הקדמה: על אגרסיביות
אגרסיביות, לכאורה, היא מהותית ללאומיות מכיוון שהיא מנכסת באמצעות גבולות פיזיים, נטיות כלכליות, וענישה, את מי שחבר לה מתוך חופש בחירה. חופש בחירה כי החבר משלם מסים, ולמשלם מסים יש זכות בחירה, הוא יכול לבחור את המפלגה.
ילדים בנתיבות צריכים ללמוד לדבר אנגלית מתוקף חופש הביטוי, מתוקף ההגנה מפני הפליה וכן מתוקף הזכות שלהם לחופש התנועה.
אני מביא את הדוגמה הזאת כי בעבר נאמר לי באופן מפורש שההורים של הילדים הללו אשמים שלימדו אותם אנגלית בסיסית בלבד.
כלומר להורים שלהם יש חופש בחירה, אבל ההחלטות הכלכליות שלהם מונעות את חופש התנועה העתידי של הילדים. אצל פרטים מסוימים הדבר נאגר ומותמר באגרסיביות באמצעות השפה בכבודה ובעצמה.
הנדסה נועדה גם כדי להעניק שוויון הזדמנויות לכל החברים, תוך הקפדה על אותן נטיות כלכליות; פרטים לא יכולים להתנהג באלימות כי בא להם,
אך זה לא אומר שעוצמת האגרסיביות החברתית פוחתת, להפיך.
איך מונעים אלימות בתוך המשפחה? (ללא תשובה)
הצגה של אי–אלימות על ידי כפייה ויזואלית זאת אגרסיביות: הצגה של לינצ’ לא חייבת להיות מוצגת בשעות שילדים צופים בטלוויזיה. אך יכולה היא להיכפות על הכלל מהסיבה הבאה: ישנה פילוסופיה על לאומיות שאנשים פועלים בשמה. פילוסופיה ששוללת את היכולת של הפרט לחוות אושר מתוך מסע אינדיבידואלי.
ההגדרה הפסיכולוגית ל-”פגיעה” בהצגה מסוג זה, אינה רלוונטית ע“פ תפיסת עולם זו, ולכן אינה נכללת; כאשר מתבצע דיון לאומי על עניינים קונקרטיים כמו הפגנות מול בית ראש הממשלה, התקיפות בסוריה, יחסים בין מפלגתיים מעורערים: “תת–המודע“, “היסטוריה“, “הבנה“, ועוד, לא חלק בדיון.
חשיבה של צדדים, או התנהלות בכלכלה סגורה ותחרותית הופכת את ההבנה לספק, שהוא בתורו מלמד על חולשה.
פרסום אגרסיבי לא פרוגרסיבי
ולמה פרסומים מסוימים/קונקרטיים נגד אלימות משפחתית, או בעד אי–אלימות היא אגרסיבית? כי ללא אותם אנשים עם הבנה של פסיכולוגיה על ההשפעות הפסיכולוגיות הללו על ילדים, מול עיני הילדים, הפרסום לא היה נוצר. לא אפקטיבי, ולכן מבוזבז במובן תקציבי. זה חייב להיות חד משמעי, כפוי.
במה הילדים אשמים? 🤷
אותם אנשים עם הבנה פסיכולוגית צריכים להניח ש:
-
אנשים משוללים מזכות בחירה, או
-
חיים בקופסה, או
-
מושפעים מישות נרחבת יותר שנקראת תרבות, יש כאלה שיקראו לזה — לאומיות. והתרבות, או הלאומיות, מטבע האדם, או מתוקף קיומה במרחב הנוכחי, לטענתם, היא אגרסיבית.
מטרת הפרסום מסוג זה, בנושא החשוב הזה, ובנושאים חשובים אחרים, האפקט של המסגור הוויזואלי ממקסם את הרווח וחייבת להאמר בתרבות מדומיינת, כי זו התרבות שלהם.
המשתמע
מי שמשתמש באגרסיביות כדי למנוע אגרסיביות, לא משנה דבר, ומנסה לשלול: פעולה של אינדיבידואליות שמטרתה שחרור.
זה כמו לספר לכולם שהמטבעות משמשים לשוק השחור, והאקרים וצפון קוריאה וכל זה… כאשר זה רק חלקיק קטן מהמערכת הכלכלית של השוק החופשי, ותוך כדי שהם צוברים את מה שהם קוראים לו שחור.
הערות:
- התהליך הזה של לדמיין שתרבות היא דבר אחד ספיציפי בלי להתחשב באינדווידואליות של כל הצופים, זו הכללה שרבים טועים בה, גם הכותב.
- אנא אל תראו בנאמר אמת כי המציאות מורכבת הרבה יותר. מי יתן וכל היצורים יחוו אושר.
- הגיבו וכך גם אני כמו כולם נוכל ללמוד
