ובכל צעד שלה זכיתי באותו אושר של הקיום שלנו יחד עד תחילת הקיץ, וממנו את העצב שבו שוב הייתי המקור לכעס המתלהם שלה. עצי זית מן הממלכה הדרומית משונעים על העגלה, נקראים לנטיעה מסביב לבור, פה בעיר-לוד, בור פגרי האנשים, בור-הבגידה.
המשך קריאת הפוסט “רבדים של אינטימיות”קטגוריה: poetry
חָזוּת הַכֹּל
קשה לי לבכות
היא קרעה את הלב שלי
אז אני רואה נשים באבק החולות
“תפתחי את הפה”
“תפתחי את הפה”
וחושפת את השיניים
“כן אלה הן אותן השיניים, שיניי הארנב”
“והחיוך, הוא אכן אותו החיוך”
מניד את ראשי בחיוב, שוב ושוב
“יפיפייה שלי, אחותי”
היא מביטה בי
“כל כך היית חסרה לי”
לפתע מכה הרגשתי בגופי
היא מחבקת אותי
אני נעמד במקום, עיניי פקוחות לרווחה
אף פעם לא תיארתי לעצמי. זה לא היה חלק מהקיום שלי ולא חלק ממערכת הכוכבים שלי
שמישהו יעשה דבר כזה בשבילי, יעניק לי את הדבר שבלעדיו חיי היו על שפת התהום,
תהום ללא סוף, ללא התחלה, ללא אהבה,
לבסוף עוטף אותה עוצם את עיניי
מגן עליה מקורו של הלילה
המכרסמת
שאון הברקים
שאון הברקים
הם קרובים
הלילה מכסה את ליבי
תראו!, לעצמי.
השמים נקרעים לרצועות
האופק כבר דם.
והירח…
זכרונו
מוביל אותי אלייך
לגרמניה
המלאכים ממלאים את הארץ