מוסריות מסוג אחר

הגדרת המציאות

מכניקת הקוונטים מערערת את האופן שבו אנחנו מכילים תופעות בטבע. האנשה למשל היא הישג מסוג זה, של ההכלה, אך יש בכך פרדוקס: 

אדם שמניח צורות על כוכבי הלילה ומשייך אותם לקבוצות מזל. 12 קבוצות ל-12 חודשים. ישנם מעל 12 מדינות, ובכל מדינה ישנן מעל 2 קבוצות, ובכל קבוצה ישנם מעל 2 תרבויות, ובכל תת-תרבות, מעל לבן-אדם אחד, ובכל אדם אחד ישנו רצף אינסופי של אפשרויות בחירה,

ואותו אדם אחד עם אותו רצף אינסופי של אפשרויות בחירה, בוחר לומר לאדם אחר שהוא חי בעיירה, עם חינוך-עיירתי.

כאן החינוך לא יכול להיכלל באותן 12 קבוצות מזל כי אי-אפשר להתחשב ב-12 קבוצות המזל כאשר הוא מתמודד עם מה שנתפס כבירוקרטיה שלכאורה ניצבת במפתן של חופש הבחירה שלו, בכלכלה שמבוססת למעשה על אוויר;

כלכלה של חוב

אולי יחידים יודעים את מספר ההלוואות שהבנק המרכזי לוקח כדי לתת קרקעות להלוואות, ובכל זאת זו כלכלה יציבה, שמדברת בזכות עצמה. הייתכן? הכלכלה מגדירה 10 עשירונים, אך ישנם אנשים שלא שייכים לאף עשירון.

כלכלן, באמצעות קוד מובנה מראש, כמובן יכול לנסות להאניש (לשייך) אותם לאחד מ-10 הקבוצות, אך זה נעשה כי זו חובתו. החובה להגדיר גבולות. יש בזה היגיון.

זהו למעשה תוצר של מוסריות שמי שמנתח אותה, זו רק שאלה של כמה הוא מוכן לסכן לתקופת זמן ארוכה כדי להיות מיליונר.

אך כמו שאמרתי, הכלכלה מתבססת על אוויר, על הלוואות שהבנק המרכזי לוקח, זה אומר שהמוסריות המדוברת גם היא מתבססת על אוויר, או במילים אחרות, על אמונות.

הגדרת השקל

ערך של מטבע מבוסס על אמונה. אם כל תושבי מדינת ישראל יפסיקו להאמין בשקל, באותה השנייה, יתאפס. איך מגדירים את אותם 10 קבוצות? בעלי תפיסה כלכלית, על פי הכנסה, ואת זה הבנו שכלכלן מחויב לבצע.

אחר יגדיר על פי מראה חיצוני. אך אני יכול לשחק אותה ולקנות חליפה בהתאמה אישית שמתחילה ב- 2000$ ב-300. ואז מתבצעת האנשה על פי סוג החליפה וכך אני מחייב אנשים לכלכלה מותאמת אישית על בסיס אמונה. שוב, ישנו רצף אינסופי ומשתנה של אפשרויות בחירה:

1. מן הצד השני יכול להיות איזה יוגי מיליונר עם חיוך מאוזן לאוזן ובלי חשבון בנק, בלי למצוא חשיבות בחליפה.
2. בארה”ב אדם יכול לחיות בבית מפואר ועדיין לקבל תלושי מזון, זה דורש רק התאמה של הקוד.

מציאות יחסית

מוסריות חברתית היא דבר משמעותי מאוד, היא כופה את עצמה, אך זו מציאות יחסית ויכולה לשמש ככלי כדי להסביר למה אחד חי בחובות, מה הם הדרישות החברתיות כדי לכסות את החובות, ובאופן עקיף להגדיר לו מה זה יופי, מה הם 10 העשירונים, מה הם התנאים-המציאותיים וכוליי…

דרך אגב, באותה ארה”ב ישנם ישובים שהכביש המרכזי הוא מסלול טיסה. אז אדם מהעשירון העליון בישראל ייתפס ככזה רק בישראל. הוא גם לא מספיק מעורה במערכת האמריקאית, שפת הדיבור שלו לא תהיה אותה השפה, אז החשיבות שלו גם פוחתת על פי אותם תנאי יופי שהוא עצמו משתמש.

Elon Musk ו-Jack Ma לא מחויבים להגדרות של יופי ולכן הם נתנו לתושבי העולם “מפתח” למרות שהם מאוד מנוגדים בתפיסות העולם שלהם. הם אינם צריכים להגדיר את המציאות של העיירה. על מה כן מתבססים? זו כבר שאלה שמצריכה דיון אחר.

מציאות של עיירה

המציאות של העיירה הישראלית הובהרה על ידי אותו אדם כדי להתחייב בראש ובראשונה למערכות יחסים שמבססות את החוב הלאומי. למערכת מוסרית מסוימת. ברומא תהיה רומאי. ומערכת המוסריות הזאת מתערערת ברמה הקוונטית.

אני משתדל להיאחז באהבה כשאני אומר את זה: תושבי מדינת ישראל, לפחות ב-10 שנים האחרונות אינם חיים על בסיס של אושר, או שהאושר שלהם הוא מסוג אחר. ואז במצב הזה, זכות הבחירה ניכפת מתוך ההיגיון: כי היה אושר מסוג אחד, עכשיו ישנם שני סיפורי אושר, הסיפור המרכזי נפרץ. זה אומר שיש אינסוף אפשרויות בחירה של אושר.

הערות:

1. ישנם הכללות בכתבה שאני בעצמי משתמש בהם, נושאים שדורשים גם הם דיון כמו ניתוח פסיכולוגי של השוואות, קיומם של נוכלים ועוד.
2. מכל מלמדי השכלתי
3. מי ייתן וכולם יחוו אושר גדולים כקטנים