Our Childhood Olive Tree


“פאקינג שיט”, זה בטח מה שגם הוא, זה שכרת את העץ הרגיש, כשהוא החדיר את המסור על גזע העץ וחתך, בבקשה,

Aug 13, 2015, 16:47
[email protected]
© All Rights Reserved to Amir Pri-gal

Space of Cloths


האם יצא לכם-לכן לתאר תחושות שנובעות מפרידה שהיתה? מאהוב או אהובה בכל גווניהם? מהמרחב הקיומי שלכם, או מהעולם של הכאן, של החיים? ואם לא, אז למה? בואו ניתן דרור לחיי הרגש העצומים. ואם כן, אז נשתתף ו… נקשיב.

בבקשה תשתפו או תלייקו (Like it)


Have you ever described the feelings that is arising from a separation? From a love one? Separated from your near space, or from the world of life? If not, then why? Let’s free up the enormous beautiful emotional life. If so, then we will participate … and we listen. enjoy,
please share it and/or like it.

Aug 15, 2015
[email protected]
© All Rights Reserved to Amir Pri-gal

Public Bathroom at the Mall


אין בן אדם אחד בעולם שלא הולך לשירותים, הוא חייב, בשביל הצרכים. וכשאני יוצא מחדר הנוחות יש לי התלבטות לא קלה. על תרבות השירותים בקניון. אם זה מעט הוסיף לכם משהו לחיים, העלה חיוך, בבקשה תלייקו (Like it) או תשתפו…


No one on earth who does not go to the bathroom, he must to, for the needs. And when I go out of the toilets, I have a not easy dilemma. About the bathroom culture.

Aug 12, 2015, 14:51
[email protected]
© All Rights Reserved to Amir Pri-gal

Too Old Building


What happens when you find an abandoned building for a very long time? What should we do, especially toward the allday experiencing tough society, toward the more hamble people, when their income is the gray clouds of non-compassion. The story is for every county in our beautiful earth, and it is not just a story of one city in Israel, and a hope for a change.


Please, comment


מה את או אתה עושה כשאתם נתקלים בבניין נטוש, האם הוא מובן מעליו עבורכם? כן, בדרך כלל הם כאילו תקועים ואני לא שם לב אליהם ביחס למהירות האור האינטרנטי,
אתם מוזמנים לראות סיפור על מבנה אחד ישן בעיר לוד שהיה בעבר שייך לתעשיה האווירית. שלוש דקות.


כל הערה והארה תתקבל בברכה.

Aug 9, 2015, 19:12
[email protected]
© All Rights Reserved to Amir Pri-gal

Triumphantly


החיילות בתנועה חסרת מעצורים, והפועלות
מקיפות את המלכה ברינה, שמובילה אותן לעבר בקבוק שמן התינוקות שנוכח מעל ארון השירות אשר בחדר המקלחת הסגור. המלכה מתעטפת בו, כולנו מרגישים את החדווה המקודשת, ואני בנוסף אליהן גם את הגועל, גם את המחזה המרתק, וכן גם את הקדושה,
קירות מתקופת העלייה, מתקלפים
על הנמלות שמול עיניי

Aug 6, 2015, 04:21 AM
[email protected]
© All Rights Reserved to Amir Pri-gal

Over the Loudspeaker : Tisha B’AV Puzzle


ברמקול – חידה לט’ באב
שאלה: אם להשם היה גוף ודמות הגוף והוא היה בלחץ כלכלי, והוא היה צריך לעבוד בסופרמרקט איך המנהלת משמרת או המנהל, זה לא משנה באמת, היו פונים אליו כדי שיבוא לקופה הראשית?


תשובה: “ברוך אתה אדני אלהינו מלך העולם, לראאשי”


נו… זה העולם שהוא יצר

July 26, 2015, 1:00
[email protected]
© All Rights Reserved to Amir Pri-gal

at dawn


לפנות בוקר
היא לקחה את הפרחים ששמנו באגרטל השיש לסבא,
סבתא ז”ל.
פשוטים היו, והלכו
קראו בשם השם והביאו גשם לארץ הצחיחה (במזרח)
היום אנחנו הנכדים והנכדות יזמים ללא מסורת
אפילו לפלטת התבלינים כבר אין מקום במרחב (מסטר שף)
ישראל בעידן אחרוני האחרונים
    — בריזה בבית העלמין

July 25, 2015, 19:50 yesterdat
[email protected]
© All Rights Reserved to Amir Pri-gal

Women’s Circle in the Local Economy


בשכונה
מבט לוחם, ללא יסוד בקרקע
חמש בנות, ומנהיגה לכאורה
שנותנת עצות למסע הגירושים,
ואסטרטגיות לבית המשפט
תחת שמי הלבנה, עם סיגרייה ביד האחת
וילדה בת חמש ביד השניה
היא שאלה אותי אם דברתי עם אלהים
זה… הכבוד בשכונה

Jun 23, July 23, 2015, 11:38
[email protected]
© All Rights Reserved to Amir Pri-gal

Shared Silence

קופסת פלסטיק שקופה, סגורה, ומוארכת, של סופרמרקט
כך עזרתי לה לפתוח את המכסה הדק של הבושה, של ילדה בת השש
ושל שלושת אחיותיה, מטלטלין בעקבותיה, ונעמדות ביני לזה
ושאלתי אותן איזה גודל של פרוסה לחתוך למענן
כמה לחתוך לך? כזאת גדולה, או כזאת קטנה?”
בינונית“. וחזרתי על החיתוך עוד שלוש, והן חזרו למֵלוֹן המתוק והירוק לאחותן הקטנה קטנטונת, כשאמן מביטה מתוך חלון הרכב,
ביני לביניהן,
מבחינה ולא יודעת.
ארבע אחיות יפות מכירות אותי, ולא בלבוש הנכון, חזרו אחרי ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו
ולא בקול.
בשקט.
גם אם התבלבלתי,
גם אם אמרתי את זה בדרך שגויה,
זהו הסוד שביני, לבינן, לאמן, ולקדוש ברוך הוא.
אם היה זה נכון הייתי אוסף למענן את כל הדמעות שלא יכולתי לתת להן להעניק לי.
במקום מציאות נקבל ניתוחים פסיכולוגיים של הבני-זונות שמתחבאים מאחרי הקידומת של השם שלהם, ששמים זין על עוני. ועל כל אדם אחר מלבדם. ובעזרתם ולא בעזרת השם הם ימשיכו לשרוףעוד ילדים בדיוק כמו שהם עשו עד עכשיו מתוך הפרי הרקוב שבלבם לכל מי ששונה מהם.
הר המנוחות, ירושלים.
Video: Antonio Vivaldi – “Summer” from four seasons. Trondheim Soloists. Artistic Director: Øyvind Gimse. Soloist Mari Silje Samuelsen. Hamardomen. Samuelsen Productions. Video by Tor Melgalvis. Camera: Kjetil Andersen, Jan Gunnar Martinsen and Tor Melgalvis.
July 17, 2015, 01:40 AM לפני כמה שעות, אחרי תפילת המנחה
[email protected]
© All Rights Reserved to Amir Pri-gal

The Arrogant Status


ככל שאני נתקל ביותר אנשים אני מזהה שלאינטואיציות אצל היחיד המודע אין ביסוס במציאות, אלא של הטוב והרע שהוא מייצר לעצמו, של הגבולות החברתיים שהתקיימו לפניו. לא אמת אלוהית או של כל היש: שאנחנו נועדנו בתור בני אנוש להכיר אחד את השני. גם ההפך של זה הוא ארעי בדיוק באותה המידה. מה שמוזר זה לראות את האנשים המודעים שמשתמשים בכוחם בנחרצות/באגרסיביות מול היחיד הפחות מודע לא בגלל הבטחון שלהם בעצמם אלא בגלל הפחד שלהם מאובדן שליטה. ולא משנה כמה כסף יש להם וכמה הכרה חברתית הם קיבלו, הם-הן חיים בספק.


ספק של האפס בבנק. ואלהים נוצר מתוך הספק הזה, בגלל מהותו של החלום שהיא האמונה, וזה אלהים לא כל כך חמלתי: זוהי התוצאה של הבחירות שלהם-שלהן –הפרספציה.


אם שוללים את תורת המוסר של האחדות, אז גם ישראל נראית כך. (ואז) וזוהי זכותו של כל אדם בישראל לראות אותה כפי שהוא רואה אותה. הבעיה נמצאת בעובדה שאותו יחיד ששוללים לו את ההיסטוריה באופן עיקבי (ולא, אני לא עוסק כרגע בפלסטינים בשטחים. אני ממוקד כאן, בכמה דונם המוכרים באו”ם כשטחי מדינת ישראל) עושים את זה באופן אוטומטי ובלי להרגיש, והם משכפלים את ההסטוריה של המשפחה שלו כפי שהיא התקיימה מאז ומעולם מאותו היום שכף הרגל שלהם דרכה על האדמה הזאת שנקראת מדינת ישראל.


וזה אולי הופך אותם לאנשי תרבות אבל לא לאנשים שמודעים לעצמם. בטח לא ל-חופשיים. עכשיו תשמעו את מחיאות הכפיים העליזות כשילדה חופרת בור בשלט האיסור כניסה לגן ציפורי. שיתביישו להם, היא איבדה את הבית שלה, והם מוחאים כפיים. והעליזות באולם הקולנוע היא נעלמת במציאות של הגבולות החברתיים, מכות עם פטיש לפעמים חצי קילו ברזל, לפעמים חמש קילו ברזל, לפעמים עם מאה קילו ברזל, על הידיים ועל הרגליים. אם לא היה לה משפחה חזקה, הבולבול שלהם היה נחתך לחצי, . כמה משפחה של אחדות היא חשובה… ולא משנה כמה הסביבה מייצרת צעדי נגד כדי להרגיש בנוחות יחסית מול זה-זאת שמעלה שאלות נוקבות לביסוס הפילוסופי שלהם בעולם. כי גם בגהינום, היחיד בכוחו לחוות את גן עדן.

July 15, 2015, ~23:00
[email protected]
© All Rights Reserved to Amir Pri-gal