מצאתי.
זוהי שנת 2150, זוהי השנה שבה הדמוקרטיה-השנייה-של-ישראל מציינת 100 שנים להפסד הראשון במלחמה, במלחמה השלישית שבאה אחריה המעצמות הבינו שאין חייבין עליה. כבר בשנים שקדמו למלחמה הראשונה גלוי היה שמדינת ישראל קיימה את הבטחתה בין אלפי השנים בשסע חברתי… ואז אותן משפחות, בעלי אחוזות, המיוחסים והמצטיינים שאחזו בכלכלה, הפיגו את תסכולם ויגונם במעלה הספינות ששטו לאותן מדינות שבהן קנו את אזרחותם, נשים וגברים כאחד: מדינות החופש של צפון-אטלנטיה, מדינות של מפלגה אחת, ומדינות מלוכניות. כמה מצער מה שהלך כאן בשנים שלפני.
בהיסטוריה כתובים אותם שליטים שדנו לחידלון את אותם אנשי אשכולות: סופרים, אנשי מדע, מתמטיקאים, פילוסופים, מנהיגים מהפנים-של-העוני, שדעותיהם וממצאיהם חתרו לכאורה תחת הזרם המרכזי של השליט שהיה יפה מטבעו. כאן, לא היה שליט אחד, אלא רעיון מתוקצב אשר דן את כל הקבוצות האחרות לכיליון… הפוטנציאל של הילדים שאבדו… עשו עליו חרם נסתר, על הפוטנציאל.
כשאותם אלה שעלו על ספינות המסע של תענוגות הרוח, לחופש פילוסופי וכלכלי, לקחו הם איתם את כל מה שהחזיק ממפלת החברה לעוני: את המערכת הסוציאלית. וכשיש מספיק ילדים שהוכו רגשית, רק התורה שנותרה הניחה את דעתם. לאחר עשורים של שיקום ובהדרכת האומות המאוחדות, הם, כארגון של משהו, התייצבו. עלה שליט, נצר לאותו רעיון מתוקצב, הרעיון של עולים חדשים אינו בר קיימא, והקרן הקיימת חזרה לתפקודה המקורי, עם שינויים הגדרתיים פה ושם. ההבטחה בת אלפי השנים נותרה והיהודי החדש הוא היהודי הישן.
אך מה שבאתי לספר לכם מאותה שנה שאותה קראתי ביומנו של סב, סב, סבי, חבריי לכיתת ההיסטוריה, באותה השנה גם פרצה מגפה עולמית SARS-Epil-16, והטכנולוגיה לזהות שינויים גנטיים זעירים כתוצרים של נוכחות על בגדיו של אינדווידואל שנושאים מטען חשמלי ייחודי הובילה לזיהוי מיידי של “הפושע”, כהגדרתם, באמצעות אימות מול הרשת הביומטרית הלאומית של הדמוקרטיה-השנייה-של-ישראל.
“כך נכתב שם”
מחיאות כפיים.
Image: LE PHO (VIETNAM, 1907-2001) – Idylle (Idyll) by Lê Phổ (manhhai) (CC BY 2.0)
