המבצע בעזה, שם ממש תנכ”י, שומר החומות, אזרחים שומרי חוק, שרואים בתורה נחלה ומוכנים לספוג הפגזות, לא לשם פתרון מדיני אלא כדי לגרום לשינוי.
אתם יודעים מה אני רואה מהעיר לוד? איך פעילים פוליטיים שלא מלוד מייצרים כותרות רעיוניות של שני עמים שחיים בשלום ומשלבים את לוד בכותרות, כותרות שאני שומע לראשונה כמו שר משטרה מוסלמי כאשר אנשי ליכוד מהעיר היו מוכנים לראות עוד לפני הכותרות… אפילו שר תרבות היה נשמע להם מתקבל על הדעת.
וכמובן שאפשר למצוא את אלה שיענו את התשובות המתקבלות על הדעת של השיח הנוכחי, אבל תחושת הנוכחות של שכנים שמדברים אחד עם השני, עושים עסקים ביחד, תלויים אחד בשני, מחלקים פרחים אחד לשני בתחנת האוטובוס בדרך לעבודה, הוא מצב קיים.
ניכוס הרעיונות לצד אחד במפה הפוליטית… חבל שאי אפשר לרשום פטנטים בחינם על טקסטים ועל הלך רוח. אני לא מקבל את זה, אבל לא על זה אני רוצה לדון, אלא על האפקטים.
לנכס ככה את השלום היומיומי לרטוריקה פוליטית של צד אחד, שנמצא לכאורה במקום אחר, זהו מהלך טקטי מתוך פסיביות, מתוך הכורסא, בלי לתת את הקרדיט, וקרדיט באופן ישיר מתרגם לשקלים.
בתור מי שחי בעיר ושיש לו הבנה תקשורתית בסיסית ואז רואה את הכותרות כולל הכללה של כל התושבים למגזרים נעוצים בקרקע החדשה של השיח המתגבש, של מצבת הכוחות, זה מפתיע.
אני כמעט יכול לטעות ולחשוב שאותם מספר פעילים פוליטיים “יודעים” שלתושבים בלוד אין להם כוח ואת הכלכלה כדי להשתמש בעורכי דין עתירי ידע, כדי לדרוש את ההערכה הכלכלית.לטעות ולחשוב שהם לא מוכנים להוסיף להם את השקלים הבודדים.
לא כי יש להם, אלא כי אין להם; מתוך חמלה, הלוואי שכולם יהיו מאושרים.
זה ניתוח של התנהלות כלכלית: דומה לזה שאנחנו רואים בשנים האחרונות על ה-OECD: אנשים בישראל… ממוקמת שני מלמטה ממה שזכור לי בכל העולם או במדינות ה-OECD, אזרחים במדינת ישראל נרתעים לפתוח עסקים, עסקים קטנים.
ובעקיפין מה שנוצר ולא נראה לעין, אבל מובן בהחלט למי שלמד קורסים שונים בפסיכולוגיה, במסתרי החברה, הם חשים את התושבים בלוד באותו האופן ולא מאמינים בעתיד הכלכלי שלהם ומנשלים אותם. זה לא חמור כי זה ניתן בקלות לתיקון, עם שיחה
אני מתרשם שראש הממשלה לא עוסק בסוגיות חברתיות, כי יש דברים חשובים יותר כרגע, בנט הביע רעיון כלכלי שיכול להיות טוב אבל נראה לי שמי שיתרגם את האפקטיביות המערכתית שהוא מציע אלה דווקא למי שיש כבר הכל, ואופוזיציה, נו… שנים של שילטון, מהם אנשים טוענים שמהם למדו שאנחנו לא כל כך יודעים לדבר אנגלית, מלבד אלה כמובן שיודעים.
כאן אני מדבר מתוך התפיסה של מפלגות, אם אדבר מתוך תפיסה אחרת, תוצג מציאות אחרת.
בבקשה, אל תחשבו אחרת, הכתיבה כאן היא לא לשם הביקורת, והיא נכתבה כי אני רוצה לספר לכם משהו שאני הרגשתי, שהוא לא מבוסס, וזה מדאיג אותי. תחושה בלבד:
לשבת בכיסא ולנהל קמפיינים של משפטים, תוך כדי לבקש מהעם לנהוג באיפוק ואז בימים אחרי אנחנו לא עם של משפחה מאוחדת, אלא אזרחים שומרי חוק עם מחויבויות כלכליות במציאות הכלכלית של החוב, עם כל הפחדים האמיתיים שרק הגאוותנות מסווה אותה,
זה גורר את אותו עם מהנקודה הנוכחית של חוסר ברירה למצב של עוני;
בין היתר, נראה שהכיסוי הבריאותי במשך השנים יצטמצם מה שמביא בסופו של דבר לנקודה שבה נתחיל יותר ויותר לדון על מצב שבו אנשים נדחפים למצב של עוני.
שלוש פתרונות:
- חיילי AI, רובוטים למעשה
- הגדלת התחושה הלאומית, לא בטוח שהקרבה לעוני מימד של חוזקה
- להפוך את ישראל למעצמה כלכלית עולמית עתירת ידע
וזה אומר לאפשר לילדים מלוד לדבר שפות, ואנגלית יותר מעברית, להיות גמישים איתם, הם לא צריכים להיכנס לדלתות לא שלהם וליצור מערכות תחזוקה לאומיות מחוץ להישג של כלכלה אנוכית. בגדול זה להפוך את הדמוקרטיה בישראל לחופשית יותר. ליצור יעדים למשל של 20-55% שוק שמבוסס על עסקים קטנים. כרגע השלטון מתבסס על המעטים שהצליחו להתגבר על הגבולות החברתיים ובהם משקיעים, בנוסף לדירבון של כוח עבודה איכותי מחו”ל.
לישראל יש את היכולת הזאת, עם שינויי הטמפרטורה, אני מאמין בזה מעמקי נשמתי.
אפשר כמובן להמשיך עם הרעיון שהכלכלה שמייצבת את עצמה. ביחס לישראל, מתוך תחושות בלבד, רק להתבסס על זה, אני אומר שזה מהלך של פסיביות.
בלוג אחד, בן אדם אחד, מציע לכם פוסט אחד שהוא לגמרי לא מבוסס, רעיון בלבד, שאולי יעזור ליצור עולם טוב יותר שבו כל רעיון הם מציאות אקטיבית של שיתוף פעולה, מה שיקרין כמובן על השותפים הנוכחיים והעתידיים שלנו לשלום.
אנא הגיבו ותאירו.
