חותמת חברתית – על אומנות פופולרית ועל דוגמטיות

happy girl on the street

אני הולך להציג בפניכם סוגה חדשה שמתבצרת בעמדה שלה מתוך מודעות. אפשר לקרוא לסרטים הללו פוליטיים או בעלי מודעות פוליטית החלטית, כי מאחרי הקלעים הם מציגים צדדים מקוטבים. אך, לעניות דעתי, הם פוליטיים מסוג שניתן לייחס לסוגה, תת-סוגה משל עצמה, שעכשיו אני מתחיל לזהות. הם יכולים לאתגר כי מתוך דוקטרינה ש-“האדם לא ניתן לשינוי” וש-“הוא רע ביסודו”, הזכות להשפיע בצורה כזאת שתגביל את הדמוקרטיה שלהם בעיניי עצמם לא שונה מטקטיקות של אמצעי מדיה לאומניים שיש להם את היכולת להניע אנשים ע”י “עיוות” של המציאות. זו טעות, כי זו מראה, ומה שאומר שהם אנושיים. כמובן שאפשר להתווכח מה הן הגבולות המותרים, מה היא המציאות, רק שאני בא מתוך רצון להביא חמלה לאנשים שלא מודעים לציניות כאשר האפקט מתחיל.

אוקיי, אני מביא על רגל אחת דראפט של 10 מאפיינים, 16 הערות, ופתרון אפשרי אחד לשחרור לחברה המקוטבת שאני מכיר.

10 מאפיינים לזיהוי הסוגה הפוליטית-דוגמטית

המשך קריאת הפוסט “חותמת חברתית – על אומנות פופולרית ועל דוגמטיות”

החיבה שבכאוס

monk and a holy person at hospice

במרחב שיש בו “האקרים” ו-“ליצנים” זהו מרחב של חרִיגוּת. אז הוא מביט על המסך, הוא משמש כעד והוא מסמן אנשים. זוהי חריגות במובן שמתוקף היותו בן-אנוש, ההשוואות מול אותם אנשים בחייו הפרטיים בכל כוחות נפשו ומתוך חופש בחירה, ניתנות רק להתעלמות, והתעלמות כל תפקידה גניזה לשמירה ממושכת מפני “הסכנות” של העולם החיצוני שבכוחן להוביל אותו לרעב. מה הן הסכנות ומה הוא הרעב, אתם תחליטו.

בשנה וחצי האחרונות להקת אנשים מכל העשירונים ומכל המגזרים ומכל תתי הסגמנטציה נמנעו מלעסוק בקורונה כאשר הקורונה נגעה בהם, השכחה או ההתעלמות היתה מועמדת נבחרת. במשקל דומה, הוא נמנע מלהתעמק באנושיות שבו ומפה הוא מסמן את החשודים בפוטנציה. הוא טעון מראש, לא דף חלק של מקצוענות חסרת רבב.

“אשם עד שהוא לא לומד להתנער מחפותו”

המשך קריאת הפוסט “החיבה שבכאוס”

סינדרום הצפרדע המתבשלת בסיר והמתבשלת בגדול יותר

כפייה מערכתית על פרט היא התולדה של שרשרת אירועים שאינה משתמעת לשני פנים, החוק השלישי של ניוטון, פעולה ותגובה; אתה גונב, אתה נתפס, אתה נענש.

האם יש צדק בדברים?

הבגרות מלמדת אותנו שיש רוע: מי לא חווה את הכאב של ההפסד, שירים את ידו?
ובזמן הכאב מי לא ראה את שרשרת האירועים, חיפש סיבות ואז תשובות, ונתן לה תוקף?
הגעתם למצב שההפסד לימד אותנו שכואב בצורות שלא ידענו בילדותנו. זהו כאב חדש שלא נוגע לתובנה על שבריריות החיים שירשנו לאורך תקופה של עשרות אלפי שנים, אלא על ההפסד של השקל האחד – הסבר ממש מעבר לפינה.

המערכת היציבה, בצורתה הנוכחית, אינה מעוניינת לחוות את הכאב הזה, ולכן אדם בישראל, שנמצא בחוב מול גופים גדולים מאוד, במלכודת העכברים של רוברט קיוסאקי, ניתנת לו הזדמנות אחת. בהזדמנות השנייה, היחיד ללא העו”ד, שמכיר מפלצות פסיכולוגיות, ובכוחו לסייע ולכוון, לגשר על פערים בלתי נראים, להכניס את הדברים לפרופורציות… מתחיל לאבד את היכולת לנוע.

תנועה. מי לא רוצה לתת לילדים שלו את הזכות לנוע?

בהיקש ספרותי, גודעים את העץ ממקומו ושופכים נפט מסביבו כך שזכות של ניצוץ חיים חדשים לא יתרחש. חונקים אותו, ומה קורה לעץ בעולם הרגשות שלו? אני לא יודע. אני כן מבין שאנשים שלא מסוגלים ללמד את הילדים שלהם אנגלית חופשית, הם השורדים-האחרונים בתחילת התרבות-הגלובלית.

איזו שרשרת אירועים רלוונטית יותר להבנתכם?

ענישה שמתבססת על ההיקשים של אלה שנושאים ונותנים על עתידו של הפרט, היא נוראית. בגלל שהמערכת אינה יעילה, הפערים קיימים, הלהט הנחבא מאחרי הקלעים שרק מי שנמצא בחוגים מסוימים מסוגל להצביע עליה. הפרט אינו יכול לעשות היקשים על הפערים, ולתת לעצמו תוקף, כפי שאנשים במערכת האוכפת עושים עליו, ונותנים לעצמם את התוקף. פער של מידע גדול מידי. דוגמה פשוטה: איש אבטחה שיום אחד פועל ביתר שאת כי הוא נמצא בלחץ רגשי והוא יודע שהוא לא יכול לחשוף את הלחץ, רק לשחרר אותו. מי לא נמצא בלחץ?

דיסקרטיות.

ההסתמכות על ההיקשים מתוך נגזרות של נתונים זאת למעשה הסתמכות על אמונה שאין לה תוקף של מציאות אחת. למה? רק טיפשים חושבים שהמערכת צודקת. הם שכחו שמדינת ישראל מוגדרת “כדמוקרטיה פגומה” (ויקיפדיה, ויינט) כמו ארה”ב, רק ששם יש חוקה ויש חובה להנגיש את המידע לציבור הרחב.

אני לא זוכר אף מאמר אקדמי שמאמין שיש מערכת צודקת, מה שכן יש, זו מערכת עם מסה אנושית שתעשה הכל ברמה הרגשית כדי להישאר מאחרי הווילון הוורוד הנועז של הדיסקרטיות.

אני חושב שאם מסתכלים עליהם מבחוץ, אפשר להבין אותם. וזה בסדר, הם בסדר, רצוי לכם לכבד את הרצון שלהם לדיסקרטיות,

זאת אנושיות.

מי שחושב שהמילים נועדו כדי לערער את המערכת, לא רוצה לספר שהמערכת כבר עכשיו ברגעים אלו איננה יציבה: סיבה אחת, ולאחרונה גלויה יותר – בגלל התקווה שמספר חזאים מספקים לצופים “ומחליקים” את שרשרת התגובות העצומה יותר שמתרחשת מסביבנו, מאחרי הקלעים, ובהם אזורים שלמים שהופכים למדבריות ללא מים, בזמן שההשלכות לכך הן מדיניות, מצטברות ומתגבשות בפועל… ויש סיכוי שאזרחים משלמי מיסים יקבלו את זה בהפתעה. זה כבר לא יהיה “שם”, בגרמניה, בסין וכדומה. 

סינדרום הצפרדע המתבשלת.

דבר שני: איך בגלל שקל אחד, חוקי, שהוא אפילו לא חוב, הוביל שרשרת אירועים שבו בן אדם אחד קיבל עיקול של מעל ל-8000 שקלים. אותו בן אדם חי במשפחה של אנשים שוויתרו על האנגלית הבינלאומית למען משהו גדול מהם. כמובן שהמערכת של הצדק בנויה על הבסיס שיש הוכחות חד משמעיות, והיא תמיד תצדיק את עצמה וזה קורה באופן אוטומטי: שקל ישראלי חדש, בגלל שקל אחד… אתם יודעים איך הוא נראה? זה בצבע הכסף, זה עם הציור של העלה המשולש מאחורה. תניחו אחד כזה מולכם, תסתכלו עליו, תשקלו אותו. אחד, רק זה.

לתת לילדים משכבות חלשות לכאורה את הנגישות למידע מהמערכת, לאורך דור שלם, שהוא דיסקרטי ביחס אליהם, הוא צֹרֶך כדי לשמר על דמוקרטיה שלא תאבד את ערכה כפי שהערך של הכסף מאבד את ערכו. במילים אחרות חוק ביקום שטבעם של דברים להישחק, ולספר לילדים ולהורים שאין מצב כזה, זה לנסות ולמנוע מהם את חופש הבחירה.

או שבונים תתי מערכות חדשות עם גיבוי חוקתי שתומכים את מערכת האם.

זהו אינו פייק ניוז, זאת נקודת מבט אפשרית אחת שאינה מתיימרת להציג את עצמה כאמת, או כאמת היחידה. ונכתבה כדי לייעל את המערכת שאנחנו נשענים עליה מתוך שיתוף פעולה.

המשך קריאת הפוסט “סינדרום הצפרדע המתבשלת בסיר והמתבשלת בגדול יותר”

תמימות דעים בסבטוחה של המציאות היחסית

הומור
5 מערכות בחירות (ככה אומרים), אולי עדיף להחליף את השיר שהכי לא הוכיח את עצמו כדי ליישב את הסכסוך, את הכי לא רלוונטי, את תקווה 😊

אם הבחירות מייצגות את חופש הבחירה של החופש הלאומי, אז תקווה… איפה הדבק של הגורל המשותף?
כלומר, מאוד רציתי לומר לכם מזמן, שאם תוסיפו לכל משפט שכל מועמד אומר את הסיומת של המקהלה “ואז”. זה היה מאוד מצחיק, עד ליום שאנשים יחושו שהם יכולים לחוות את הכלכלה הדמוקרטית בלי השטיקים של אחד למען כולם, כולם למען אחד, משהו שאני מאוד רוצה, רק שאני… רק התחלתי לתפוס שאין אף מורה, מנהל, מדריך בעולמי בחמש עשרה השנים האחרונות שבאמת מעוניין בזה. דרך אגב, בזה יש שוויון ותמימות דעים, רק שאני לא הייתי חלק מהתמימות דעים שלהם 😊.
המשך קריאת הפוסט “תמימות דעים בסבטוחה של המציאות היחסית”

סדרן של המעטים

30s demonstration

2017. בסופרמרקט בלוד פגשתי אישה מבוגרת שגדלה בקיבוץ או במושב שיתופי, לא זוכר בדיוק מאיפה, לפני חודש או חודשיים. ואני חשתי את התמהיל הזה של הציונות של אותם אנשים שהיו עוד מייבשים את הביצה הלאומית של ישראל. איך מתארים את הציונות הזאת של לבוש מכופתר האחיד בצבע תכלת מול התורן ולקול התופים כל יום ראשון בבוקר? זה כמו לשאול ילד מה הקשר בין עפרון לקסטה, והוא בכלל יחשוב שזה גלידה… 

אז היא התחילה לשאול אותי את כל השאלות הרגילות שבכלל לא רלוונטיות ואני התחלתי לדבר איתה על הריבית שנגידת הבנק קובעת לכולנו כמה אנחנו נשלם עוד לפני שאנחנו מתעוררים בבוקר… היא ממש הייתה נחמדה,…שתקתי לכמה רגעים, אני מביט על הקופאית היפה, ואז חוזר אל אותה האישה, דודה קראתי לה:

אני: כשאת תפגשי ב”ה את נגידת הבנק, או את מנהל הבנק שלך, והם ישאלו אותך מה שלומך? תאמרי להם ——— “ביטקוין“.

אלה שהבינו, צחקו, ואלה שלא, היו חמורי סבר.

המשך קריאת הפוסט “סדרן של המעטים”

הנצחת אלימות באמצעים ויזואלים

הקדמה: על אגרסיביות

אגרסיביות, לכאורה, היא מהותית ללאומיות מכיוון שהיא מנכסת באמצעות גבולות פיזיים, נטיות כלכליות, וענישה, את מי שחבר לה מתוך חופש בחירה. חופש בחירה כי החבר משלם מסים, ולמשלם מסים יש זכות בחירה, הוא יכול לבחור את המפלגה.

ילדים בנתיבות צריכים ללמוד לדבר אנגלית מתוקף חופש הביטוי, מתוקף ההגנה מפני הפליה וכן מתוקף הזכות שלהם לחופש התנועה.

אני מביא את הדוגמה הזאת כי בעבר נאמר לי באופן מפורש שההורים של הילדים הללו אשמים שלימדו אותם אנגלית בסיסית בלבד.

המשך קריאת הפוסט “הנצחת אלימות באמצעים ויזואלים”

מוסריות מסוג אחר

הגדרת המציאות

מכניקת הקוונטים מערערת את האופן שבו אנחנו מכילים תופעות בטבע. האנשה למשל היא הישג מסוג זה, של ההכלה, אך יש בכך פרדוקס: 

אדם שמניח צורות על כוכבי הלילה ומשייך אותם לקבוצות מזל. 12 קבוצות ל-12 חודשים. ישנם מעל 12 מדינות, ובכל מדינה ישנן מעל 2 קבוצות, ובכל קבוצה ישנם מעל 2 תרבויות, ובכל תת-תרבות, מעל לבן-אדם אחד, ובכל אדם אחד ישנו רצף אינסופי של אפשרויות בחירה,

ואותו אדם אחד עם אותו רצף אינסופי של אפשרויות בחירה, בוחר לומר לאדם אחר שהוא חי בעיירה, עם חינוך-עיירתי.

כאן החינוך לא יכול להיכלל באותן 12 קבוצות מזל כי אי-אפשר להתחשב ב-12 קבוצות המזל כאשר הוא מתמודד עם מה שנתפס כבירוקרטיה שלכאורה ניצבת במפתן של חופש הבחירה שלו, בכלכלה שמבוססת למעשה על אוויר;

המשך קריאת הפוסט “מוסריות מסוג אחר”

על מרחב ציבורי בהקשר לקיום אלוהים באינסוף

מרחב ציבורי הוא תוצר של החופש ששלטון החוק מאפשר באמצעות שלוחותיה. זה למעשה ארגון המרחב שנועד כדי למנוע פשיעה ולאכוף עונשים המוגדרים ומסווגים בעוצמת חומרתם בכל מיני קלסרים הממוקמים בכל מיני מדפים פיזיים ודיגיטליים.

אישה, כשהילדים שלה לצידה, אינה יכולה לומר לגבר שהיא תרעיל את כל החתולים שהוא מאכיל ועוד תקרא למשטרה, מול מצלמות העירייה.

במאמר מוסגר, זקני השבט שלי האכילו חיות חופשיות, חתולים, יונים, דרורים, הם אינם כאן יותר להדרכה.

אז איפה אני רואה מרחב ציבורי חדש?

המשך קריאת הפוסט “על מרחב ציבורי בהקשר לקיום אלוהים באינסוף”

פיזור אוכלוסין

בישראל ישנם 1-3 ישויות עירוניות המספקות את כל השירותים והתשתיות המאפשרות הפיכת רעיון לתהליך קונקרטי של יצירה: תל אביב ובהיקפים קטנים יותר חיפה והרצליה. (הֶיקֵש) לספק שירותי חקלאות-לווין (Precision Agriculture) על פי דרישה זו דוגמה לנגישות טכנולוגית שפותחה תוך ליווי ותמיכה של הסטרטאפ.

המשך קריאת הפוסט “פיזור אוכלוסין”