלקי, אחר שהתנדב בעזה, סיפר לי שזרקו עליו אבנים בגלל צבע העור שלו, מצחיק. הגיע איזה מורה דרך מאוד ידוע. סיפרתי להם מאיפה אני, ומסיבה לא ברורה נתנו את הנתון הבא ועוד התעמקו בו: ישראל למשבצת שטח מסוימת, הם נתנו איזה מספר מקורב, היא מהצפופות בעולם… מבעד לעיניהם זה נראה כזה דרמטי. והם גם דיברו בצורה דרמטית. נורבגיה בהחלט מאוד רחבה ויש שם המון מים, והצבעים בקוי הרוחב הללו של צפון כדור הארץ… לנו יש חופים, חופים של חול וגם מגן-דוד משלנו :).
אוי, וההרים היפים שם… והם, התושבים שם, מאוד שקטים, שלווים, שם בין הבתים, אם או כאשר מצליחים למצוא אותם בזמן שוטטות ללא מטרה מיוחדת בשביל המרכזי באותו יישוב. מה הם עושים שם בישובים שם? דגים דגים, או מטיילים להם ברחבי המדינה או שרשרת המדינות עם רכב המשא שיש בכל חצר, ואפילו הרכבות שם בנויות כדי להניח תיקי טיולים גדולים של לפחות 60 ליטר בקרונות. החושך והקור בטח גם הם עצבו להם את הרכבות.
עכשיו לישראל, בימים האחרונים חשבתי לעצמי שיש לי בעיה בעיר כמו תל אביב, עד לאותם רגעים הייתי משתמש במילה "צפופה", מיקדתי את המילה "צפופה", ל-ש-מה שחסר לי באמת: וזה האופק.
האופק
בשבילי, לראות את האופק, זו איכות חיים.זה Must.
אז הנוסחה הזאת שמגדירים לנו איכות חיים, או לפחות לי, ולאלה עם תחומי עניין כמו שלי, זה של הטיולים, או הספורט בשטח, צריכה להכיל היום גם גובה: מאיזה גובה הדיירים יכולים לראות אופק, מהמקום הזה שאנחנו קוראים לו "בית", כמה ממנו, האם ניתן לחוות את נקודות הזריחה והשקיעה, או שזה סוג של עמעום שאנחנו משלימים? ומה אתם רואים, כמה קרובים הם העצים לאותם חלונות.
מעניין אותי באמת לדעת מה אתם רואים.
תוסיפו בריזה, צל,
החלונות
החלונות ברחוב, בעיר, בין הרי ירושלים, בין אם בנגב ובין אם ברמת הגולן. בין אם מגובה של שתי קומות, או מזה של שלושים. בין אם מבית פשוט מבטון, בין אם מחלון האחוזה, בין אם מהחלון באוהל, בין אם במדבר, ובין אם בטבריה, בין אם במלחמה, בין אם היא רחוקה כל כך ממני, הכוכבים שמשתקפים מעייניה בהירים יותר מעבר לכל אותם חלונות שאני יכול לדמיין ואפילו זה שמחלון ביתי בלוד. איכות חיים בשבילי, זו היא.
בגובה רב ניתן לראות כמה שמפחיד הוא הים, יש את הציוויליזציה, את הסדר, הביטחון, את החום שבה, ויש את התחושה הזאת של חוסר הוודאות המושלמת, שם בים, מעבר לצפיפות, שם לה פרצופים של היצורים מהמיתוסים שסיפרנו לעצמנו, כעם-האנושות, החכמים, מורי הדרך, אלה שקיבלו את התפקיד: צדיקים, ואלה שהגיעו להארה: המוארים, לאורך הדורות, למה היא נמצאת איתי שם בלא מודע הזה?
קרדיטים
- Photo: Buildings Near Body Of Water by Avonne Stalling @Pexels.
- Photo: A Woman Doing Yoga by Екатерина Худорожкова @Pexels.